דוגמאות מבית המשפט בתביעות קטנות

1. פיצוי כספי בסך 1,200 ש”ח בגין תמורה שלא שולמה לתובע עבור שירותי מוזיקה
ב- ת”ק 48890-02-13 {שפילמן נ’ עלימה ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.8.13)}, נדונה תביעה בגין פיצוי כספי בסך 1,200 ש”ח בגין תמורה שלא שולמה לתובע עבור שירותי מוזיקה שסיפק לנתבעים (800 ש”ח עבור תמורה ועוד 400 ש”ח עבור עוגמת נפש).

בית-המשפט קבע כי נתבעת 3 תשלם לתובע את סכום התביעה בסך 1,200 ש”ח + אגרת בית-משפט ששולמה על ידיו, בסך 50 ש”ח. עוד נקבע כי לאור התנהלות התובע, שלא המציא ראיות נוספות/מספיקות בעצמו, אין מקום לפסוק לו הוצאות גדולות יותר.

עוד נקבע כי בית-המשפט קבע כי לחברה יש אישיות משפטית נפרדת ועצמאית ומשכך, ניתן לתבוע אותה בגין פעולות והסכמים אותם היא עשתה. אין אפשרות להרמת מסך ההתאגדות, משלא הוצגה (ומימלא לא הוכחה) על-ידי התובע, במקרה דנן, עילה חוקית המצדיקה זאת. נמצא כי יש לדחות את התביעה נגד נתבעים 1 ו- 2.

2. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בגין ליקויים בדירה ששכרו כשותפים
ב- ת”ק 8273-03-13 {שוקרון ואח’ נ’ מעוז, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.8.13)}, נדונה תביעה בגין פיצוי כספי בגין דירה ששכרו התובעים מהנתבעת בשל ליקויים בה.

התובעים שכרו דירה ברחוב הירקון 30 דירה 5 בקומה ג’ שהיא אחרונה באותו בניין, מבלי שנודע להם כי בונים על הגג דירה לא חוקית מעל הדירה השכורה. דבר זה יצר בעיות של נזילות בבית.

בעלת הדירה הבטיחה שתביא מישהו לתקן את הבעיה. היא לא הביאה את הפועל ולכן יצאו התובעים מהדירה. כמו-כן, בעלת הדירה איימה על התובעים שהיא תזרוק אותם לרחוב אם לא יביאו לה את הכסף.

בית-המשפט קבע כי על הנתבעת להשיב לתובעים סך 750 ש”ח בגין ועד בית ששולם מראש לחודשים פברואר עד יולי 2013 וכן סך 1,857 ש”ח בגין החלפת דוד שמש.

עוד נקבע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בגין הליך זה בסך 2,100 ש”ח. סכום זה כולל את שכר-טרחת המהנדס בגין חוות-הדעת.

3. שליחת הודעות פרסומת בניגוד לחוק הבזק
ב- ת”ק 5485-04-13 {סינואני ואח’ נ’ כהן ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.7.13)}, נדונה תביעה הנוגעת להודעות שנשלחו אל התובע בדואר אלקטרוני.
על-פי האמור בכתב התביעה, שלחו הנתבעים אל התובע הודעות פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982 (להלן: “החוק”).

התובע לא יכול להגיש כתב תביעה ללא ראיות, ולציין ליד שמה של נתבעת 1 כי היא נתבעת על הסכום הגבוה ביותר האפשרי, בסמכות בית-המשפט לתביעות קטנות, ורק במהלך הדיון לערוך מסע דיג לאיתור הראיות, בדרך של חקירה נגדית.

החוק נועד להתמודד עם הצפתו של הציבור בדברי פרסומת שאין לו חפץ בהם ונועדו לגרום לו להוצאות כספיות. עם-זאת, החוק לא נועד לאפשר אפיק פרנסה חדש, למי שממתין בציפיה ליד תיבת הדואר שלו, מתוך ביטחון שישלשל לכיסו סכום נכבד של 1,000 ש”ח עבור כל דבר פרסומת שמתקבל אצלו.

התובע לא הכחיש כי כבר הגיש תביעות קודמות באותו עניין בעבר. התובע טען שחתם על הסכם סודיות במסגרת התביעות הקודמות שהגיש, אך הסכם כאמור לא הוצג, גם לא לעיון בית-המשפט בלבד.

בית-המשפט חייב את נתבע 11 לשלם לתובע יחד ולחוד עם נתבעת 1 סך 300 ש”ח, את נתבעת 12 לשלם יחד ולחוד עם נתבעת 1 סך 450 ש”ח, את נתבע 14 יחד ולחוד עם נתבעת 1 סך 150 ש”ח, את נתבעת 15, יחד ולחוד עם נתבעת 1 סך 150 ש”ח. ולמען הסר ספק, הסכום המירבי שיקבל התובע מנתבעים 15,14,12,11,1 הוא 2,500 ש”ח סך הכל.

בנוסף בית-המשפט חייב את נתבעים 7,6,4 לשלם לתובע סך 250 ש”ח כל אחד, ואת נתבע 16 לשלם לתובע סך 150 ש”ח.

בנסיבות שפורטו בתיק זה, בית-המשפט לא מצא מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט.

4. תביעה לתשלום עבור עבודות אינסטלציה
ב- ת”ק 60055-03-11 {ויספיש נ’ כהנא ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.6.13)}, נדונה תביעה לתשלום עבור עבודות אינסטלציה.

לטענת התובע, ביום 9.5.10 הזמין ממנו הנתבע 1 עבודות אינסטלציה לביצוע בבית אשר נבנה על-ידי אמיר ושירי צור, אשר הנתבע 1 נשכר לביצוע עבודות הפיקוח בו.

התובע טען כי משפחת צור אשר שכרה את הנתבע 1 שילמה לו עבור כל העבודות אשר בוצעו בבית ובכלל זה עבור עבודת האינסטלציה ואולם הנתבע 1 אינו משלם לו את שכרו למעט סכום אשר שולם כמקדמה.

בית-המשפט קבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה וכי ההתקשרות היתה בינו לבין הנתבע 1 באופן ישיר.

5. תביעה לתשלום סך של 25,540 ש”ח בגין ליקויי בניה
ב- ת”ק 1675-03-11 {רייפלר ואח’ נ’ קרדן נדלן יזום ופיתוח ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.7.13)}, נדונה תביעה לתשלום סך של 25,540 ש”ח בגין ליקויי בניה שהתגלו בדירה אותה רכש התובע מהנתבעים.

מכתב התביעה עולה כי סעיף 4.4 להסכם בין התובע לבין הנתבעות קובע כי עבודות הבניה והפיתוח יבוצעו באמצעות קבלן מבצע. עם-זאת, התעלם הקבלן מבקשותיו של התובע.

לטענת התובע, הזמין תריסי גלילה שהותקנו ברוחב 290 ס”מ במקום המקסימום המותר, 280 ס”מ, ולפיכך צפוי בלאי מואץ אותו מעריך התובע בסך של 3,200 ש”ח.

