עד מומחה מוזמן מלכתחילה למסור “עדות סברה”. אין המומחה בא בנעלי בית-המשפט ועדותו אינה חורצת את גורל הדין אלא – היא נמנית בין הגורמים הראייתים שעל-פיהם בית-המשפט חורץ את הדין {י’ קדמי בספרו על הראיות, חלק שני (מהדורה משולבת מעודכנת, התשס”ד-2003), 660}.
עדותו של המומחה, ככל עדות אחרת, כפופה לשיקולים של מהימנות אישית ושל אמינות מקצועית. בית-המשפט רשאי לקבל את עדות המומחה או לדחותה, כולה או חלקה, והוא המעניק לה את כוחה הראייתי. משקל מיוחד בהקשר זה להכשרה המקצועית של המומחה, לניסיונו המעשי ולהתמחותו {י’ קדמי, שם, בעמ’ 662}.
מקובל אף לומר כי חוות-דעת של מומחה דינה כדין כל ראיה הנתונה להערכה ולביקורת של בית-המשפט. אין בית-המשפט מחוייב לקבל את חוות-דעת המומחה על כל מרכיביה, והוא רשאי לנפות ממנה אותם המרכיבים שאינם מתיישבים עם הממצאים העובדתיים לפי חומר הראיות שנפרש בפניו במהלך המשפט {ע”א 136/92 ביניש עדיאל נ’ דניה סיבוס חברה לבנין בע”מ, פ”ד מז(5), 114, 128}.
בטרם ישעה בית-המשפט למסקנות, שומה עליו לבדוק האם הוכחו הנתונים העובדתיים. במקרה ולא עלה בידי הצד המעוניין להוכיחם, יפחת גם משקלה של חוות-הדעת, שייתכן ותהיה אפסית {ת”פ (מחוזי-ב”ש) 318/84 מ”י נ’ חחושוולי, פ”מ תשמ”ז(א), 54, 166}.
נבהיר כי אין ההערכות של המומחה חסינות מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, קרי – חקירת המומחה על חוות-דעתו, והעלאת טיעונים נגד קביעותיו {ראה דברי כב’ השופט י’ גולדברג ב- ע”א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע”מ נ’ חנן רוזנטל ואח’, יוסף ובניו בע”מ ואח’ נ’ חברת שיכון עובדים בע”מ, פ”ד נב(4), 563, 573 (1998)}.
מן האמור מתחייבת המסקנה כי חוות-הדעת של המומחה אינה “אורים ותומים” והיא אינה בגדר “הלכה למשה בסיני” וכי גם בשעה שבית-המשפט ממנה מומחה מטעמו, אין הוא פטור מהצורך מהכרעה שיפוטית, אף נוכח חוות-דעתו של המומחה.
אם כן, נשאלת השאלה אימתי ייפסל המומחה או אמיתי תיפסל חוות-דעתו?
הנחת היסוד ונקודת המוצא הינה שמומחה רפואי שמונה מטעם בית-המשפט, פועל ביושר ובניטרליות ואינו נוטה לצד כלשהו וכי מדובר בגורם חסר פניות ואובייקטיבי.
משמונה מומחה, והוגשה בקשה לפסילתו, לאחר שנתן חוות-דעתו, חוות-דעת שאינה נוחה {בלשון המעטה} לצד המבקש את הפסילה, צריכה הבקשה להיבחן בזהירות רבה ביותר וכי הכלל הינו שחוות-דעתו של המומחה תיפסל רק במקרה שבו מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ואשר יש בו בכדי לגרום לעיוות-דין.
פסילת מומחה הינו צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשגרה {רע”א 2273/99 ישראל ויצמן נ’ אליהו חברה לביטוח בע”מ, תק-על 99(2), 761 (1999); ת”א (חי’) 1465/00 אפרת עמר נ’ איילון חברה לביטוח, תק-מח 2002(3), 22758 (2002); ת”א (חי’) 1144/95 בכרי נ’ בכרי, תק-מח 2002(2), 1180 (2002)} וכי ביקורת על מסקנותיו הרפואיות של המומחה שהן למעשה טענות לעניין נכונותה ומשקלה של חוות-הדעת, אינן נימוק לפסילת מומחה או פסילת חוות-הדעת {בש”א (נצ’) 1963/02 שיבלי עארף נ’ כלל חברה לביטוח, תק-מח 2002(2), 4875 (2002); ת”א (יר’) 1577/97 אחמד חזין נ’ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע”מ, תק-מח 2001(1), 11509 (2001); ת”א (שלום יר’) 15466/06 רבקה מאי נ’ “המרכז הרפואי “שערי צדק, תק-של 2009(2), 19835 (2009)}.
כאמור, פסילת מומחה שמונה מטעם בית-המשפט אינה עניין של מה בכך. הנחת היסוד הינה שהמומחה הינו אובייקטיבי וחסר פניות. הכלל הינו שאין לפסול את חוות-הדעת של מומחה בית-המשפט אלא במקרים חריגים ומיוחדים קל וחומר כאשר הבקשה מוגשת לאחר הגשת חוות-דעת המומחה {ת”א (שלום ב”ש) 6218-06 יצחק ביטון נ’ שירותי בריאות כללית, תק-של 2010(3), 28449 (2010)}.
מקובל לומר כי פסילת חוות-דעת של מומחה מוסכם או מומחה מטעם בית-המשפט, תיתכן במצב של ניגוד עניינים, משוא פנים או “כאשר מופרים כללי נאמנות וצדק טבעי ונסתרים עקרונות של הגינות ותום-לב” {בג”צ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע”מ נ’ משרד המשפטים ואח’, פ”ד מה(2), 265 (1990)}.
במיוחד מחוייב בית-משפט לנקוט זהירות מרובה מקום שבעל דין מבקש פסילתו של מומחה, לאחר שכבר ניתנה חוות-דעת.
משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה. לפיכך, פסילתו תיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שכבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאות חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין המבקש את פסילתו {רע”א 5611/07 שני פישר לינצקי נ’ קופ”ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י, תק-על 2007(4), 1332 (2007)}.
מעמדו של מומחה מטעם בית-המשפט נידון במספר רב של פסקי-דין שבכולם שזורה המגמה השיפוטית כי בהיעדר סיבה מהותית, יש להעדיפו על-פני חוות-דעתם של מומחים מטעם הצדדים.
לנוכח מעמדו המיוחד של מומחה שמינה בית-המשפט ביחס למומחים מטעם הצדדים, הוטלו מגבלות מסויימות על יכולת הצדדים להביא ראיות מצידם. מה גם שהשגותיהם על קביעות המומחה מתמקדות בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות המסקנות וההיגיון שבצידן {ראה למשל ע”א 323/85 מדינת ישראל נ’ אברהם אליהו מזרחי, פ”ד לט(4), 185 (1986); ע”א 8939/01 חיים אביצור ואח’ נ’ חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע”מ, תק-על 2003(3), 975 (2003)}.
באשר לטענות הנוגעות לתוכן חוות-הדעת ולקביעות המומחה, הרי שהתפקיד לבחון את חוות-הדעת ולקבוע ממצאים מוטל על בית-המשפט {ע”א 16/68 רמת סיב בע”מ נ’ דרזי, פ”ד כב(2), 164, 168 (1968)}.
מקום בו ייקבע כי נפל פגם בחוות-דעת המומחה, אם בשל הישענותה על מצגים מטעם הנבדק או הסקת מסקנות שגויה, רשאי בית-המשפט לפסוק שלא בהתאם לחוות-הדעת {ע”א 2160/90 רז נ’ לאץ, פ”ד מז(5), 170, 174 (1993)} ואין הדבר מביא לפסילת חוות-הדעת או למינוי מומחה אחר אלא מקום בו בית-המשפט מוצא כי אינו יכול לפסוק על בסיס המידע והטענות שהונחו בפניו {רע”א 337/02 רונית מזרחי נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נו(4), 673, (2002); רע”א 4195/02 סהר נ’ ליפשיץ, פ”ד נו(5), 774 (2002)}.
