1. מבוא
האפוטרופוס הכללי משמש כממונה הארצי לענייני ירושה, כל סגן מסגניו שמינה האפוטרופוס הכללי, הכשיר גם להיות שופט בית-משפט שלום, יהיה רשם לענייני ירושה.
מעבר למינוי האפוטרופוס הכללי, רשאי למנות רשמים לענייני ירושה גם שר המשפטים.
שר המשפטים מוסמך למנות לרשם לענייני ירושה, עובד מדינה הכשיר להיות שופט שלום, שעליו יהיה ממונה האפוטרופוס הכללי.
איזורי פעולתם של הרשמים לענייני ירושה יקבעו על-ידי שר המשפטים, ושמותיהם יפורסמו ברשומות[273].
2. סמכויות הרשם לענייני ירושה
הסמכות העניינית לדון בתובענה לפי חוק הירושה נתונה לרשם לענייני ירושה, על-פי פרק ה’ לחוק הירושה או לבית-המשפט לענייני משפחה, על-פי הוראת סעיף 3(א) וסעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וכן על-פי סעיף 151 לחוק הירושה.
סעיף 73א לחוק הירושה קובע כי הממונה הארצי יקבע את נוהלי עבודתם של הרשמים לענייני ירושה[274]. אולם בכל הנוגע לדין המהותי החל על הרשם ובמילוי תפקידו, קובע סעיף 73ב לחוק הירושה כי: “אין על רשם לענייני ירושה מרות זולת מרותו של הדין.”[275]
3. צוואה בפני רשות
הרשם לענייני ירושה מעורב בהליך הירושה מתחילתו ולעיתים עד סופו.
כבר בתחילת הדרך מאפשר חוק הירושה למצווה לערוך צוואה בפני הרשם לענייני ירושה (צוואה בפני רשות[276]) כאחת מתוך ארבע הדרכים האפשריות לעריכת צוואה.
תקנה 7 לתקנות הירושה קובעת כי:
“(א) המבקש לעשות צוואה בפני בית-משפט, רשם של בית-משפט, חבר בית-דין דתי או רשם לענייני ירושה (להלן: רשות), יגיש לרשות בקשה על כך בכתב ויפרט בבקשתו אם דברי הצוואה יהיו בעל-פה או בכתב.
(ב) הצוואה תיעשה בפני שופט, רשם של בית-משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית-דין דתי, ודברי הצוואה כפי שהוגשו לרשות או נרשמו בידיה (להלן: נוסח הצוואה) יימסרו למצווה.
(ג) תיק הבקשה יהיה תיק נפרד אשר יכלול את פרוטוקול הדיון אשר יפרט את דרך עשיית הצוואה לרבות הצהרת המצווה כי הצוואה נעשתה ברצון חופשי; נוסח הצוואה לא יצורף לתיק.”
4. הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה
הרשם לענייני ירושה ממונה על שמירת הצוואות המופקדות בידיו.
צוואה בכתב יד או צוואה בעדים תופקד בידי הרשם לענייני ירושה ולא בבית-משפט, כפי שקובע סעיף 21 לחוק הירושה.
כמו-כן, זכרון-דברים של צוואה בעל-פה, על-פי סעיף 23 לחוק הירושה יופקד, בסמוך ככל האפשר לעריכתו אצל הרשם לענייני ירושה.
תקנה 6 לתקנות הירושה קובעת כי על המבקש להפקיד צוואה בידי הרשם לענייני ירושה[277] להגיש לו על כך בקשה בכתב.
הרשם לענייני ירושה יזמין את המבקש להיחקר על פרטי זהותו ולמסור את הצוואה כשהיא במעטפה סגורה וחתומה בשעווה ובחותמת הרשם לענייני ירושה.
על המעטפה יצויינו:
1. פרטי זהותו ומענו של המפקיד;
2. תאריך ההפקדה;
3. בפני מי נעשתה הצוואה ככל שהדבר ידוע.
על המעטפה יחתמו הרשם לענייני ירושה ומפקיד הצוואה, שיקבל מהרשם אישור בכתב על ההפקדה.
ההפקדה תירשם במרשם הארצי.
יצויין כי על-פי סעיף 155(א1) לחוק הירושה, בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לרשום במרשם הארצי גם צווי ירושה וצווי קיום שנתנו בתי-הדין הדתיים.
מי שהפקיד את צוואתו אצל רשם לענייני ירושה רשאי לקבלה בחזרה על-פי בקשה בכתב.
הרשם לענייני ירושה יחקור את זהותו של המבקש, ימסור לידיו את צוואתו כנגד חתימתו לאישור קבלת הצוואה, ויודיע על כך למרשם הארצי.
לאחר מכן יימחק דבר ההפקדה מהמרשם הארצי[278].
תקנה 5 לתקנות הירושה קובעת כי צוואות וזכרונות-דברים על צוואות שבעל-פה שהופקדו אצל רשם לענייני ירושה, וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם.
רק לאחר מותו של אדם רשאי מעוניין בדבר לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח.
סעיף 75 לחוק הירושה קובע כי כאשר צוואה מופקדת בידי אדם אחר, שאינו הרשם לענייני ירושה, והמצווה נפטר, הרי שחלה על אותו אדם החובה, להפקיד מיידית, לאחר שנודע לו על מות המצווה, את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.
סעיף 76 לחוק הירושה קובע כי אם:
“הופקדו צוואה או זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה לפי סעיף 75, ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים; פרטי ההודעה ברבים ייקבעו בתקנות.”
5. תיקון טעות סופר בצוואה ותיקון צו קיום צוואה
סמכות נוספת של הרשם קבועה בסעיף 32 לחוק הירושה, הקובע כי אם נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית-המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק הירושה.