תריסי גלילה נוספים שהוזמנו על ידו הותקנו ברוחב של 140 ס”מ במקום 130 ס”מ, כשעלות הנזק בגין הבלאי המואץ מוערכת על ידו בסך של 1,700 ש”ח.

התובע טען כי קיימים מרווחים בין הדלת לבין הכניסה ותיקון המסגרת עומד על סך של 700 ש”ח, תיקוני חשמל בסך 650 ש”ח. ליקויים נוספים אליהם התייחס התובע הינם ליקויים שהנתבעות היו מוכנות לתקן, אך עקב אי הנוחות שתיגרם לתובע ולמשפחתו לא היה נכון הוא לאפשר לנתבעות לבצעם.

בדיון שהתקיים לפני כב’ השופט גזית ביום 11.19.11 הסכימו הצדדים לפנות להליך של גישור. במהלך הגישור הסכימו הצדדים שתינתן חוות-דעת מומחה מטעם בית-המשפט, ולאחר מכן סוכם שתיקבע ישיבת גישור נוספת.

בית-המשפט קבע כי לאור כל האמור, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 11,600 ש”ח. כמו-כן, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך 400 ש”ח.

6. טענת התובעת כי מימוש הבטוחה בגין התחייבויות הדדיות נעשה שלא כדין
ב- ת”ק 60321-03-11 {ספרוב ואח’ נ’ בלכר, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.8.13)}, נדונה תביעה בגין פיצוי כספי על התחייבויות הדדיות במערכת יחסים בין שוכרת ומשכיר ומימוש של כספי בטוחה על-ידי המשכיר.

להבטחת התחייבויות התובעת בהתאם להסכם השכירות הועמדה לרשות הנתבע בטוחה – ערבות בנקאית על-סך 30,000 ש”ח. הנתבע מימש את הבטוחה, בגין נזקים אשר על-פי הנטען הסבה לו התובעת, על-סך כולל של 49,716 ש”ח.

בית-המשפט קבע כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,632 ש”ח, בצירוף אגרת משפט על-סך 150 ש”ח (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק), ובצירוף הוצאות משפט על-סך 1,000 ש”ח.

7. התובעת הזמינה מהנתבע תכנון תוספת בניה בשתי קומות בדירתה; על התובעת היה לשלם לנתבע עבור שתי עבודות התכנון
ב- ת”ק 18512-06-12 {פרידמן נ’ גליק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}, נדונה תביעה בגין התחייבות על עבודת תכנון לתוספת בניה בדירתה של התובעת שבקומה ב’ ובדירת אורטנר שבקומה א’ שמתחתיה, על-פי הזמנתה של התובעת.

הנתבע מודה, כי הוא קיבל מהתובעת את הסך של 5,809 ש”ח וכן מ”שיקום שכונות” את הסך של 3,709 ש”ח, אך טוען כי על התובעת היה לשלם לו עבור עבודות התכנון של הרחבת שתי הדירות, שבקומות א’ ו- ב’, את הסך של 12,000 ש”ח בצירוף מע”מ ולכן התובעת חייבת לו את ההפרש.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 350 ש”ח (כולל מע”מ).

8. התקשרות בהסכם בעקבות פרסום כוזב בו
ב- ת”ק 17973-06-12 {פרוכטניס נ’ המכון לבריאות הרגל בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (2.5.13)}, נדונה תביעה בגין הפרת הסכם אשר נעשה בין התובע לנתבע 2 כבעלים של העסק שנקרא “המכון לבריאות הרגל”.

התובע, לא רק שידע על כך שההסכם לא נעשה עם נתבעת 1, דהיינו, עם חברה בע”מ, אלא שאחת מעילות התביעה שלו, היא טענה שהוא הוטעה מכיוון שלא גילו לו, עובר לכריתת ההסכם, כי העסק של נתבע 2 עומד להתאגד תוך מספר ימים.

התובע טוען, כי הוא ראה את הפרסום של המכון לבריאות הרגל, לפיו הובטח לו כי “טיפול אחד בלבד” בלייזר ובשילוב שיטתu.b.a.t יסיר את הפטרת מציפורני רגליו (נספח 11 לכתב התביעה המתוקן). בעקבות הפרסום הנ”ל, התובע התקשר עם נתבע 2 בהסכם ביום 1.11.10.

בית-המשפט חייב את נתבע 2 לשלם לתובע, תוך 20 יום, את הסך של 7,060 ש”ח ועוד הוצאות משפט בסך של 2,000 ש”ח.

9. מחלוקת לעניין הנזק שנגרם למכונית התובע
ב- ת”ק 43732-10-12 {נווי נ’ דן חברה לתחבורה ציבורית בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (3.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

נהג הנתבעת מודה באחריות לתאונה אולם לטענתו הנזק הוא רק בחלק הקדמי.

הנתבעת טוענת כי הנזק ברכב התובע אינו רציף ומוכנה לשלם רק את הנזק בחלק הקדמי. כתב התביעה נתמך בחוות-דעת שמאי שאישר את הנזקים. השמאי לא נחקר על חוות-דעתו.

בית-המשפט קיבל את התביעה, חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7883 ש”ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בצירוף הוצאות משפט בסך 300 ש”ח .

ב- ת”ק 42448-10-12 {יופרוב נ’ גרבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (3.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

הנתבע מודה כי פגע ברכב התובע, אולם לטענת הנתבע לא נגרם כל נזק לרכב התובע כתוצאה מהפגיעה. התובע טוען כי הלך למוסך המרכזי ונאמר לו שנגרם נזק ויש סדקים.

בית-המשפט קבע כי לאור האמור התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, וכן כי הוא מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,463 ש”ח בתוספת ריבית והצמדה בתוך 30 יום. כמו כן ישלם את הוצאות המשפט בסך 300 ש”ח.

10. טיפול בלייזר שלא צלח
ב- ת”ק 42445-10-12 {נפתלי נ’ המכון לבריאות הרגל בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (3.5.13)}, נדונה תביעה בגין פיצוי כספי על סך 3,300 ש”ח על טיפול בלייזר בפטרת שלא צלח.

התובעת חתמה על הסכם לפיו במידה והטיפול לא יוצלח יוחזר לה הכסף למעט סך של 300 ש”ח. הטיפול לא הצליח על-פי אישור של רופא עור שבדק את התובעת.

אין זה מעניינה של התובעת כי השתנו הבעלים אצל הנתבעת ולתובעת לא נאמר כי במידה ותמשיך בטיפול שנה נוספת תאבד את זכותה לקבל החזרים במידה והטיפול לא יצליח.

בית-המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,300 ש”ח בתוספת ריבית הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 יום.

11. תביעה בגין נזק שנגרם לאופנוע התובע
ב- ת”ק 42444-10-12 {אלון נ’ חכים ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (3.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזק שנגרם לאופנוע התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובע הוא עמד ברמזור ולאחר שהתחלף הרמזור התובע פגע בו מאחור. לטענת הנתבע התובע הגיע מצד הימין שלו ופגע בו בחלק הקדמי ורכבו כמעט לא נפגע.

