ב- ת”א (שלום ת”א) 26445-06 {נבו מתקני חשמל בע”מ נ’ חיים נבו, תק-של 2011(4), 43412, 43424 (2011)} קבע בית-המשפט:
“4. אשם תורם
4.1 הגעתי למסקנה כי גם אם ייקבע קיומו של קשר סיבתי בין רשלנותה המוכחת של הנתבעת מזה לנזק שנגרם לתובעת מזה, יש לייחס לתובעת אשם תורם בדרגה גבוהה שיש בו כדי לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויים.
4.2 אין חולק בפני כי פנייתה הראשונה של התובעת לנתבעת ובמסגרתה הטענה כי הנתבע לא היה בעל זכות חתימה בחשבון הבנק – נעשתה ביום 3.1.06 קרי, למעלה משנה ממועד הנפקת הכרטיס הנוסף (סעיף 18 לתצהיר כליפה).
4.3 סבורני כי על רקע “משבר האמון האישי הכבד ביותר” שבין גנזר לנתבע (סעיף 4 לתצהיר גנזר) ניתן היה לצפות שהתובעת באמצעות גנזר תפנה לנתבעת מוקדם ככל האפשר על-מנת לוודא כי לא הונפקו לנתבע כרטיסים נוספים מעבר לאלו שהוחזרו.
4.4 לא זו אף זו; במסגרת השאלון שהציגה הנתבעת לתובעת נשאלה התובעת מתי בדיוק התעורר חשדה של התובעת כי הנתבע הנפיק לעצמו בעורמה וללא ידיעת התובעת כרטיס אשראי נוסף ביום 14.11.04.
על-כך השיב גנזר בשם התובעת, בתצהיר התשובה:
‘ביום בו גילינו את דבר גניבת הכספים נודע לנו על הנפקת כרטיס האשראי (הכרטיס הנוסף – מ.ב.ח) החשד עלה לאחר שמנהלת החשבונות פנתה אלי ושאלה אותי מה פשרן של משיכות המזומנים הרבות מהחשבון.’
(סעיף 13 לתצהיר התשובה)
4.5 בסעיף 8.3 לשאלון נשאלה התובעת:
‘1. האם מנהל החשבונות עורך מעקב אחר חשבונות הבנק של התובעת; אם-כן נא לפרט באילו אינטרוולים.’
על-כך השיב גנזר בתצהיר התשובה:
“ישנה מנהלת חשבונות… מנהלת החשבונות עוקבת אחר החשבונות אחת לתקופה וכך נתגלתה הגניבה.’
(סעיף 15 לתצהיר התשובה)
4.6 אחת היא לי; בין אם מצאה מנהלת החשבונות לנכון לעקוב אחר החשבונות אחת לשנה ובין אם עקבה בתדירות גבוהה יותר אך לא איתרה את מקורן של המשיכות – מדובר בהתנהלות בלתי-סבירה לחלוטין מצד התובעת העולה כדי רשלנות גבוהה, שיש בה לפטור את הנתבעת מחבותה וזאת לאור האמור בסעיף 65 לפקודת הנזיקין לפיו:
‘נתבע שגרם לנזק באשמו אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית-המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית-המשפט יראה לצודק.’
(השוו: ע”א 2590/90 שוש נסים נ’ עו”ד מנחם דניאל, פ”ד מח(3), 846 (1991), פסקה 17 לפסק-הדין)
5. סוף דבר
הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת לבסס את הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבעת מזה ובין הנזק שנגרם לתובעת מזה.
גם לו הייתה התובעת מוכיחה את הקשר הסיבתי האמור נחה דעתי כי יישום מבחן הצדק הגלום בסעיף 65 הנ”ל מחייב, לאור התנהגותה המרושלת וחסרת הפשר של התובעת – לפטור את הנתבעת מתשלום דמי הנזק.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