תקנה 26 לתקנות הירושה קובעת כי אם תיקן הרשם לענייני ירושה צוואה לפי הסעיף הנ”ל תצויין העובדה בהחלטתו ויפורשו נימוקיה.
כמו-כן, בסמכות הרשם לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה שניתן על ידו[279].
6. מתן צו קיום צוואה
במסגרת סמכויותיו של הרשם, מוסמך גם הרשם, על-פי סעיף 66 לחוק הירושה, להעניק צו ירושה או צו קיום הצוואה, אלא-אם-כן התקיים תנאי מהתנאים שבגינם יש להעביר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה.
בידוע הוא, כי עזבונו של אדם יחולק ליורשיו על-פי צוואה, אם קיימת, ואם אינה בנמצא על-פי הוראות חוק הירושה.
תנאי לחלוקת העזבון הוא קבלת צו מידי הרשם: אם ישנה צוואה – צו קיום צוואה[280], ואם אין צוואה – צו ירושה (להלן: הצווים).
אם הוגשה בקשה למתן צו קובעת תקנה 14 לתקנות הירושה, התשנ”ח-1998 כי:
“(א) בקשת צו ירושה או צו קיום או בקשת שניהם כאחד תוגש בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 1 או 2; העובדות הכלולות בבקשה יאומתו בתצהיר של המבקש ושל אדם אחר, אם קיימות עובדות הכלולות בבקשה שאינן בידיעתו האישית של המבקש; היה מי מן היורשים קטין, חסוי או נעדר – יציין זאת המבקש בראש הבקשה ובגופה, על-פי הטופס.
(ב) לא תקובל בקשה לצו ירושה או לצו קיום אלא-אם-כן התמלאו כל אלה:
(1) כל הפרטים הנדרשים לפי הטופס שנקבע בתקנת-משנה (א) מולאו כהלכה וצורפו לטופס כל המסמכים הנדרשים לפי תקנות אלה;
(2) צורפה תעודת פטירה או הצהרת מוות לאימות פטירתו של המוריש ושל כל אדם אחר שיש להוכיח את פטירתו וזמן מותו, מאושרת כדין, או צורפה בקשה להוכיח באופן אחר את עובדת מותו וזמן מותו של המוריש או של כל אדם כאמור, לפי סעיף 68(א) לחוק, או החלטה שנתן בית-המשפט בבקשה כאמור;
(3) היתה הבקשה לצו קיום – צורפה הצוואה המקורית או בקשה להתיר את הוכחת הצוואה לפי סעיף 68(ב) לחוק או החלטה שנתן בית-משפט בבקשה כאמור; הופקדה או נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, יציין זאת המבקש בבקשתו ויצרף העתק הימנה;
(4) צורף אישור על משלוח ההודעה בדואר רשום ליורשים על-פי דין, שפורטו בבקשה לצו ירושה, או לזוכים על-פי הצוואה, לפי העניין, או תצהיר של המבקש או של אדם אחר, כאמור בתקנת-משנה (א) כי הוא מסר, אישית, את ההודעה לידי היורשים או הזוכים או מי מהם וכן צורף העתק מהודעה שנערכה לפי טופס 3 או טופס 3א לפי העניין;
(5) היה המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין – צורף לבקשה ייפוי-כוח;
(6) שולמה האגרה שנקבעה וכן שולמו הוצאות הפרסום כאמור בתקנה 17;
(7) במרשם הארצי אין רישום בדבר הגשת בקשה קודמת לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה או לבית-דין דתי, בעניין אותו עזבון.
(ג) מבקש הרוצה לזכות בחלקו של יורש שנפטר אחרי מות המוריש יצרף לבקשתו צו ירושה או צו קיום מאושר כדין, לגבי אותי יורש.”
תקנה 17 לתקנות הירושה קובעת כי הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב (כך בלשון החוק – ככל הנראה המדובר בכתב התנגדות) בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש.
ב- ע”א 3706/91[281] דן בית-המשפט, בחשיבות נכונות הפרסום בעיתון היומי. בית-המשפט קבע כי צו הקיום שניתן לגבי הצוואה המאוחרת בטל וזאת משום שצו הקיום שניתן לאחות ניתן על-שם שונה מהשם שפורסם בעיתון היומי וברשומות. וכדברי בית-המשפט:
“חובת הפרסום מהווה נדבך מרכזי בהליך של מתן צו הקיום, שכן דין מתן צו הקיום כדין פסק-דין חפצא, התקף כנגד כל העולם. מן הראוי שלפני מתן פסק-דין שכזה תקום זכות התנגדות לכל הנוגעים בדבר, והיא אף תוכל להיות ממומשת … מטרתה של תקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שבאה לידי ביטוי גם בסעיף 67 לחוק הירושה, אינה מתמלאת במקרה דנן, שכן צו הקיום ניתן על-שם אחר מזה שפורסם בעיתונים וברשומות.”
התיק הוחזר לקביעת בית-המשפט איזו מבין הצוואות עדיפה. בשולי הדברים הוער כי:
“מן הראוי, כי מחוקק-המשנה יחזור ויסדיר את עניין חובת הפרסום ביתר פירוט ויקבע נוהלי פרסום חדשים, שיחולו הן על השלב של הבקשה לצו הקיום והן על השלב של תיקון צו הקיום לאחר שזה כבר ניתן. פרסום שמו של המנוח מן הנכון שייעשה בלוויית מספר תעודת זהות ואולי אף פרטים נוספים המעידים על זהותו, שכן פרסומו של שם המנוח ושם משפחתו בלבד אינם מספיקים לצורך זיהויו הוודאי, והיעדר הפרטים פותח פתח לטעויות וליצירת תסבוכות בדומה למקרה שלפנינו.”