בית-המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 8,196 ש”ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ש”ח.

12. בהיעדר אחריות של המתקין אשר ממנו נרכשה הטלוויזיה, ברי שאין לייחס אחריות כלשהי לגורם ממנו נרכשה הטלוויזיה
ב- ת”ק 37129-07-12 {גלעדי נ’ ב.נ. שיווק מוצרי חשמל בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (5.5.13)}, נדונה תביעה בגין היעדר אחריות של המתקין אשר ממנו נרכשה הטלוויזיה.

המתקין העיד שהוא התבקש להרכיב את הטלוויזיה על המתקן הקיים, כאשר הוא מדגיש שהוא אינו נותן אחריות על התקנה כאמור, מאחר והתקנה של הזרוע לקיר לא התבצעה על ידו והוא אינו יודע באיזה אופן בדיוק ועם אילו ברגים היא חוברה לקיר.

למעשה, הנתבעת 2 כלל אינה מקבלת תשלום עבור הרכבת טלוויזיה על מתקן קיים. לנתבעת 2 היה אינטרס כלכלי להרכיב בדירה מתקן חדש, לקבל תשלום מהנתבעת 1 עבור ההתקנה, ולצד הזכות כאמור היא אמורה היתה לשאת באחריות הנובעת מההתקנה.

עדותו של המתקין היתה מהימנה על בית-המשפט, ועל סמך עדות זו הוצעה לתובע ההצעה שהתביעה תידחה, כאשר ההצעה התקבלה.

בית-המשפט דחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט על- סך 600 ש”ח.

13. הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 5,000 ש”ח בגין כל ההפרות על שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק
ב- ת”ק 5240-10-11 {גלסברג נ’ האפרתי ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.5.13)}, נדונה תביעה בגין הפרה של הנתבעת, אשר הפרה את הוראות חוק הבזק ושלחה לתובע 17 הודעות פרסומת שלא כדין.

הנתבעים עוסקים בשיווק ופרסום באינטרנט עבור אחרים והם שלחו לתובע 17 הודעות דוא”ל שכללו פרסומות של בתי-עסק שונים.

קיים אינטרס ציבורי משמעותי בהרתעת גופים דוגמת הנתבעת, שכן, כאמור, היא – ולא בית-העסק – זו שעוסקת באיסוף כתובות הדוא”ל, היא האחראית על קבלת הסכמות הנמענים לקבל פרסומות, היא זו שמסווגת את הנמענים, והיא שבונה את רשימות התפוצה ומסירה מהן נמענים המבקשים הסרה. אין ספק כי הנתבעת ודומיה הן גורם מרכזי שהחוק כיוון אליו, ואלמנט ההרתעה מכוון כלפיהן.

בית-המשפט קבע כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 5,000 ש”ח בגין כל ההפרות.

14. לא סביר שנהג המעורב בתאונת דרכים הוא שיידרש להזמין משטרה לצורך החלפה של פרטים, כל זאת בשעה שלרכבו כלל לא נגרם נזק בתאונה
ב- ת”ק 795-12-12 {חככיאן ואח’ נ’ ריאן ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעות בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.7.2012 בתל-אביב.

נהגת רכב התובעות עשתה דרכה בדרך נמיר בתל-אביב, בנתיב הימני. רכב הנתבעים – משאית – נסע מאחורי רכב התובעות, הוא ניסה לעקוף את רכב התובעות ובמהלך העקיפה פגע ברכבן.

הנתבע 1 נסע בנתיב הימני בדרך נמיר, כאשר מימינו – בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד – נסעה הגב’ דורין חככיאן. היא סטתה אל עבר נתיב הנסיעה של הנתבע 1 ופגעה בחלקה הקדמי ימני של המשאית.

רכב התובעות ניזוק בתאונה. נהגת התובעות נזקקה לפרטיו של נהג המשאית. היא טענה שהנתבע 1 מסר לה פרטים שגויים, על כן היא נאלצה להזעיק את המשטרה למקום; גרסת הנתבע 1 שונה.

בית-המשפט חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, סך של 5,053 ש”ח (עלות תיקון הרכב, שכר-טרחת השמאי ושיעור ירידת הערך) בתוך 30 יום בצירוף אגרת משפט על- סך 50 ש”ח.

15. מחיקת התביעה על-הסף
ב- ת”ק 15333-03-13 {נוב נ’ עורכי-דין ונוטריון שפירא ושות’ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.5.13)}, נדונה מחיקת התביעה על הסף.

על-פי אישור המסירה שסרוק בתיק בית-המשפט, ביום 17.4.13, התובע לא אותר בכתובת אותה ציין בכתב התביעה ולכן ההחלטה המורה על תיקון כתב התביעה הודבקה על דלת הבית באותה כתובת. תקנה 7(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות קובעת כי המצאת כתבי בי-דין בתביעות קטנות תתבצע לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי.

לפיכך, חלה תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי כל עוד בעל דין לא הודיע בכתב לבית-המשפט על שינוי כתובתו, כל כתב שהומצא לכתובת שמסר בעל הדין להמצאת כתבי בי-דין, יראו אותו כאילו הומצא כראוי.

בית-המשפט קבע כי התובע לא עמד בהוראות בית-המשפט ומאחר שאין בתיק כתב תביעה מפורט ומסודר, והנתבעים גם לא הגישו כתב הגנה, הוא מורה על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות.

16. שומר בכניסה למועדון השתמש כלפי התובע בביטויים פוגעניים, משפילים ומעליבים והתנהגות בלתי-הולמת ומשפילה
ב- ת”ק 43769-10-12 {עמית נ’ הנביאים אחד שתיים בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (8.5.13)}, נדונה תביעה בגין הפליה בכניסה למועדון של הנתבעים והתנהגות בלתי-הולמת ומשפילה של שומר המועדון כלפי התובע.

התובע הגיע עם חברו לאירוע ולטענתו לא ניתנה לו אפשרות להיכנס מאחר והוא שחום עור וגר ביד אליהו. במקביל השומר במועדון אפשר כניסה של בנות ושל אנשים אחרים מבלי ששאל אותם האם הם מוזמנים לאירוע.

לטענת השומר נתבע מס’ 3 הוא מכיר את האנשים שהוזמנו לאירוע ויש לו רשימת מוזמנים. הנתבע מס’ 2 העיד כי אינו עושה כל סלקציה בכניסה למועדון למעט בעניין הגיל וכי מספר המקומות במועדון מוגבל ובאותו ערב היו מוזמנים בלבד ולא היה מקום וכי נאמר לתובע להגיע מאוחר יותר.

התנהגות השומר, הקללות שהשומר אמר כגון “הומו”, “מזדיין” ו”קוף” כפי שרואים בסרט שצולם אינם מתקבלים על הדעת.