גם אם היה קיים ניגוד עניינים או קשר בין המומחה לבין אחד מבעלי הדין או באי-כוחו, הרי שאין הדבר מביא לפסילה. ההחלטה בעניין זה תלויה במספר משתנים, ובהם: טיב מערכת היחסים המקימה חשד לניגוד עניינים, תכיפות הקשר בין הצדדים, סמיכות הזמנים ונכונותם של כל המעורבים לחשוף את המידע הרלוונטי בפני בית-המשפט. גם המועד שבו מוגשת הבקשה לפסילת המומחה רלבנטי בכגון דא. לא ניתן להצביע מלכתחילה על שיקול אחד שיזכה תמיד לבכורה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
יצויין כי אי-תקינות שאינה יורדת לשורש העניין ואינה פוגעת בעבודתו של המומחה ובאובייקטיביות של חוות-הדעת אינה צריכה להביא לביטול המינוי {ת”א (שלום יר’) 21297-08 מרים הופנרייך נ’ אלירן איתח, תק-של 2010(4), 20054 (2010)}.
לא כל מקרה של סטיה בשגגה מהוראות התקנות צריך להביא לפסילתו של המומחה, וכי ניתן לרפא את הפגם במקרים המתאימים {ראה למשל רע”א 6116/97 דר’ אברהם שוחט נ’ ציון חברה לביטוח בע”מ ואח’, תק-על 97(3), 1051 (1997)}.
מומחה שמינה בית-המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות-דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול-הדעת שלו לבדו {רע”א 7265/95 גלדשטיין נ’ בראל, פ”ד נ(3), 214 (1996)}.
המומחה רשאי לעשות שימוש בממצאיו של מומחה אחר, אולם אין הוא רשאי לאמץ את חוות-דעתו מבלי להפעיל שיקול-דעת עצמאי. הפרת חובות אלה עשויה להביא לאחת משתי תוצאות – פסילת חוות-דעתו של המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו או מינוי מומחה נוסף ושקלול הפגמים שנפלו בחוות-דעתו של המומחה הראשון במסגרת המשקל שייוחס לה.
הכלל הוא כי חוות-דעתו של המומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות-דין. בין יתר שיקוליו בהקשר זה על בית-המשפט להביא בחשבון את תום-ליבו של המומחה ואת האפשרות לתקן את השגגה {רע”א 6116/97 שוחט נ’ ציון, תק-על 97(3), 1051 (1997)}.
ב- רע”א 7714/05 {אלגרה כהן נ’ רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, תק-על 2006(1), 1736 (2006)} קבע כב’ השופט א’ ריבלין כי המומחה חיווה כאמור דעתו מבלי לבדוק שוב את המבקשת לאחר הטיפול הפסיכולוגי, כפי שסבר הוא עצמו שראוי היה לעשות. בית-משפט קמא ראה בכך פגם המצדיק את פסילת חוות-הדעת, ובמסקנה זו אין עילה להתערב.
זאת ועוד. הסתמכותו של המומחה על חוות-דעתה של הפסיכולוגית מבלי לבדוק את המבקשת בעצמו שוב הוא הפגם העיקרי שנפל בחוות-הדעת. בית-משפט קמא ציין כי בנסיבות העניין אף מתעורר ספק אם חוות-הדעת משקפת את מצבה העכשווי של המבקשת, לאחר קבלת הטיפול הפסיכולוגי, ולאור זאת החליט לפסול אותה.
מומחה מטעם בית-המשפט הוא ידו הארוכה של בית-המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית-המשפט ומאפשר לבית-המשפט לקבל חוות-דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות.
כלומר, מדידת התחום נעשית על-ידי מומחה הבקי בתחום. בנסיבות בהן מדובר בשאלה שבמומחיות, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית-המשפט משנסמך על מומחה שמינה, גם אם זה אימץ את חוות-דעתו של מומחי המשיבים.
ב- ע”א 916/05 {שרון כדר נ’ פרופסור יובל הרישנו, תק-על 2007(4), 3040 (2007)} קבע כב’ השופט ס’ ג’ובראן כי אם שלושה מומחים, ובכללם המומחה מטעם בית-המשפט, סברו כי לא קיים קשר סיבתי-עובדתי בין מחלת האפופלקסיה פיטואיטרית לבין עיוורונה של המערערת, באופן זה שדעתם של המומחים מטעם המערערת לא מצדיקה קבלתם במאזני המשפט האזרחי, אין פסול באימוץ עמדתם על-ידי בית-המשפט המחוזי ואין מקום להתערב בממצא העובדתי שקבע בית-המשפט בהסתמך על חוות-הדעת הרפואיות.
אכן, כאשר עומד בית-המשפט למנות מומחה, רצוי למנות מלכתחילה מומחה בהסכמה, אם ניתן הדבר לעשותו, וזאת, כדי למנוע התדיינויות, משקעים והרגשת אי-נוחות של צד זה או אחר. אלא שאם לא ניתן הדבר, ימנה בית-המשפט מומחה מתוך רשימת רופאים מומחים ששני הצדדים יחד יגישו לו או מתוך רשימות הנמצאות באמתחתו של בית-המשפט.
בכל מקרה, על בית-המשפט לעשות כל שביכולתו על-מנת לוודא שהמומחים המתמנים על ידו ידועים כמומחים בתחומם, כשמומחיותם, מקצועיותם, הגינותם וניטרליותם, אינן שנויות במחלוקת.
יחד-עם-זאת, אין להתעלם מכך, שייתכנו מקרים בהם רופא מומחה כלשהו, ידוע כשייך לאסכולה מסויימת וקיימות אסכולות אחרות, מקובלות לא פחות שהשקפת המשתייכים אליהן, שונה.
במקרים מאין אלה ישקול בית-המשפט למנות צוות מומחים על-מנת לקבל תמונה מלאה ולא תמונה חד-צדדית. כך יוכל בית-המשפט לקבל חומר שיאפשר לו לקבל החלטה שיפוטית מושכלת וראויה.
כשממנה בית-המשפט חוקר או מומחה מטעמו, על-מנת שיערוך חשבונות וחקירות וימציא לו על כך דין וחשבון או חוות-דעת, אין בעצם המינוי למנוע מהצדדים להביא ראיות אחרות שיש להם, אף באותם עניינים אשר מי שנתמנה כאמור נתבקש לחקור בהם {ע”א 332/80 דוד חיטרמן נ’ מוצרים כימיים בע”מ, פ”ד לז(1), 401 (1983)}.
גם אם בדרך-כלל הכוונה במינוי כזה היא לחסוך בהבאת ראיות מטעם הצדדים ולפשט ולקצר את ההליכים – כשאין הסכמה של הצדדים לוותר על זכותם להביא ראיות מטעמם, אין בעצם המינוי של חוקר או מומחה לשלול מהם זכות זו.
אך הצדדים רשאים, כשמסכימים הם על מינויו של חוקר או מומחה, להסכים גם שמימצאיו או חוות-דעתו של חוקר או מומחה כזה יחייבם, ללא שיהיו רשאים להביא ראיות לסתור. כשם שלגבי מומחה רפואי, המתמנה על-ידי בית-המשפט על-פי הסכמה בין הצדדים, השאלה, אם רשאים הצדדים להביא ראיות רפואיות נוספות מטעמם, תלויה בטיב ההסכמה בין הצדדים ובכוונתם בעת ההסכמה – ואת הוויתור על הבאת ראיות רפואיות כאלה מטעמם ניתן להסיק אף מתוך הנסיבות והדבק הדברים – כך גם לגבי מי שממונה על-פי הסכמה בין הצדדים לערוך חשבונות או חקירות.
על בית-המשפט להתחקות אחרי כוונת הצדדים, אשר הסכימו למינויו של אותו מומחה או חוקר, ועל-פי הסכמה זו, כפי שהושגה קודם המינוי, עליו להכריע, אם יש מקום להתיר הבאת ראיות באותם עניינים, שנמסרו לקביעתו של אותו מומחה או חוקר.
ככלל, קיימת פסיקה ענפה העוסקת בפסילת מומחה רפואי שנתמנה מטעם בית-המשפט, אך לא כך בנושא פסילת מומחה מטעם אחד מבעלי הדין, שכן חוות-דעת של מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, חייבת להיות חוות-דעת אובייקטיבית ונטולת פניות, מה שאין כן חוות-דעת מומחה מטעם צד זה או אחר. חזקה על מומחה שיהיה מקצועי, הגון ובעל אינטגריטי, אך אין הוא חייב להיות אובייקטיבי עת נשכר הוא על-ידי צד זה או אחר.
גם בכל הקשור לשיקולים שיביאו לפסילת מומחה, אין בהכרח דינו של מומחה מטעם בית-המשפט כדינו של מומחה שמונה מטעם הצדדים, ולכאורה ניתן להעלות על-הדעת פגמים שיביאו לפסילת חוות-דעת מומחה אובייקטיבי שמונה על-ידי בית-המשפט, אך לא יביאו בהכרח לפסילת חוות-דעת מומחה מטעם הצדדים, שכאמור, מלכתחילה נתפסת כמוטה, במידה כלשהי, לטובת צד זה או אחר.
יחד-עם-זאת, יש לזכור – אף פסילת חוות-דעת של מומחה שמונה מטעם בית-המשפט אינה כלל וכלל דבר של מה בכך. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב {א’ ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 577}.
כך למשל, ב- רעא 7265/95 {שרון גלדשטיין נ’ ג’נט בראל, פ”ד נ(3), 214} נקבע בהקשר פגם בחוות-הדעת כתוצאה מהיחשפות מומחה למסמכים שאסור היה לו להיחשף אליהם כי לא כל פגם בחוות-דעת של מומחה מחייב לפסול אותה. אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילתה של חוות-הדעת, אלא שומה על בית-המשפט לשקול אם כתוצאה מהסטיה ממצוות התקנה אומנם נגרם לבעל הדין הנוגע בדבר עיוות-דין.
כאמור, בין שאר השיקולים שמביא בית-המשפט, בבואו להחליט אם לפסול את חוות-דעתו של המומחה הרפואי, יהיה השיקול אם המסמכים נתבקשו על-ידי המומחה עצמו או הומצאו לו על-ידי אחד מבעלי הדין או אם פעל המומחה בתום-לב. לא בכל מקרה בו שוגה המומחה בקבלת מסמך אסור, יביא הדבר בהכרח לפסילתו.
ואם-כך לעניין מסמכים אליהם נחשף מומחה מטעם בית-המשפט לאחר מינוי ותוך כתיבת חוות-דעתו, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים עת נחשף המומחה למסמך כלשהו שנים קודם שחיווה דעתו. כלומר, אותה התייעצות ראשונית לא תביא, אך בשל עצם התקיימה, לפסילה מיידית. יש לבחון כאמור, ברמה העובדתית, את מהות החומר אליו נחשף המומחה {דברי כב’ השופטת הילה גרסטל ב- ת”א (מחוזי מר’) 4808-03-09 א.מ.י טכנולוגיות רפואיות בע”מ נ’ תמרה מצגר, תק-מח 2010(1), 5840 (2010)}.
התוצאה הנובעת מפגם שנפל בחוות-הדעת אינה בהכרח ביטולה המוחלט. הכלל הוא כי “בדיעבד, משעיין כבר המומחה בחוות-הדעת או במסמכים הפסולים, לא יוחלף המומחה במומחה אחר אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שגרם לעיוות דין” {א’ ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה שלישית) 579; ת”א (שלום יר’) 4457/07 מוחמד ח’אלד מוהנא נ’ מחאג’נה פלאח, תק-של 2010(1), 8914 (2010)}.
במציאות, מומחים רפואיים נותנים חוות-דעת הן מכוח מינוי של בית-משפט והן עקב פניות מצד תובעים או מצד נתבעים. כאשר מומחה עובד דרך קבע עם חברת ביטוח מסויימת או עם משרד עורך-דין מסויים, סביר שיש בכך טעם, שלא ימונה כמומחה מטעם בית-המשפט בתיק בו אותה חברת ביטוח היא הנתבע.