תקנה 18 לתקנות הירושה, קובעת את הנהלים שעל הרשם לענייני ירושה לשמור בבואו להידרש לבקשת צו קיום צוואה או צו ירושה:
“(א) הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יברר הרשם לענייני ירושה במרשם הארצי אם נמסרה או הופקדה צוואה או אם נמסר או הופקד זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה.
(ב) מצא הרשם לענייני ירושה כי מצויה צוואה בקשר לאותו עזבון, כאמור בתקנת-משנה (א), ואין היא נושא הבקשה, ישלח הודעה בדואר רשום על דבר קיומה לזוכים על פיה ועל דבר הגשת הבקשה; בהודעה יצויין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה.”
7. סמכות חקירת המצהירים בבקשה למתן צו
יצויין כי תקנה 53 לתקנות הירושה קובעת כי:
“בבדיקת בקשה לצו ירושה או לצו קיום רשאי בית-המשפט, בית-הדין הדתי או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.”
יוזכר, כי סעיף 73ג לחוק הירושה מעניק לרשם לענייני ירושה את הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ”ט-1968, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידו לפי חוק זה.
8. הסמכות למחיקת הבקשה מחמת חוסר מעש המבקשים
תקנה 54ב לתקנות הירושה קובעת כי אם נבצר מהרשם לענייני ירושה לדון בבקשה שהוגשה לו, מחמת חוסר מעש מצד המבקשים, רשאי הוא ליתן הודעה למבקשים לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק הבקשה.
אם לא ניתן טעם, כאמור, המניח את דעתו של הרשם – תימחק הבקשה.
9. מתן הצו על-ידי הרשם
צו קיום צוואה יינתן על-ידי הרשם בשני מקרים. האחד, כאשר לא הוגשה כל התנגדות. השני, כאשר לא הוגשה בקשה למתן צו ובידי הרשם לענייני ירושה, צוואה.
10. מתן צו קיום צוואה כאשר לא הוגשה כל התנגדות
סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לקבוע מועד להגשת התנגדות.
כאמור, כאשר לא הוגשה כל התנגדות, ינתנו הצווים כמבוקש על-ידי הרשם לענייני ירושה, אם החליט הרשם שיש לתיתו ולא התקיימה אף עילה להעברת הדיון לבית-המשפט.
כך קובעת אף תקנה 23 לתקנות הירושה כי אם:
“(א) לא הוגשה התנגדות בתוך המועד הקבוע בתקנה 17 או בתוך המועד הקבוע בתקנה 18(ב), לפי המאוחר מביניהם, ולא נתקיים תנאי מהתנאים האחרים המפורטים בסעיף 67א(א) לחוק, והרשם לענייני ירושה החליט לתת את הצו המבוקש, ייערך הצו לפי תקנה 24 והרשם יאשר אותו בחתימתו.
(ב) החליט בית-המשפט לתת צו ירושה או צו קיום ולא הוגשה התנגדות בתוך המועד הקבוע בתקנה 22, ייערך הצו כאמור בתקנה 24, ובית-המשפט יאשר אותו בחתימתו.”
11. מתן צו קיום צוואה, כאשר לא הוגשה בקשה למתן צו וקיימת צוואה בידי הרשם
סעיף 76 לחוק הירושה קובע כי אם הופקדו צוואה או זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה ממי שיש בידו צוואה ושמע על מות המצווה[282]:
“ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים.”
כאשר מתקיימים תנאי סעיף 76 לחוק הירושה ונודע לרשם לענייני ירושה על מותו של המצווה, קובעת תקנה 9 לתקנות הירושה כי הרשם לענייני ירושה יפתח את המעטפה המופקדת אצלו, יעיין בה, וימסור עליה הודעה בדואר רשום לזוכים על פיה, ואם חזרה הודעה שנשלחה לזוכה, יודיע הרשם על הצוואה ברשומות.
מחובתו של הרשם לענייני ירושה לערוך פרוטוקול על דבר פתיחת הצוואה והעיון בה ולצרף אליו העתק מההודעה לזוכים ואישור מסירתה ומההודעה ברשומות, אם פורסמה.
אופן פרסום הבקשה לצווים נקבע בתקנה 17 לתקנות הירושה, הקובעת כי:
“הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש.”
12. המקרים בהם יועבר הדיון לבית-משפט לענייני משפחה
סעיף 67א לחוק הירושה קובע כי בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה תועבר לבית-המשפט בכל אחד מאלה:
“(1) הוגשה התנגדות לבקשה;
(2) המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה;
(3) היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה או להצטרף להליך;
(4) האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר;
(5) הצוואה נושא הבקשה היא צוואה בעל-פה כמשמעותה בסעיף 23;
(6) בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25;
(7) על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי;
(8) הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית-המשפט.”
בכל אחד מהמקרים האלו, יראו את הבקשה לקיום הירושה כתובענה לפי סעיף 1 לחוק בית-משפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 (להלן: חוק בית-משפט לענייני משפחה), ובית-המשפט רשאי להצהיר על זכויות היורשים, ולאחר מתן הצו להעביר העתק ממנו לרשם לענייני ירושה לשם רישום[283].
כך גם נקבע בתקנה 20 לתקנות הירושה, כי אם:
“ראה הרשם כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א לחוק, יעביר את התיק על כל מצורפיו לבית-המשפט המוסמך ויצרף אליו את פרטי המרשם הארצי הקשורים לעניין.”
