אשם תורם של תלמיד בבית הספר

ב- ת”א (שלום כ”ס) 6024-06 {יאיר נחמיאס נ’ מדינת ישראל/משרד החינוך והתרבות, תק-של 2011(3), 42853, 42862 (2011)} קבע בית-המשפט:

“אשם תורם
22. ב”כ התובע נדרש בסיכומיו לנושא האשם התורם ואילו ב”כ הנתבעת וצד ג’ זנחוהו בסיכומיהם. לכן רק למעלה מהצורך אציין, כי כבר נקבע ש:

‘הקטין אינו מחזיק ב”אותם מנגנוני הגנה, מנגנוני – בקרה ומנגנוני שיקול-דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה ניתן לצפות כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו, בין במעשה בין במחדל..’

(ראה ע”א 6111/03, בנימין שרוגו נ’ בית הספר כנסת יהודה (פורסם בנבו) וכן פסקי-הדין שצוטטו בסיכומי התובע הגם שבנסיבות מסויימות נקבעו גם סייגים לקביעה זו).

נראה כי הואיל ולא הייתה מחלוקת בין העדים שהעידו בפני, כי התובע היה תלמיד בעל מזג נעים, דרך ארץ ומידות כפי שאושר גם במסמך של בית הספר שהוגש על ידו ולא הובאה ראיה כי היה שותף להשתוללות בכיתה עם חבריו לכיתה ואף בחר לצאת מהכיתה, לא היה מקום לייחס לו אשם תורם.”

מקור המאמר – abc-israel.it


כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.

האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *