סעיפים 57 עד 59 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובעים כדלקמן:
“57. אחריות האפוטרופוס
האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לחסוי או לרכושו. בית-המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום-לב ונתכוון לטובת החסוי. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום-לב לפי הוראות בית-המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם למפרע.
58. ערובה
בית-המשפט רשאי, לפני מינויו של אפוטרופוס או אחרי כן, לדרוש שהאפוטרופוס ישעבד נכסים או ימציא ערבות להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו, ורשאי בית-המשפט, בכל עת, לדרוש ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה.
59. מימוש הערובה
ערובה לפי סעיף 58 תינתן לזכות החסוי, והאפוטרופוס הכללי מוסמך לייצגו בכל הנוגע למימושה.”
ביום 11.04.16 פורסם תיקון מס’ 18 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות {ספר חוקים, חוברת מס’ 2550, ג’ בניסן התשע”ו} ובמסגרתו תוקנו סעיפים 57 ו- 59 הנ”ל ונוסחם החדש יהיה כדלקמן:
“57. אחריות האפוטרופוס (תיקון התשע”ו (מס’ 18))
האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לאדם שהוא אפוטרופסו או לרכושו. בית-המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום-לב ונתכוון לטובת אותו אדם. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום-לב לפי הוראות בית-המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם למפרע.”
59. מימוש הערובה (תיקון התשע”ו (מס’ 18))
ערובה לפי סעיף 58 תינתן לזכות האדם שמונה לו אפוטרופוס, והאפוטרופוס הכללי מוסמך לייצגו בכל הנוגע למימושה.”
הערה: תיקון מס’ 18 ייכנס לתוקפו בתוך שישה חודשים מיום פרסומו.
אפוטרופוס יהיה אחראי לנזק שגרם לחסוי או לרכושו, עקב הפרת חובתו כאפוטרופוס. יחד-עם-זאת, בית-המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם שוכנע, כי האפוטרופוס פעל בתום-לב ונתכוון למילוי תפקידיו {סעיף 57 לחוק הכשרות}.
אם כן, סעיף 57 לחוק הכשרות, מאפשר לבית-המשפט, לפטור אפוטרופוס מאחריות כולה או מקצתה לנזק שגרם לרכוש חסוי אם פעל בתום-לב ונתכוון לטובת החסוי. ב- תמ”ש (משפחה חי’) 34900/01 {ר’ ס’ ש’ נ’ ח’ ק’, תק-מש 2006(4), 644 (2006)} הגם שסוגיית קיום נזק לא הוכח כדבעי ועדיין נתון במחלוקת קבעה כב’ השופטת אלה מירז כי ברור כי הנתבעת לא קיימה כלשונם את חובות המוטלות על אפוטרופוס במיוחד בסוגיית השקעותיה.
יחד-עם-זאת, ובנסיבות העניין, יש לפטור את הנתבעת מכל אחריות, בין היתר כי בית-המשפט התרשם כי הנתבעת פעלה במסירות לטובת החסויה ובתום-לב. לפיכך, גם באם היה מוכח נזק וגם אם לא מקסמה את מלוא הרווחים האפשריים, היה הדבר בתום-לב.
בהתייחס לסעיף 57 לחוק הכשרות, נקבע ב- המ’ (יר’) 1968/93 {לוין נ’ מזובר, תק-מח 2000(1), 1309 (2000)} קבע בית-המשפט כי עניינה של עילה זו בהפרת חובת הנאמנות שחב אפוטרופוס לחסוי לנהל את ענייניו ולדאוג לו באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות {ראו גם ת”א (שלום ת”א) 181295/02 משלטי רחמים נ’ סיני דוד, עורך-דין, תק-של 2007(1), 3384 (2007)}.
סעיף 58 לחוק הכשרות קובע כי בית-המשפט רשאי, לפני מינויו של אפוטרופוס או לאחריו, לדרוש שהאפוטרופוס ישעבד נכסים או ימציא ערובה, כדי להבטיח את מילוי תפקידיו וחובותיו.
במידה ובית-המשפט חייב את האפוטרופוס בנזק שנגרם, לאחר שקבע כי האפוטרופוס לא פעל בתום-לב כאמור בסעיף 57 לחוק הכשרות, רשאי בית-המשפט לממש נכסי האפוטרופוס או לחלט הערבות שהומצאה, ובתמורה שמתקבלת, להשתמש לסילוק כל סכום המגיע מהאפוטרופוס בגין התרשלותו או לכיסוי כל הפסד שגרם לחסוי.
סעיף 59 לחוק הכשרות קובע כי ערובה לפי סעיף 58 לחוק הכשרות, תינתן לזכות החסוי והאפוטרופוס הכללי מוסמך לייצגו בכל הנוגע למימושה.
ב- ת”א (שלום יר’) 24711/99 {עמיגור ניהול נכסים בע”מ נ’ מילר יואל יהודה, תק-של 2005(2), 2604 (2005)} קבע כב’ השופט רפאל יעקובי כי המסקנה היא, שלא הוכחה כל רשלנות של הקרן בטיפולה בנתבע, ושמכל מקום, התנהגות הקרן לא גרמה לנתבע נזק. נכונה גם טענת הקרן, כי אפילו הייתי קובע אחרת, עדיין במכלול נסיבות המקרה דנן, היה מקום לפטור את הקרן מאחריותה, בשל כך שלכל אורך הדרך פעלה בתום-לב, ונתכוונה לטובת הנתבע.
ב- ת”א (שלום נצ’) 3641/01 {פארס אבו שקארה נ’ חנא אבו שקארה, תק-של 2002(2), 17130 (2002)} דחה כב’ השופט עאטף עיילבוני את התביעה תוך שהוא מחייב את התובע ואת אביו, באופן אישי, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין.
יובהר כי, חיובו של אבי התובע נובע מכך שהוא למעשה האפוטרופוס של התובע, שהחליט להמשיך בתביעה גם לאחר קבלת ממצאי בדיקת הפוליגרף, החלטה שגרמה נזק לתובע הקטין {ראו סעיף 57 לחוק הכשרות; בג”צ 1065/89 יעקב גולני, עורך-דין, נ’ מר דב שי, פ”ד מה(1), 441 (1991)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