כאשר מועבר תיק ירושה מהרשם לענייני ירושה לבית-המשפט יחולו כללי הסמכות המקומית החלים על-פי תקנות הירושה בבית-המשפט לענייני משפחה[284].
12.1 כאשר הוגשה התנגדות לבקשה
עם קבלת הבקשה לצווים, על הרשם לענייני ירושה להודיע על דבר הבקשה ברבים ולקבוע זמן, שלא יפחת משבועיים, להגשת התנגדויות[285].
התנגדות יכולה לעלות מצידו של כל אדם “המעוניין בדבר”, ומטרתה לחשוף יורשים שלא נמנו על מגישי הבקשה, או שלא יידעו אותם על זכותם לחלק מהעזבון.
ב- רע”א 3154/94[286] נפטר המנוח בהותירו אלמנה, המבקשת, חמישה ילדים אב ואחים.
לבקשתו של אבי המנוח, נתן בית-המשפט המחוזי צו קיום לצוואה שנחתמה על-ידי המנוח ב-2.8.86, ולפיה היה הוא הזוכה העיקרי מן העזבון.
כשנה וחצי לאחר קיומה של הצוואה הראשונה, נתגלתה ברשותו של אחד מחבריו של המנוח צוואה נוספת מאוחרת – מיום 4.9.86 – שנערכה בביתו של החבר בנוכחות חבר נוסף ושדבר עריכתה נשתכח הימנו. לפי הצוואה השניה המבקשת הינה הזוכה העיקרית מן העזבון.
עם גילוי הצוואה השניה פנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בבקשה לביטול צו הקיום שהוצא לצוואה הראשונה וביקשה צו לקיום הצוואה השניה.
המשיבים – אבי המנוח ויתר בניו (אחי המנוח) – הגישו התנגדות לקיום הצוואה השניה, כאשר בית-משפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לדחות על-הסף את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה השניה וקבע כי ה”המעוניין בדבר” שבסעיף 67 במשמעותו רחב יותר מזו שיש לדיבור “הנוגע בדבר” שנקט המחוקק בסעיפים אחרים של חוק הירושה, ובחיקוקים אחרים (חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי”ג-1953). ועל-כן הוא כולל לא רק את מי שהוא עצמו “זוכה פוטנציאלי”, אלא גם את מי שהוא “בנו של ‘זוכה’ פוטנציאלי”, אשר בתור שכזה “יכול להיחשב כ’מעוניין’ שהצוואה על פיה אביו יהיה הזוכה תקויים”.
על כך ערערה המבקשת וטענה שאין באפשרות האב ואחי המנוח להתנגד לצוואה.
בערעור, אומצה עמדת בית-משפט המחוזי בחלקה, על-ידי כב’ השופט קדמי ונקבע כי:
“ה”מעוניין בדבר” יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה “עקיפה” מן העזבון מכוחו של יורש או זוכה כאמור. אולם נקבע כי, גם “המעוניין בדבר” וגם “הנוגע בדבר” הם הנהנים עצמם, וזכותם להנאה הינה זכות “קיימת”, להבדיל מ”ציפיה” לזכות בעתיד משום כך בנו של זוכה פוטנציאלי אינו בגדר ה”מעוניין בדבר”, הואיל ו”הנאתו” מן העזבון היא בגדר “ציפיה” לעתיד בלבד, אשר התממשותה – אם בכלל – מותנית ברצונו ובשיקול-דעתו של מורישו, שהוא הנהנה המיידי…
“נוגע בדבר” ו”מעוניין בדבר” הם איפוא רק אלה, שאם מתקבלת גרסתם – הם עצמם נהנים “מייד” מן העזבון, ולא כלול מי שמצפה לרשת אותם, תהא “ציפייתו” סבירה ככל שתהא.”
במקרה זה נקבע כי אף אחד מן המשיבים אינו בא בגדר אדם “המעוניין בדבר”, שלו – ורק לו – מוקנית זכות ההתנגדות מכוח הוראות סעיף 67 לחוק הירושה.
תקנה 19 לתקנות הירושה קובעת את אופן הגשת התנגדות לבקשה:
“(א) הרוצה להגיש התנגדות לבקשה יגיש לרשם לענייני ירושה כתב התנגדות במספר עותקים מספיק עבור בית-המשפט ובעלי הדין, יפרט בה את נושא התנגדותו ונימוקיה, ויצרף אליה את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת; העובדות הנטענות בכתב ההתנגדות יאומתו בתצהיר; לכתב ההתנגדות תצורף קבלה המעידה על תשלום האגרה שנקבעה, ייפוי-כוח – אם המתנגד מיוצג על-ידי עורך-דין וכן טופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקנות סדר הדין האזרחי.
(ב) קבע רשם לענייני ירושה זמן להגשת התנגדויות, רשאי הוא לפי שיקול-דעתו, להאריכו מזמן לזמן, אף אם הסתיים הזמן שנקבע לכתחילה.”
אולם סעיף 67א לחוק הירושה מסייג קביעה זו וקובע כי בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה והוגשה בגינה התנגדות תועבר לבית-המשפט לענייני משפחה.
כאשר הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-משפט, ולאחר מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, קובעת תקנה 22 לתקנות הירושה כי הרשם ישלח הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה; בהודעה יציין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה.
העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט.
תקנה 19 לתקנות הירושה קובעת כי אם קבע הרשם לענייני ירושה זמן להתנגדות, הוא רשאי להאריכו אף אם הסתיים.
