תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל”ז-1976 קובעת כדלקמן:
“12. ביטול החלטה שלא בפני בעל דין
ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית-המשפט, על-פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או עניינים אחרים; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.”
בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש בתוך 7 ימים מיום שהוצאה לבעל הדין ההחלטה {בר”ע 3203/07 יוני חג’ג’ נ’ לאה ויעקב כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); בש”א 43/06 מלאוסי יוסי נ’ ארזי יונתן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
בקשה לביטול פסק-דין בבית-משפט לתביעות קטנות, המעוגנת בתקנה 12 לתקנות, מקבילה במהות {למעט המועד} לתקנה 201 לתקנות סדר הדין, אשר בהתאם לתקנה 241 יש לתומכה בתצהיר {ת”ק 3397/06 אריה רוזנברג נ’ מנו ספנות בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
חשוב להדגיש כי תקנה 12 לעיל אומנם קובעת תקופה של 7 ימים להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר, אך לא צויין בה כי נדרשים נימוקים מיוחדים לשם הארכת מועד זה.
המדובר בדיון בבית-משפט לתביעות קטנות, שההנחה בו כי בעלי הדין המתדיינים הינם הדיוטים וחסרי השכלה משפטית.
בית-המשפט אינו כבול כאמור בדיני הראיות, ולכן מתחייבת גמישות מסויימת בבואו של בית-המשפט לדון בבקשות מעין אלו {ת”ק 7985-10-08 מאיר ששון רחמני נ’ מנחם מליק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