גם אם התובע הקניט את השומר ושם לו מצלמה מול הפנים אין הדעת סובלת ששומר במועדון יקלל ויאיים על התובע וישתמש בביטויים פוגעניים, משפילים ומעליבים. אדם לא אמור להגיע למקום ציבורי כמו מועדון, קולנוע או מסעדה ולפגוש שומר שמשתמש בביטויים פוגעניים ומשפילים מול אנשים אחרים.

בית-המשפט קבע כי מאחר והדברים נאמרו על-ידי הנתבע מס’ 3 במסגרת עבודתו בהיותו שומר המועדון הרי כי על כל הנתבעים לפצות את התובע בגין ההשפלה והביזוי. כמו-כן, בית-המשפט התרשם מכך שהתובע נפגע מהדברים ואף נאלץ להתקשר למשטרה מחשש לשלמות גופו.

בית-המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,000 ש”ח בתוך 30 יום.

17. התובעת, הצטרפה לטיול לסין שאירגן ועד עובדי מלון הילטון תל אביב; בית המלון שבו המטיילים אוכסנו בביג’ין, אינו המלון שהובטח להם בכתב
ב- ת”ק 19481-12-12 {אברגל נ’ איסתא ישראל בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.5.13)}, נדונה תביעה בגין בית המלון שבו המטיילים אוכסנו בביג’ין, אשר אינו המלון שהובטח להם בכתב.

באישור ההזמנה נרשם כי שם המלון הוא: fu yi shi shang וכי התובעת והקבוצה אוכסנו במלון ששמו: fx hotel yansha. התברר כי מדובר באותו בית מלון הנושא הן את השם הסיני הרשום ראשון דלעיל, והן את השם השני שהוא השם בלועזית של המלון.

התובעת טענה, כי המלון היה דוחה, הצחנה היתה נוראית של ריח ביוב. מדריכת הטיול, גב’ אתי בקרמן, העידה, כי היא נכחה במלון וכל מטייל שפנה בעניין איכות החדר שניתן לו, החדר הוחלף בחדר אחר. ואילו התובעת לא פנתה אליה בעניין.

התובעת לא הביאה כל עד שיתמוך בטענתה בעניין הצחנה והריח. מה שכן, גם המלון נבחר בהתחשב במחיר הטיול שכל אחד מהמטיילים, לרבות התובעת, שילם וכי לא נתקבלה כל תלונה מהנוסעים האחרים. התובעת לא הוכיחה את טענתה בעניין הריח ואף לא ניסתה להקטין את הנזק, במידה ואכן היה, על-ידי פניה למדריכה להחלפת החדר.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את טענתה של התובעת ופסק כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 200 ש”ח.

18. התובע טוען כי הנתבעת מסרה מכשירי טלפון סלולרי לאנשים שהוא לא קשור איתם וחייבה את חשבונו בגינם
ב- ת”ק 19318-12-12 {לב נ’ סלקום ישראל בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.5.13)} נדונה תביעה בגין הפרה של הנתבעת בכך שמסרה מכשירי טלפון סלולארי לאנשים שהוא לא קשור איתם וחייבה את חשבונו בגינם.

התובע ביקש לבטל את התשלומים העתידיים ולהשיב לו את הכסף שהנתבעת גבתה ממנו כאשר סכום התביעה הוא 30,000 ש”ח.

גב’ אזולאי, הונתה את התובע, את מר היל ואת הנתבעת וקיבלה מהנתבעת טלפונים סלולאריים, אך התובע, המכיר את גב’ אזולאי, אישר בטלפון, לנתבעת לעשות עם גב’ אזולאי את העסקאות עבורו. מר היל היה לא רק מיופה- כוח של התובע כלפי הנתבעת, אלא שגם ידע את קוד הזיהוי, לפיו הנתבעת רשאית לעשות פעולות ועסקאות עם הפונה וכנראה שמר היל או התובע מסרו לגב’ אזולאי את קוד הזיהוי.

התובע יכול להלין רק על עצמו, בכך שיצר מצג לפיו מר היל וגב’ אזולאי פועלים בשמו ועבורו. הנתבעת לא יכולה היתה לעלות בדעתה, כי אותה גב’ אזולאי רימתה את התובע.

בית-המשפט, בדחותו את התביעה, קבע כי התובע לא מסר כל פירוט של הכספים האלה, כך שגם אם היה ממש בתביעתו, לא ניתן לפסוק לו פיצוי כספי בגין נזק שהוא פירט אותו ולא הביא ראיות להוכחתו.

19. התובע עשה שימוש במוצר {מערכת תופים אלקטרונית} בכך שהוא חיבר אותו לחשמל ולכן התובע לא היה רשאי לבטל את העסקה
ב- ת”ק 19142-12-12 {שחר נ’ חברת חלילית, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.5.13)}, נדונה תביעה בגין רכישה של מערכת תופים אלקטרונית, אשר רכש התובע מהנתבעת כאשר הוא לקח אותה לביתו והחליט להחזירה.

הנתבעת טענה, כי הוא עשה במערכת שימוש בכך שהוא חיבר אותה למערכת החשמל, לכן תקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע”א- 2010, אינה מחייבת אותה לקבל את המוצר ולהחזיר לתובע את כספו בניכוי 5% בלבד ממחירה.

בית-המשפט קבע כי כריתת הסכם והתכחשות לו, כאשר אין כל טענה של הטעיה, אילוץ או כפיה או ניצול מצוקה, אינה יכולה להתקבל. לפיכך דחה את התביעה, וקבע כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 300 ש”ח.

20. בית-המשפט חייב את הנתבעת לשלם סכום של 3,350 ש”ח בצירוף מע”מ בגין הוצאות משפט ובגין שירותי אדריכלות
ב- ת”ק 19376-12-12 {בן שוהם ואח’ נ’ ש.י.א. אחים כהן בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.5.13)}, נדונה תביעה בגין כריתת חוזה ביום 6.9.12, לפיו הנתבעת שכרה את שירותי האדריכלות של התובע, כדי שזה ישיג עבורה היתר בניה לשינויים בנכס של הנתבעת ברח’ סוקולוב 67 רמת השרון, מקום אותו הנתבעת רצתה להשכיר לבנק המזרחי.

הנתבעת טענה כי התובע אינו אדריכל וכי לא היה צורך במפה טופוגרפית. התובע הוכיח כי הוא הנדסאי הרשום במדור אדריכלות ומוסמך לבצע ולאשר תוכניות וכי הוא מעסיק עובדים וקבלני-משנה.

התובע הוכיח כי הנתבעת לא רק שהזמינה את המפה הטופוגרפית, אלא שאף השתמשה בה לצורך הגשת התכנית לעיריית רמת השרון.

הנתבעת טוענת, בניגוד לעמדתה בדיון, כי דרישת התשלום של התובע בגין המפה הטופוגרפית, היא שגרמה לניתוק הקשר ביניהם. הנתבעת טוענת כי נאמר לה על-ידי פקיד בעיריית רמת השרון שאין צורך במפה הטופוגרפית ולכן הנתבעת סירבה לשלם עבורה, אולם, כאמור, זהו תירוץ כדי להתחמק מהתשלום בגין המפה הטופוגרפית.