12.2 טיב ואופי הצוואה
כאשר המדובר בצוואה בעל-פה כמשמעותה בסעיף 23 לחוק הירושה, קיים בצוואה פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25 לחוק הירושה או המדובר בצוואה שחלות עליה הוראות הפרק השביעי, קרי, המדובר בצוואה שחלים עליה כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.
כאמור, מטרת דיני הירושה היא קיום רצון המת, ובאותם המקרים בהם קיים חשש לדיוק במילוי רצונו של המת אם בשל עריכת הצוואה, אם בשל הצורך להיות בקיא בחוק הבינלאומי, הורה המחוקק להעביר את ההליך לבית-המשפט.
12.3 שיקול-דעת הרשם בהעברת הדיון וסדרי ההעברה
כאשר הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית-המשפט, מאפשר לו המחוקק לעשות זאת.
סדרי הדין בהעברת הבקשה מהרשם לענייני ירושה לבית-המשפט לענייני משפחה, נקבעו בתקנות הירושה, התשנ”ח-1998, ובמהותם, דומים הם לפתיחת הליך בבית-המשפט לענייני משפחה.
תקנה 20 לתקנות הירושה קובעת כי אם ראה הרשם שאחד מהתנאים להעברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה, המפורטים לעיל, מתקיימים, עליו להעביר את התיק על כל מצורפיו לבית-המשפט המוסמך ויצרף אליו את פרטי המרשם הארצי הקשורים לעניין[287].
מגיש הבקשה לרשם לענייני ירושה יירשם כתובע, הנתבע יהיה על-פי הנסיבות, כמפורט להלן בתקנה 21 לתקנות הירושה:
“(1) אם הוגשה התנגדות לבקשה או שראה היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה, מגיש ההתנגדות או היועץ המשפטי לממשלה יירשם כנתבע בתובענה;
(מגיש הבקשה לצו הירושה יטען ראשון ולאחריו יביא ראיותיו הנתבע – הערת המחברים)
(2) אם לא היה נתבע בתובענה, יעיין בית-המשפט בבקשה שהועברה אליו ורשאי הוא להזמין את הנוגעים בדבר לדיון ולברר את העובדות הטעונות הוכחה גם אם לא נתבקש לעשות כן.”
הודעה על תאריך הדיון תומצא בדואר רשום לתובע[288], לנתבע ולמנהל העזבון אם נתמנה קודם לכן; ואם הוגשה התנגדות, יצורף כתב ההתנגדות להודעה לתובע ולמנהל העזבון.
לאחר שהוגשו כל המסמכים הנדרשים, ותרגומיהם אם היה צורך בכך[289], ייתן בית-המשפט צו ירושה או צו קיום לפי סעיף 67א לחוק הירושה, ויועבר העתק הצו לרשם לענייני ירושה לשם רישום (לפי סעיף 73ד לחוק הירושה).
תקנה 22 לתקנות הירושה קובעת כי אם הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-המשפט, ולאחר מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, ישלח הרשם הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה ויציין בהודעה כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה.
העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט.
תקנה 23(ב) לתקנות הירושה קובעת כי אם החליט בית-המשפט לתת צו ירושה או צו קיום ולא הוגשה התנגדות בתוך המועד הקבוע (14 יום), ייערך הצו כאמור בתקנה 24 לתקנות הירושה[290], ובית-המשפט יאשר אותו בחתימתו. בית-המשפט רשאי גם לתת צו חלקי אם נראה לו כי מתן הצו אינו עשוי להשפיע על זכויות שעדיין לא נתבררו[291].
13. שינוי או ביטול צו
כוחם של צו ירושה וצו קיום יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו[292].
סעיף 72 לחוק הירושה קובע את אופן תיקון או ביטול הצו על-ידי הרשם או על-ידי בית-המשפט ועל פיו:
“(א) נתן רשם לענייני ירושה או בית-משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו;
ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית-המשפט.
(ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף-קטן (א), יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים וליורשים על-פי דין או לנהנים על-פי הצוואה.”
תקנה 27 לתקנות הירושה קובעת את אופן הגשת הבקשה לתיקון או ביטול צו קיום או צו ירושה.
על-פי התקנה יש להגיש בקשה בכתב לנותן הצו ולציין בה את:
1. כתובות כל היורשים;
2. תצהיר לאימות העובדות הידועות למבקש או לאדם אחר;
3. לבקשה יצורף אישור על תשלום האגרה שנקבעה.
נותן הצו יכול כאמור להיות בית-המשפט[293] או הרשם לענייני ירושה.
ב- עז’ (כ”ס) 2450/03[294] התעוררה מחלוקת לגבי פרשנות המונח “נותן הצו”.
במקרה הנדון המדובר היה בבקשה לצו ירושה שהוגשה לבית-משפט המחוזי, ולאחר שהועברה סמכות השיפוט העניינית לבית-המשפט למשפחה, הוגשה בקשה לשינוי הצו לבית-משפט לענייני משפחה.
המשיב לבקשה טען כי על המבקש היה להגיש את הצו ל”נותן הצו”, קרי, לבית-משפט המחוזי.
כב’ השופט כהן דחה את הטענה וקבע כי בפרשנות זו יש משום התעלמות מכך, היות ובתקנה 1 לתקנות הירושה נקבע, כי “בית-המשפט” המוזכר בתקנות הינו “בית-המשפט לענייני משפחה”.
מעבר לכך, נקבע:
“ההבחנה בין סמכות דיון המשכית לבית-המשפט המחוזי או סמכות דיון לבית-המשפט לענייני משפחה, נחתכת, כאמור, על-פי הוראות תקנה
56(א) לתקנות הירושה, ועל פיה אין חלה המשכיות הדיון בבית-המשפט המחוזי על תובענה חדשה בענייני ירושה כל אימת שהדיון המקורי בבית-המשפט המחוזי היה בבקשת צו ירושה או צו קיום בלבד.