על-כן, מקום שאין קשרי עבודה קבועים ורצופים, בין המומחה לחברת הביטוח, אין להיתפס לחוות-דעת מקרית שניתנה לבקשת צד, כעילה לפסילת מומחה. במדינה קטנה כישראל, קשה יהיה למצוא מומחה אשר במועדים כלשהם, לא נתן חוות-דעת לתובעים, או לנתבעים, או על-פי מינויו של בית-משפט. תופעות אלה הן דבר יום-ביומו. פסילת מומחים כאלה, כדבר שבשיגרה, לא תאפשר מינוי מומחים מתאימים. אמת המבחן היא איפוא, האם מדובר בקשרי עבודה קבועים, בין מומחה לצד במשפט, או בפניה מקרית של צד לאותו מומחה בעבר.
ב- ת”א (שלום ת”א) 36168-08 {עופר בן אלי נ’ הצדף עינוגי ים בע”מ, תק-של 2009(3), 22316 (2009)} קבע כב’ השופט אליהו בכר כי בנסיבות העניין, מאחר ולא נטען כי המומחה מצוי בקשרי עבודה קבועים עם מי מהנתבעות, לא נמצא כל טעם ענייני לפסילת המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט שכן, חזקה עליו, כזרועו הארוכה של בית-המשפט, שייתן חוות-דעת אובייקטיבית ומקצועית.
ב- ת”א (שלום ק”ג) 506-05 {נסים מדר נ’ רפי בוקר, תק-של 2010(2), 59674, 59678 (2010)} נדונה בקשת התובע לפסילת חוות-דעת של המומחה מטעם בית-המשפט בתחום עבודות האלומיניום ולחילופין, למנות מומחה אחר תחתיו.
התובע טען כי המומחה מטעם בית-המשפט והמומחה מטעם הנתבעים מצויים בקשר טלפוני הדוק ורציף מאז הביקור שערך המומחה בבית הנתבעים. לדידו של התובע, מדובר בקשר הדוק למדי, עד כדי כך שהמומחה מפנה עבודות אלומיניום למומחה מטעם הנתבעים.
עוד נטען כי בחקירתו הנגדית של המומחה נתגלה כי זה האחרון לא צילם כלל בבית הנתבעים והתמונות שהציג בית-המשפט צולמו ונמסרו לו על-ידי המומחה מטעם הנתבעים.
עוד נטען כי המומחה לא הבין כלל את התפקיד שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט. לדידו, מחקירתו הנגדית של המומחה, עולה כי זה האחרון ערך דו”ח ביקורת, הא ותו לא.
מנגד, הנתבעים טענו כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב תוך שיהוי רב; התובע לא הצביע על קיומם של “טעמים חריגים” שיש בהם להצדיק פסילת חוות-הדעת; עדותו של המומחה היתה עקבית, מהימנה ואמינה וחיזקה את ההתרשמות כי המומחה הינו בעל ידע ומומחיות בתחומים הרלוונטיים; בין המומחה שמינה בית-המשפט ובין המומחה מטעם הנתבעים, לא קיימים יחסים כלשהם מעבר ליחסי עבודה מקצועיים, ללא כל “נגיעה אישית”.
כב’ השופטת נחמה נצר בדחותה את הבקשה קבעה כי היא איננה סבורה כי התובע הוכיח קיומו של משוא פנים מצד המומחה, במיוחד על רקע הדרישה הפסיקתית כי החשש שצריך להניח לגביו מסד עובדתי הינו חשש ממשי למשוא פנים.
עוד נקבע כי לא נמצא כי יחסו של המומחה לעבודות אותן נתבקש לבחון, היה נגוע במשוא פנים ובוודאי שאין מקום לדבר על התנהגות חריגה וקשר בלתי-סביר בין המומחים, עד כדי חשש כבד לעיוות-דין ולפגיעה במראית פני הצדק.