בית-המשפט סבר כי התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום-לב ונועדה להרתיע את התובע מלנהל את תביעתו.

לפיכך, בית-המשפט דחה את התביעה שכנגד וחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום את הסך של 3,350 ש”ח בצירוף מע”מ כחוק ובנוסף סך של 1,000 ש”ח בצירוף מע”מ כחוק בגין הוצאות משפט בגין שירותי אדריכלות של התובע.

21. האם היה התובע בדירה בעת התקנת המעבה ונתן את אישורו להתקנה באופן החוסם את החלון?
ב- ת”ק 28386-08-12 {מרימי נ’ מנועי אריה קרול בע”מ, טרם פורסם (8.5.13)}, נדונה תביעה בגין מזגן שאמור היה להיות מותקן בדירה ברמת-גן המצויה בבעלותו של התובע, והמושכרת לצד ג’.

התובע רכש מהנתבעת מזגן שאמור היה להיות מותקן בדירה ברמת-גן המצויה בבעלותו והמושכרת לצד ג’. לטענתו, במועד ההתקנה המתוכנן- כאשר התובע היה בדירה עם הדייר מטעמו – הגיע נציג הנתבעת שאמור היה לבצע את ההתקנה. מאחר והמתקין לא הגיע עם כלי עבודה מתאימים, נדחה מועד ההתקנה למועד מאוחר יותר.

בעת הביקור הבהיר התובע היכן הוא מבקש להתקין את המעבה: המעבה אמור היה להימצא מחוץ לחלון, מתחתיו, באופן שאינו חוסם את החלון, בדומה למעבים נוספים שהתקינו בעלי דירות אחרים בבית המשותף. בעת הביקור השני בדירה – במהלכו בוצעה עבודת ההתקנה של המעבה – כאשר בדירה היה הדייר בלבד, ניצל המתקין את העובדה שהתובע אינו בדירה והתקין את המעבה במיקום שונה – בגובה גבוה יותר – באופן שהוביל לחסימה של החלון בדירה, כל זאת מחמת שיקולי נוחות.

ניתן על-ידי הנתבעת הסבר באשר למיקום התקנת המעבה. נטען שהמיקום נקבע בשים-לב לשיקולי בטיחות. מאחר והחלון בדירה היה נמוך ביותר, התקנת המעבה בגובה נמוך ביחס לחלון, היינו באופן שהמעבה לא יסתיר את החלון, הינה התקנה שעשויה למנוע את האפשרות לקבל שירות עבור המעבה, מאחר ועל-מנת להגיע למעבה יש צורך להתכופף בצורה משמעותית והיות וגובה החלון נמוך באופן משמעותי מהמקובל, עשוי הדבר להוות סכנה לגורם המטפל.

בית-המשפט דחה את התביעה תוך שהוא מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט על- סך 600 ש”ח.

22. הסכם שכירות שנעשה בעל-פה בין הצדדים
ב- ת”ק 32160-12-12 {איינהורן ואח’ נ’ קון ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.5.13)}, נדונה תביעה בגין תשלום על סך של 15,100 ש”ח. לטענת התובע, אשר ביקש לשכור את דירתה של הנתבעת.

הנתבעת העבירה לעיונו טיוטה של הסכם ובמקביל מסר לה התובע שני שיקים, האחד על סך של 4,300 ש”ח בעבור חודש השכירות הראשון, והשני, ללא תאריך, נועד לפיקדון בלבד, על סך של 4,000 ש”ח. לטענת התובע, הנתבעת לא החזירה לו את חוזה השכירות חתום על ידה, והיות שהיה מחוייב בפינוי דירתו הקודמת הודיע לנתבעת כי אין בכוונתו לשכור את הדירה.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד. בכתב ההגנה, ובכתב התביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי הסכימה להשכיר את הדירה לתובע ולבת הזוג שלו. לדבריה, אכן העבירה לידי התובע טיוטת הסכם וביקשה כי יעשה מאמץ לחתום על ההסכם בהקדם.

הצדדים התכוונו לחתום על ההסכם בערב יום כיפור, ביום 24.9.12. הנתבעת חשה ברע, ולפיכך לא נחתם ההסכם. הנתבעת התקשרה אל התובע למחרת יום הכיפורים ביום 27.9.12, אך אז הודיע לה התובע כי הוא מבקש לבטל את ההסכמה וכי אין בכוונתו לשכור את הדירה.

בית-המשפט קבע כי לאור הפרת ההסכם בעל-פה, וניהול המשא ומתן בחוסר תום-לב, על התובע לשלם לנתבעת סך של 4,300 ש”ח, דמי השכירות לחודש הראשון, וכן פיצוי בסך של 2,000 ש”ח, בגין הפרת ההסכם.

הנתבעת, היא התובעת שכנגד, קיבלה לידיה סך של 8,300 ש”ח. לאחר שנקבע על-ידי בית-המשפט כי על הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 6,300 ש”ח, הרי שעליה להשיב לתובע, הוא הנתבע שכנגד סך של 2,000 ש”ח.

סוף דבר: הנתבעת, היא התובעת שכנגד, תשלם לתובע סך של 2,000 ש”ח.

23. תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שהתרחשה
ב- ת”ק 32451-12-12 {שם טוב נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.4.2012 בכביש מס’ 4 בבני-ברק.

לטענת התובע – הוא נסע עם רכבו בנתיב הימני בכביש מס’ 4, מכיוון צפון לדרום. הנתבע 2 שנסע בנתיב השמאלי במשאית סמי טריילר החל לעקוף אותו, כאשר במהלך העקיפה פגעה המשאית ברכב התובע, הדפה את רכב התובע אל המעקה הימני, משם סטה הרכב אל עבר המעקה השמאלי, הרכב הסתחרר ונעצר.

עיון בחוות-הדעת שערך השמאי ובתמונות אינו מעלה נזקים במוקדים כאמור. בחוות-הדעת לא מתואר נזק בפינה השמאלית קדמית של רכב התובע (באזור הפנס) ולא מתואר נזק בחלקו הימני של הרכב. גם תמונות הצבע שהוצגו בדיון אינן מאפשרות להבחין בנזקים במוקדים כאמור.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה תוך שהוא מציין כי בנסיבות העניין ימנע מהשתת הוצאות.

24. התובע תבע החזר שווי הפיקדון בסך 350 ש”ח ופיצוי בגין אי-הגעת הטכנאי בסך 5,000 ש”ח
ב- ת”ק 57920-12-12 {אברהמי נ’ הוט מערכות תקשורת בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.5.13)}, נדונה תביעה בגין אי-הגעת הטכנאי לבית התובע.

התובע טען כי פעמיים, לפי הזמנתו, תואמו שני מועדים לביקור טכנאי לתיקון הממיר שברשותו וכי בשתי הפעמים, הטכנאי לא הגיע לביתו. התובע קיבל את הממיר ביום 29.3.2000 ושילם עבור הפקדון בגינו, סך של 265 ש”ח.