תקנה 27 אינה נכללת בהוראות המעבר (אלא על דרך ההפניה) והיא חלה גם ובעיקר על בקשות לתיקון או ביטול צווים, שניתנו לראשונה לאחר צאת התקנות, ואשר יש החפץ בתיקונם או בביטולם.
לגבי מקרים אלה קבע מחוקק-המשנה את התפלגות הפנית הבקשות, בין לבית-המשפט לענייני משפחה ובין לרשם לענייני ירושה שנתנם.
ד. תישאל לפיכך השאלה, על שום מה מפנה תקנה 56(ג) אצבעה אל הוראות תקנה 27 לתקנות הירושה?
התשובה לכך תהא כי מאחר ותקנה 56(א) קבעה כלל של המשכיות באשר לתובענות אחרות בענייני ירושה פרט לבקשות לצו ירושה או לצו קיום, נותר עדיין הצורך להורות מהם הסדרים שיחולו בעת שמתבקש תיקון צו כאמור, אשר ניתן במקורו על-ידי בית-המשפט המחוזי.
ההפניה לתקנה 27 מלמדת כי בקשה מעין זו לתיקונו של צו שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי תידון בדרך הרגילה שנקבעה לדיון בבקשות “רגילות” לתיקון צו, שכן ברור כי תקנה 27 חלה בעיקרה על מקרים בהם מתבקש תיקונו של צו אשר ניתן לאחר צאת התקנות על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה או הרשם לענייני ירושות.
ה. כדי לישב את הקושי שמעוררת לשון תקנה 27 לתקנות הירושה, באופן שישרת את הפרשנות התכליתית ואת המדיניות השיפוטית הראויה, כפי שיובהר להלן, יש, ליחס לפיכך את המילים “שנתן את הצו”, המופיעות בתקנה, אך ורק לרשם לענייני ירושה.
דהיינו, המבקש תיקון או ביטול של הצו יפנה לבית-המשפט לענייני משפחה (על-פי הסמכות המקומית שנקבעה בחוק) או לרשם לענייני ירושה שנתן את הצו.
7. …
ג. על-פי הוראות המעבר, המצויות בסעיף 27 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, הורה מנהל בתי-המשפט, באישור שר המשפטים, על העברתן של תביעות בענייני משפחה (הכוללות בחובן תביעות בענייני עזבונות), אשר טרם הוחל בהן בשמיעת עדים, לבית-המשפט לענייני משפחה.
(וראה, צו בית-המשפט לענייני משפחה (העברת תובענות במחוזות תל-אביב והמרכז), התשנ”ו-1995). ק”ת, התשנ”ו, 267.
לו תלויה היתה הבקשה המונחת כיום בפני בתיק זה בבית-המשפט המחוזי בעת מתן צו ההעברה, היתה היא מועברת מכוח הצו האמור לבית-המשפט לענייני משפחה, באשר טרם הוחל בשמיעת ראיות בה, קל וחומר כי משהוגשה הבקשה כ-9 שנים לאחר הקמת בית-המשפט לענייני משפחה, מחייבים השכל הישר והמנהל התקין, כי תידון בפני בית-משפט זה.
ד. עלול אמנם להיווצר מצב בו יאלץ בית-המשפט לענייני משפחה לשנות צו שיצא מלפני בית-המשפט המחוזי (או אף בית-המשפט העליון, כבענייננו), אולם גם בכך אין למצוא כל פגם, שהרי סמכותו של כב’ בית-המשפט המחוזי לדון בענייני ירושות הועתקה והועברה כולה ובשלמותה לבית-המשפט לענייני משפחה.
הסמכות שהועברה כללה בחובה אף את הסמכות לתיקונם של צווים, שמוקנית היתה לבית-המשפט המחוזי, ומכאן, כי בעת תיקונו של צו פועל למעשה בית-המשפט לענייני משפחה כשהוא בנעליו של בית-המשפט המחוזי.
…
ה. בעקבות השינוי בהלכה המשפטית וכחלוף השנים, צפויות בשנים שתבואנה בקשות רבות נוספות להכנסת תיקונים בצווי-ירושה, בהם הותרו חלקי עזבונות נכבדים בניהולו של המשיב, כנאמנם של יורשים בלתי-ידועים.
נראה, כי יהא זה בלתי-מעשי ובלתי-יעיל להפנות תיקים אלה כולם לבתי-המשפט המחוזיים, אשר אינם עוסקים עוד מזה שנים רבות בענייני ירושות (כערכאה ראשונה).
קיום סמכות השיפוט בנושאים אלה בידי בית-המשפט לענייני משפחה ישרת היטב את מטרת וכוונת המחוקק בעת הקמת בית-המשפט לענייני משפחה, ויזרז את סיום והשלמת תהליך העברת סמכויות השיפוט בענייני ירושה מבית-המשפט המחוזי לבית-המשפט לענייני משפחה.”
בית-המשפט ישלח עותק מן הבקשה בדואר רשום לכל מי שצויין בצו כיורש, ויזמינו להשיב לבקשה בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההזמנה.
הבקשה תידון בפני בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אולם אם הוגשה הבקשה לרשם לענייני ירושה, והוא ראה כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף
67א(א) לחוק הירושה או אם ראה שלא להיזקק לבקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, יעביר את הבקשה לבית-המשפט כדי שידון בה.
אם הועברה הבקשה לבית-המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה.
הבקשה תידון בפני בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, ובית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.