ב- ת”א (שלום יר’) 16606-08 {דני מגן נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ, תק-של 2011(1), 76155 (2011)} נדונה בקשה מטעם התובע לפסילת חוות-דעת המומחה או למינוי מומחה נוסף בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
לטענת התובע ממצאי הבדיקה של המומחה אינם עולים בקנה אחד עם תוצאות הבדיקות הרפואיות ויתר הראיות; המומחה התייחס לנתונים שגויים מבחינת חומרת התאונה ותוצאותיה והתעלם מחסרונם של מסמכים חשובים – דו”ח הפינוי באמבולנס ותעודת חדר המיון; היעדר אובייקטיביות וסימון המטרה מראש, ללא יכולת או רצון לשקול מחדש את העניין אף לאחר שהוצגו למומחה נתונים המצביעים כי ישנה אפשרות ששגה; למומחה היתה נגיעה לאגד לוועדות הנערכות שם, הרבה לפני שמונה לרופא האגודה ובמיוחד לאחר שמונה להיות רופא האגודה.
מנגד, הנתבעת מתנגדת לבקשה וסבורה כי לא מתקיימים התנאים לפסילתו של המומחה או למינוי מומחה נוסף.
כב’ השופט ארנון דראל קבע כי התובע לא הצביע על סיבות מספיקות כדי להצדיק את פסילת המומחה או מינוי מומחה אחר אלא פתוחה בפניו הדרך לשכנע את בית-המשפט שלא לפסוק בהתאם לחוות-הדעת ולקבוע נכות השונה מזו שנקבעה ובשים-לב כי התשתית שהונחה בפני בית-המשפט לאחר שהמומחה נחקר היא איפוא רחבה דיה שיש בה כדי לאפשר שקילת טענות התובע לגופה של חוות-הדעת.
זאת ועוד. במצב דברים זה לא מתקיים התנאי ולפיו “תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו”.
במקרה זה הצדדים השכילו להעמיד כלים וטענות המאפשרים לבית-המשפט לבחון את טענותיהם ולהעמיד לביקורת את קביעת המומחה במסגרת פסק-הדין שיינתן ועל-כן אין צורך במינוי מומחה נוסף ובוודאי שאין הצדקה לפסילת חוות-הדעת.
ב- ת”א (שלום יר’) 36723-05-10 {לאה טל נ’ ביטוח ישיר חברה לביטוח בע”מ, תק-של 2010(4), 117799 (2010)} קבע כב’ הרשם מרדכי בורשטין כי אומנם, ככלל, אין מקום להורות על פסילת מומחה, אך בנסיבות המקרה, לנוכח היעדר תגובה מטעם התובעת, ועל-מנת שמראית פני הצדק תיראה, וזאת מבלי להביע עמדה בנוגע למחלוקות הקודמות שבין הצדדים, יש להורות על החלפת המומחה.
ב- רע”א 7843/00 {חדווה בר-ישי נ’ איתן חברה לביטוח בע”מ, תק-על 2001(1), 1346 (2001)} קבעה כב’ השופטת ט’ שטרסברג-כהן כי לאחר שמתמנה מומחה רפואי, יש בביטול המינוי משום הטלת דופי ברופא שנתמנה, אף שבענייננו אין בבקשה טענות ישירות נגד מומחיותו של ד”ר שלו או נגד אישיותו.
המומחה איננו צד לדיון ובית-המשפט אינו סבור כי יש לצרפו כצד. אולם, אמירות כלליות סתמיות ומעורפלות, כפי אלה שהועלו בבית-המשפט המחוזי – והפגם לא נרפא על-ידי הטיעון בתגובה בבית-משפט זה – אינן מקימות עילה לביטול מינוי מומחה רפואי שנתמנה על-ידי בית-משפט, מה עוד שבענייננו נתמנה הוא בהסכמה.
ב- ת”א (שלום ת”א) 21519/06 {כסיף הדר שירלי נ’ רשף בטחון בע”מ, תק-של 2009(2), 42724 (2009)} קבע כב’ השופט אליהו בכר כי עמדתו של המומחה בהתייחס לתסמונת הפיברומיאלגיה, ככל שאינה תואמת את ציפיות התובעת, אינה מעידה על חוסר תום-לב, משוא פנים ו/או כל פגם מהותי המוביל לפסילת חוות-דעתו.
משניתנה חוות-הדעת, ובהיעדר כל פגם בהתנהלות המומחה, אין מקום להיעתר לבקשה, מקום בו חוות-הדעת אינה תואמת את ציפיות התובעת.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