הנתבעת פיצתה את התובע בגין אי-ביקור הטכנאי ביום 4.9.12 בסך 600 ש”ח.

לנתבעת טענות שונות לגבי חוסר האפשרות לתקשר עם התובע, אולם הטכנאי שהיא הביאה כעד מטעמה לא זכר כלל את פרטי המקרה. הנתבעת טענה כי הפיקדון בגין הממיר נתון לפחת ולאחר כשנים-עשרה שנים של שימוש בממיר, הפיקדון הופחת לחלוטין.

בית-המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיקדון בסך 265 ש”ח, תוך 30 יום מיום שהתובע יחזיר לה את הממיר וכן, חייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסך של 300 ש”ח ועוד הוצאות משפט בסך של 150 ש”ח.

25. שני הצדדים הואשמו ברשלנות וגרמו נזק בפגיעה במכוניתו של התובע
ב- ת”ק 36873-12-12 {כהן נ’ דן חברה לתחבורה ציבורית בע”מ, תק-של 2013(2), 43008}, נדונה תביעה בגין התנגשות שארעה בין מכונית התובע לבין אוטובוס של נתבעת 1, שהיה נהוג בידי נתבע 2, בתחומי תחנת האוטובוס.

בדיון, התובע הודה, כי הוא התכוון להחנות את מכוניתו במקום, כדי לקנות ירקות בחנות הירקות הסמוכה וכי מכוניתו היתה במצב עמידה ולא במצב נסיעה בעת ההתנגשות.

התובע הוא שיצר את הסיכון, בכך שהוא העמיד את מכוניתו בתחומי תחנת האוטובוס ואילו נהג האוטובוס גרם לנזק למכוניתו של התובע, בכך שלמרות שהוא ראה את מכוניתו של התובע העומדת בתחומי תחנת האוטובוס, לדבריו, הוא לא ביקש מהתובע שישב ליד כיסא הנהג לפנות את תחום התחנה, אלא הסיט את האוטובוס ימינה שפגע במכונית התובע.
בית-המשפט קבע כי יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 1,203 ש”ח, וכי אין צו להוצאות.

26. האחריות לתאונה רובצת על התובע אשר לא שמר מרחק, לא הבחין ברכבו של צפתי נוסע אחורנית ונהג בחוסר זהירות
ב- ת”ק 32094-12-12 {נעים נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.5.13)}, נדונה תביעה בגין לתשלום סך של 4,423 ש”ח בגין תאונת דרכים, לה אחראי, לטענתו, נהג הרכב המבוטח אצל הנתבעת, מר עמית צפתי.

לטענת הנתבעת, נסע המבוטח, מר צפתי, והבחין כי משאית חסמה את נתיב נסיעתו. הנהג סטה לנתיב הנגדי על-מנת להמשיך בנסיעה ולעקוף את הרכב שחסם את דרכו. באותו זמן הגיחה משאית ממולו, שכן כאמור נסע בנתיב הנסיעה הנגדי, ולפיכך נאלץ להסיע את רכבו אחורנית. הנהג הביט לאחור במראות הרכב ושילב להילוך אחורי לאחר שווידא שאין מאחוריו כל רכב, כשלפתע הרגיש נגיעה קלה מאחור ברכבו.

לאחר התאונה התברר, כך לטענת הנתבעת, כי לא נגרמו נזקים לשני כלי הרכב. לפיכך נטען כי האחריות לתאונה רובצת על התובע אשר לא שמר מרחק, לא הבחין ברכבו של צפתי נוסע אחורנית ונהג בחוסר זהירות.

בית-המשפט קבע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,423 ש”ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין, שאם-לא-כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 400 ש”ח, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

27. הנתבע הכביד על שוכרים אפשריים ומנע מן התובעת להשכיר את הדירה
ב- ת”ק 37663-12-12 {אבוטבול נ’ רבינוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.5.13)}, נדונה תביעה לתשלום סך של 10,413 ש”ח. טענת התובעת כי זו שכרה דירה מהנתבע, וכשביקשה לפנות את הדירה בטרם תום תקופת החוזה, הכביד הנתבע, כך לטענתה, על שוכרים אפשריים ומנע ממנה להשכיר את הדירה ולכן נאלצה לשאת בשכר דירה של חודשיים, במהלכן לא התגוררה כלל בדירה, ובהוצאות הנוספות שחלו על הדירה.

התובעת צירפה לכתב התביעה מכתב מאת עורך-הדין דניאל לורבר שביקש לשכור את הדירה, ולדבריו, ההסכם שהוצג לו על-ידי הנתבע הינו הסכם חד-צדדי באופן שאינו מקובל.

לטענת הנתבע, הפקיד את ענייניו בידי משרד עורך-הדין וברגע שנמצא שוכר מתאים השכיר את הדירה. עוד טען הנתבע כי לא הכביד באופן מיוחד על ההסכם עם מר לורבר. לדבריו, כששמע עורך-הדין לורבר כי הוא מבקש ערבות בנקאית ושטר חוב, קם ועזב את משרד עורך-הדין, שם היו עתידים הצדדים לחתום על ההסכם.

בית-המשפט קבע כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,467 ש”ח, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם-לא-כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בהסכמת הנתבע ישיב הנתבע לתובעת את שטר החוב ואת הערבות הבנקאית בתוך שבוע. בנסיבות להלן בית-המשפט לא מצא להטיל הוצאות.

28. טענת התובעים כי מיד לאחר השימוש הראשון במקלחון, זולגים מים ונקוות שלוליות מחוץ למקלחון. לדבריהם, הגיע המתקין, ניסה לתקן, לא הצליח, וההצעה הנוספת להדביק פס אלומיניום על הרצפה, אינה מקובלת עליהם
ב- ת”ק 53989-12-12 {הר לב ואח’ נ’ ד”ר זכוכית בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.6.13)} נדונה תביעה בגין סך של 10,035 ש”ח על רכישת מקלחון מהנתבעת.

בטרם הותקן המקלחון הגיע לדירה מודד מטעם הנתבעת שאישר כי אין כל מניעה להתקנת המקלחון תוך אטימתו כנדרש כדי למנוע זליגת מים החוצה במהלך השימוש בו.

בעת שעשו שימוש ראשון במקלחון, הסתבר לתובעים כי מים זולגים אל מחוץ למקלחון מבעד לנקודת החיבור בין דלת המקלחון לקיר המקלחון. עוד טוענים התובעים כי בתום השימוש במקלחון, לאחר פתיחת הדלת, ישנה זליגה של מים אל מחוץ למקלחון, אל רצפת חדר האמבטיה. סגירת הדלת בשלב זה אינה מביאה לגריפת המים חזרה לתוך המקלחון ורצפת חדר האמבטיה נותרת מוצפת מים.

נציג הנתבעת שהגיע לביתם הזמין סף חדש מסיליקון, אלא שלאחר התקנת הסף החדש, החריפה זליגת המים. לדברי התובעים, נציג הנתבעת אישר כי אין כל פגם בשיפוע הרצפה בתחום המקלחון.