המטפל בבקשת התיקון רשאי להורות על עיכוב ביצוע של כל החלטה שנתן בקשר לעזבון.
אם החליט בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה לתקן או לבטל את הצו, ייתן צו מתוקן וישלח הודעה על כך לכל אחד מהצדדים.
הודעה על תיקון הצו או ביטולו תישלח למרשם הארצי[295].
אם טרם שינוי הצו, רכש אדם זכות בתום-לב ובתמורה, בסמכו על צו ירושה או על צו קיום שהיה בר-תוקף אותה שעה, או אם קיים אדם חיוב בתום-לב בסמכו כאמור, אין לבטל זכותו או לחייבו שנית אף אם הצו תוקן או בוטל לאחר מכן[296].
14. המצאה ליועץ המשפטי לממשלה
תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי בקשת צו ירושה או צו קיום או בקשת שניהם כאחד תוגש בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 1 או 2. אם היה מי מן היורשים קטין, חסוי או נעדר – יציין זאת המבקש בראש הבקשה ובגופה, על-פי הטופס.
תקנה 54 לתקנות הירושה קובעת כי:
“העתק מכל בקשה או תובענה לצו ירושה, לצו קיום, להוכחת צוואה, להוכחת מותו של אדם וזמן מיתתו, למינוי מנהל עזבון למתן הוראות למנהל עזבון, לקביעת שכר-טרחה והוצאות של מנהל עזבון ואישור על סיום תפקידו, לרבות קביעת שכר ביניים וכן תיקון או ביטול של צו ירושה או צו קיום המוגשים לבית-משפט, לבית-דין דתי או לרשם לענייני ירושה, יומצא לבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, במשרד האפוטרופוס הכללי שבאזור פעולתו של הרשם לענייני ירושה המוסמך.”
אם הודיע היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו בתוך 45 ימים מיום שהומצא לו העתק כאמור, שברצונו להתייצב או לטעון בעניין – יקבע בית-המשפט מועד לדיון ויזמין אליו את היועץ המשפטי או את בא-כוחו. בית-המשפט רשאי להאריך את המועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו ועל-פי בקשת היועץ[297].
15. העתקים בהגשת התנגדות
על-פי תקנה 19 לתקנות הירושה:
“(א) הרוצה להגיש התנגדות לבקשה יגיש לרשם לענייני ירושה כתב התנגדות במספר עותקים מספיק עבור בית-המשפט ובעלי הדין, יפרט בה את נושא התנגדותו ונימוקיה, ויצרף אליה את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת.”
16. העתקים בבקשה לצו קיום צוואה – מבוא
תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי יש להגיש את הבקשה לצווים בשני עותקים, לפי טופס 1 או 2 (לפי העניין).
16.1 תצהיר
בבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה[298], בהתנגדות לבקשה בענייני ירושה[299], או התנגדות למינוי מנהל עזבון[300] ובהודעת הסתלקות[301] העובדות הנטענות בכתב ההתנגדות יאומתו בתצהיר.
תקנה 53 לתקנות הירושה קובעת כי בבדיקת בקשה לצו ירושה או לצו קיום רשאי בית-המשפט, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.
תקנה 15 לתקנות הירושה קובעת כי בקשה להוכחת עובדת מותו של אדם וזמן מותו, תוגש לרשם או לבית-המשפט כשהעניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק, ותלווה בתצהירים של המבקש ושל אדם אחר, שבהם יפורטו נסיבות המוות וזמנו והטעמים המיוחדים לאי-המצאת תעודת הפטירה או הצהרת מוות.
בבדיקת הבקשה רשאי הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט, לפי העניין, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.
16.2 צירוף מסמכים מיוחדים לבקשה לצו קיום צוואה
תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי לא תקובל בקשה לצו ירושה או לצו קיום אלא-אם-כן צורפו המסמכים הבאים:
1. תעודת פטירה או הצהרת מוות לאימות פטירתו של המוריש ושל כל אדם אחר שיש להוכיח את פטירתו וזמן מותו, מאושרת כדין,
או
בקשה להוכיח באופן אחר את עובדת מותו וזמן מותו של המוריש או של כל אדם כאמור, לפי סעיף 68(א) לחוק,
או
2. החלטה שנתן בית-המשפט בבקשה כאמור.
3. בבקשה לצו קיום – צורפה הצוואה המקורית
או
בקשה להתיר את הוכחת הצוואה לפי סעיף 68(ב) לחוק או החלטה שנתן בית-משפט בבקשה.
4. אם הופקדה או נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, יציין זאת המבקש בבקשתו ויצרף העתק הימנה.
5. אישור על משלוח ההודעה בדואר רשום ליורשים על-פי דין, שפורטו בבקשה לצו ירושה, או לזוכים על-פי הצוואה, לפי העניין,
או
תצהיר של המבקש או של אדם אחר, כי הוא מסר, אישית, את ההודעה לידי היורשים או הזוכים או מי מהם.
6. צורף העתק מהודעה שנערכה לפי טופס 3 או טופס 3א לפי העניין.
7. אם היה המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין – צורף לבקשה ייפוי-כוח.
8. אישור על תשלום האגרה שנקבעה והוצאות הפרסום כאמור בתקנה 17 לתקנות הירושה[302].
9. אם המבקש רוצה לזכות בחלקו של יורש שנפטר אחרי מות המוריש יצרף לבקשתו צו ירושה או צו קיום מאושר כדין, לגבי אותו יורש.
10. תצהיר של המבקש לאימות העובדות בבקשה.
16.3 צירוף מסמכים מיוחדים להתנגדות לבקשה בענייני ירושה
1. כל המסמכים שעליהם מתבססת ההתנגדות;
2. תצהיר לאימות העובדות;
3. קבלה המעידה על תשלום האגרה שנקבעה;
4. ייפוי-כוח – אם המתנגד מיוצג על-ידי עורך-דין;
5. טופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקסד”א.
מקור המאמר – abc-israel.it
[273] סעיף 65א לחוק הירושה.
[274] תקנה 3 לתקנות הירושה, התשנ”ח-1998 קובעת את סמכויותיו ותפקידיו של הממונה הארצי, ביניהם הרלבנטים לענייננו:
“(1) הקמת לשכות רשמים לענייני ירושה בכל איזורי פעולתם; …
(2) קביעת נוהלי עבודת הרשמים לענייני ירושה לרבות נוהלי העברת תיקים מרשם לרשם …
(4) קביעת נהלים להעברת תיקים ומסמכים לבית-המשפט וקבלתם ממנו, בהתייעצות עם מנהל בתי-המשפט…”
[275] כך גם קיים בסעיף סייג למניעת ניגוד עניינים בביצוע תפקידו של הרשם, הקובע כי רשם לענייני ירושה לא ישמש כבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין שבו טיפל בכל הליך משפטי לפי חוק זה.
[276] סעיף 22 לחוק הירושה.
[277] וכן המפקיד זכרון-דברים, של צוואה בעל-פה כפי שהיא קבועה בסעיף 23(ב) לחוק, ובלבד שעל המעטפה יצויין גם שמם ומענם של העדים.
[278] תקנה 6(ו) לתקנות הירושה.
[279] סעיף 72 לחוק הירושה.
[280] ראה גם סעיף 39 לחוק הירושה קובע כי על-מנת שהיורשים יקבלו את חלקם על-פי צוואה עליהם לקבל קודם לכן צו קיום צוואה.
[281] ע”א 3706/91 יוסף שאולוב נ’ פרייקה שאולוב, פ”ד מז(2) 865, 865-873 (1993).
[282] סעיף 75 לחוק הירושה קובע כי מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מייד לאחר שנודע לו על מות המצווה. עוד קובע הסעיף כי מפר הוראה זו – דינו מאסר שלושה חודשים.
[283] סעיף 73ד לחוק הירושה קובע כי:
“הממונה הארצי ינהל מרשם ארצי של צווי ירושה וצווי קיום, של בקשות לצווי ירושה ולצווי קיום ושל צוואות שהופקדו לפי סעיף 21(שעניינו צוואה בעל-פה).”
[284] תקנה 10 לתקנות הירושה.
[285] סעיף 67 לחוק הירושה.
[286] רע”א 3154/94 הילאנה כמאל עאסי נ’ חביב עאסי, פ”ד מט(2) 250, 250-255 (1995).
[287] תקנה 22 לתקנות הירושה, התשנ”ח-1998 קובעת כי אם:
“הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-משפט, ולאחר מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, ישלח הרשם הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה; בהודעה יצויין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה; העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט.”
[288] ויראו את השלמת ההמצאה לאחר 10 ימים מיום משלוח ההודעה, אם נשלחה על-פי הכתובת במשרד הפנים.
[289] תקנה 54א לתקנות הירושה קובעת כי אם:
“היה מסמך המוגש לרשם לענייני ירושה או לבית-המשפט כתוב בשפה זרה, למעט השפה האנגלית, יצורף לו תרגום לעברית או לערבית, מאושר בידי נוטריון. ואולם רשאי הרשם או בית-המשפט להורות על צירוף תרגום גם למסמך הכתוב בשפה האנגלית.”
[290] תקנה 24 לתקנות הירושה קובעת כי:
“(א) צו ירושה ייערך לפי טופס 4 וצו קיום לפי טופס 5.
(א1) נתמנה מנהל עזבון במועד מתן צו ירושה או צו קיום צוואה או עד לאותו מועד, יצויין הדבר בצו.
(ב) צו קיום יצהיר על תוקפה של הצוואה שהעתק מאושר ממנה מצורף לו; ביטל או תיקן בית-המשפט הוראה מהוראות הצוואה יציין זאת בצו; הוראה זו תחול גם על רשם לענייני ירושה לעניין צוואה שתיקן.
(ג) ציווה המוריש חלק מנכסיו, רשאי הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט לכלול בצו אחד צו ירושה וצו קיום לפי טופס 6, ויחולו הוראות תקנת-משנה (ב).
(ד) היה המנוח נספה כמשמעותו בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש”י-1950, יצויין בצו הירושה או בצו הקיום “נפל” במקום “נפטר”.”
[291] תקנה 25 לתקנות הירושה.
[292] סעיף 71 לחוק הירושה.
[293] על-פי תקנה 27(ד) אם הועברה הבקשה לבית-המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה.
[294] עז’ (כ”ס) 2450/03 עזבון המנוחה גולדה זימן ז”ל נ’ האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2004(3) 250
(2004).
[295] תקנה 27(ה) לתקנות הירושה.
[296] סעיף 73 לחוק הירושה.
[297] תקנה 54(ב) ו- (ג) לתקנות הירושה.
[298] תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי העובדות הכלולות בבקשה למתן הצו יאומתו בתצהיר של המבקש ושל אדם אחר, אם קיימות עובדות הכלולות בבקשה שאינן בידיעתו האישית של המבקש.
[299] תקנה 19 לתקנות הירושה.
[300] תקנה 33 לתקנות הירושה.
[301] תקנה 16 לתקנות הירושה.
[302] תקנה 17 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 קובעת כי:
“הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש.”
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