לאחר הביקור התקשרה התובעת 1 עם מנהל ההתקנות מטעם הנתבעת, שהשיב לה, לדבריה, כי “מקלחון אינו אקווריום” וכי גם במקלחון שלו נוזלים מים החוצה. הפתרון שהוצע על-ידי מנהל ההתקנות היה התקנת פסי אלומיניום קבועים על הרצפה, פתרון לו לא הסכימו התובעים.

בית-המשפט קבע כי יש לקבל התביעה, באופן חלקי, תוך שהוא מורה על ביטול העסקה.

כפועל יוצא מכך על הנתבעת להשיב לתובעים את הסך של 4,535 ש”ח מחיר המקלחון, וכן פיצוי בסך של 500 ש”ח. סה”כ 5,035 ש”ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין, שאם-לא-כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ש”ח, וזאת בתוך 30 יום.

על התובעים להשיב את המקלחון לנתבעת, ולאפשר לנציג מטעמה לפרק את המקלחון, בתוך 14 יום מיום קבלת פסק-הדין.

29. התאונה נגרמה עת שהתובע עמד ברמזור ולכן אין ליחס לתובע כל רשלנות תורמת לקרות התאונה
ב- ת”ק 40844-11-12 {כהן נ’ קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובע הוא עמד עם המונית בכיכר רבין כאשר המשאית הגיעה מאחוריו ופגעה בו מצד שמאל מכנף לכנף. לטענתו הוא התכוון לנסוע ישר.

לטענת נהג הנתבעת הוא עמד לפני המונית בצומת כאשר התכוון לפנות שמאלה ואז המונית עקפה אותו לכיוון שמאלה וכך קרתה התאונה.

בית-המשפט קבע כי לאור האמור הוא מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 14,465 ש”ח בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

30. תביעה בגין רכישת כרטיס טיסה שרכשה התובעת עבורה ועבור שתי החתולות שלה
ב- ת”ק 54367-12-12 {סנקוב ואח’ נ’ אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.5.13)}, נדונה תביעה בגין רכישת כרטיס טיסה אשר רכשה התובעת מהנתבעת לרוסיה תמורת 2,800 ש”ח עבורה ועבור שתי החתולות באמצעות סוכנת גיאוטורס.

בטיסה חזרה לארץ בשדה התעופה במוסקבה נטען בפני התובעת, בעמדת הבידוק כי לא רשמו את החתולות. לאחר שקיבלה את האישור מנציגה בשם אנה, עברה לעמדת הבידוק הרגילה, ועברה את כל השרשרת הבידוק האישי לשרוול שמוביל למטוס נאמר לה שוב, מסיבה לא ברורה, שאינה יכולה לעלות לטיסה עם החתולות.

למרות שהתובעת הסבירה כי קיבלה אישור מפקידה בשם אנה וכי מחכה לה תינוק בן 6 חודשים בבית נציגי אל על לא הסכימו לעלות אותה למטוס והציעו לה לחזור לעמדת הכבודה, דבר שלא ניתן היה לעשותו מאחר והטיסה היתה אמורה להמריא בעוד רבע שעה.

בית-המשפט קבע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הנזקים שנגרמו. מחצית שווי הכרטיס בסך 1,388 ש”ח, 754 ש”ח בגין הטיפול בכבודה וכן פיצוי בסך 5,000 ש”ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט בסך 1,000 ש”ח, וכי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,142 ש”ח בתוך 30 יום.

31. התובעת לא הראתה ולו לכאורה, כי לקוחות אחרים רכשו, באותו מחיר, אצל הנתבעת אייפון 5 עם זיכרון של 32 ג’יגה
ב- ת”ק 45149-12-12 {אזנקוט נ’ פלאפון תקשורת בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.5.13)}, נדונה תביעה בגין רכישתה של התובעת אצל הנתבעת טלפון סלולרי מסוג אייפון 5. התובעת הגיעה עם המכשיר למרכז השירות של הנתבעת וטענה שהסוללה לא תקינה, המכשיר והסוללה נבדקו ולא נמצאה בהם כל תקלה.

התובעת דרשה מכשיר חדש עם זיכרון כפול – במקום 16 ג’יגה, 32 ג’גה – הנתבעת סירבה והציעה לתובעת לבטל את העסקה. התובעת הסכימה וכך נעשה. העסקה בוטלה לפני שהתובעת שילמה סכום כלשהו לנתבעת. לאחר כחודש ימים, התובעת רכשה מהנתבעת את אותו מכשיר אייפון 5 עם זיכרון של 16 ג’יגה.

התובעת טענה רק לגבי המכשיר הראשון שרכשה, כי הנתבעת היפלתה אותה לרעה לעומת לקוחות אחרים שלהם היא מכרה את אותו מכשיר עם זיכרון של 32 ג’יגה.

התובעת לא הראתה ולו לכאורה, כי לקוחות אחרים רכשו, באותו מחיר, אצל הנתבעת אייפון 5 עם זיכרון של 32 ג’יגה.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי התובעת תשלם לנתבעת, תוך 20 יום, הוצאות משפט בסך של 1,500 ש”ח בצירוף מע”מ כחוק.

32. תביעה בגין תאונת שרשרת
ב- ת”ק 32260-11-12 {זאווי נ’ קרובטי ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.5.13)} נדונה תביעה בגין בתאונת שרשרת שארעה בהרצליה ביום 19.6.12.

מכוניתו של משה זאווי עמדה ראשונה ברמזור אדום. מאחוריה עמדה מכוניתה של דורה קרובטי. מכונית הנהוגה בידי גלי טרופ הגיעה למקום, והנהגת לא שמה ליבה לעובדה שלפניה עומדת מכונית ומכוניתה פגעה במכוניתה של קרובטי שנהדפה לעבר מכוניתו של זאווי ופגעה בה.

בית-המשפט דחה את תביעתו של משה פטריק זאווי נגד דורה קרובטי ואליהו חברה לביטוח בע”מ, וחייב את גב’ גלי טרופ ואת איילון חברה לביטוח, ביחד ולחוד, לשלם לדורה קרובטי, תוך 30 יום את הסך של 8,653 ש”ח בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ש”ח ולמשה פטריק זאווי את הסך של 8,441 ש”ח בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ש”ח.

33. התובע הינו סוחר רכבים אשר עוסק ברכישת רכבים במצב ניזוק לאחר תאונה. הנתבעים הם מוסך שתיקן את הרכבים של התובע והבעלים
ב- ת”ק 27012-11-12 {מסילתי נ’ מוסך פולקסווגן חולון בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.5.13)}, נדונה תביעה בגין מחלוקת בין הצדדים לגבי 3 מכוניות.

הקונה מר מימון עמוס העיד כי ראה את הנתבע מעביר מעטפה לתובע אולם בחקירתו הנגדית העיד כי יתכן והועבר חלק מהסכום.

יצויין כי התובע לא בא אל הנתבע באופן מידי בדרישה לתשלום ואף הכניס רכבים נוספים לתיקון לאחר מכן.

מאחר ובין הצדדים לא נערך כל הסכם בכתב והתובע לא סיפק קבלות בגין התשלומים שקיבל מדובר בגרסה של התובע מול גרסה של הנתבע שלא נסתרה.

הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע והתובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו.
בית-המשפט דחה את התביעה.

34. הנתבע מודה שפגע ברכב התובע מאחור אולם המחלוקת היא לעניין גובה הנזק
ב- ת”ק 22142-02-12 {אטיאס נ’ כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.5.13)}, נדונה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

התובע צירף חוות-דעת שמאי שנערכה בסמוך לתאונה ואילו הנתבע טען כי היה נזק קודם לרכב והפגיעה הקלה לא יכולה היתה לגרום לנזק המפורט בחוות-דעת השמאי.

עדות התובע לא נסתרה ועדות השמאי לא נסתרה מאחר והשמאי לא נחקר על חוות-דעתו. מיקום הנזק הוא מאחור בהתאם למיקום הפגיעה.

בית-המשפט קיבל את התביעה תוך שהוא מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,057 ש”ח בתוספת הוצאת משפט בסך 400 ש”ח. הנתבע ישלם לתובע סך של 4,457 ש”ח בתוך 30 יום.

35. היה על התובע לשלם לנתבע עבור לימוד התיק, אף אם לא ייקח הנתבע על עצמו את הטיפול בתיק
ב- ת”ק 34778-03-12 {הרב ואח’ נ’ נוטוביץ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.6.13)}, נדונה תביעה בגין עתירתו של התובע, לחייב את הנתבע בהשבת כל הסכום ששולם לו עבור שירותו המקצועי, וכן לחייבו בפיצוי.

לטענת הנתבע סוכם כי שכר-הטרחה, אם יחושב לפי שעות עבודה, יעמוד על סך של 160$ לשעה. מכתב ההגנה עולה כי הנתבע השקיע שעות עבודה רבות עבור לימוד החומר הרב שנמסר לו {שרובו צורף לכתב התביעה שכנגד}. לטענת הנתבע, התובע המציא לו את המסמכים בשלבים, כך שמדי פעם נוספו מסמכים נוספים, אותם היה עליו ללמוד.

התיק עבר שני “גלגולים”, בטרם פנה התובע לנתבע, תביעה בבית-משפט השלום, ולאחר מכן הליך בבית-המשפט המחוזי, תיק מורכב המעלה סוגיות מהותיות ופרוצידוראליות סבוכות, ולא היתה אפשרות להכין את נוסח של כתב תביעה באופן מיידי, בפרט בהתחשב בעובדה שהחומר הועבר לנתבע בתחילה, שלא במלואו, ובשלב מסויים אף נלקח החומר ממשרדו, על-מנת להיוועץ בעורך-דין אחר.

מכתב התביעה עולה כי בטרם נחתם הסכם שכר-הטרחה, סוכם בין הצדדים תשלום לפי שעה עבור לימוד התיק. מוסכם בין הצדדים כי הועברו לידי הנתבע כתב תביעה, כתבי הגנה ובקשות שהוגשו – שרובם צורפו לכתבי הטענות שלפניי, והכילו חומר רב לעיון וללימוד. עד לאמצע חודש נובמבר לא הומצא לידי הנתבע כל החומר המשפטי, וכי התיק נלקח על-ידי התובע לפרק זמן, על- מנת לאפשר לו להתייעץ עם עורך-דין אחר.

בית-המשפט קבע כי הנתבע ישלם לתובע סך של 6,990 ש”ח מחצית הסכום ששולם לו על-ידי התובע, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין. כמו-כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ש”ח, בהתחשב בעובדה שהתקיימו 3 דיונים.

36. האם אירוע טרור מהווה כוח עליון; עיכוב טיסה במספר שעות
ב- ת”ק 49348-12-12 {כהן ואח’ נ’ הדקה התשעים בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}, נדונה תביעה בגין עיכוב של 6 שעות בטיסה.

התובעת הזמינה חבילת נופש לבורגוס והטיסה התעכבה ב- 6 שעות עקב סגירת שדה התעופה בבורגוס בעקבות פיגוע טרור שאירעה שם.

התובעת אמנם טענה כי כל סוכני הנסיעות ידעו כי שדה התעופה בבורגס נסגר אולם לא הביאה כל ראיה לכך ולא הוכיחה כי הנתבעת ידעה על-כך. עדות נציג הנתבעת כי לא קיבלה כל הודעה על עיכוב הטיסה לא נסתרה ועל-כן לא הוכח כי הנתבעת ידעה על העיכוב ולא הודיעה לתובעת.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין כאשר העיכוב של 6 שעות נגרם בשל כוח עליון שהנתבעת לא יכלה למנוע ולא ידעה על סגירת שדה התעופה. התביעה נדחתה.

37. בעת קרות התאונה, היה הנהג עובדה של הנתבעת 1 והתאונה התרחשה במהלך עבודתו של הנהג אצל הנתבעת 1
ב- ת”ק 6235-02-13 {גולומבק ואח’ נ’ הובלות סואעד עדנאן בע”מ ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו (1.9.13)}, נדונה תביעה בגין תאונת דרכים בין רכב התובע 1, הנהוג על-ידי אשתו, התובעת 2, ובין רכב הנתבעת 1, משאית סמיטריילר, הנהוגה על-ידי נהג מטעמה, מר אלברט לוי, והמבוטחת על-ידי הנתבעת 2.

כן אין חולק כי התובע הגיש כנגד הנהג תביעה ב- ת”ק 43787-06-11 לפיצוי בגין נזקיו בתאונה שבענייננו וכי בתאריך 5.1.12, ניתן בתובענה זו פסקי-דין, וזאת בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות מטעמו של הנהג.

לטענת התובעת, ארעה התאונה כאשר ביקשה לצאת ממתחם החניה של רמי לוי, תוך פניה ימינה. בהגיעה ליציאה, עצרה את רכבה הואיל ובדרכה היה מוצב תמרור המחייבה במתן זכות קדימה. באותו שלב, ראתה את המשאית עומדת משמאלה, במקביל לאי-התנועה שבצד ימין הכביש אליו ביקשה התובעת להיכנס.

לאחר שהתובעת וידאה כי המשאית עומדת, החלה ביציאה מהמתחם, תוך פניה ימינה. בדיוק באותו שלב, החלה המשאית בנסיעה ופגעה עם הגלגל הקדמי-ימני שלה בדופן הקדמי-שמאלי של רכב התובעת.

לא הובאו נתונים מדוייקים על אופן עצירת המשאית, ביחס לאפשרות הכניסה והיציאה מהמתחם, וייתכן כי אכן בעצירתה כך – חסמה המשאית את אפשרות הכניסה למתחם לפרק זמן קצר, שבמהלכו לא ביקשו כלי רכב אחרים להיכנס למתחם זה.

בית-המשפט קבע כי יש לחייב את הנתבעות, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 800 ש”ח בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

מקור המאמר – abc-israel.it


כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.

האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *