תקנה 133 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כדקלמן:
“133. בקשת הוראות (175)
מומחה שמינהו בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לבקש מבית-המשפט או הרשם, בכתב או בעל-פה, הוראות לעניין מילוי תפקידו.”
תקנה זו מסמיכה את המומחה שמונה על-ידי המשפט לפנות אליו, בכל עת, בבקשה למתן הוראות לעניין מילוי תפקידו.
אם כן, נשאלת השאלה אימתי המומחה מטעם בית-המשפט יעשה שימוש בתקנה זו?
אנו סבורים כי במקרה, לדוגמה, וצד למשפט אינו משתף פעולה עם מומחה בית-המשפט, אזי בסמכותו של המומחה לפנות לבית-המשפט ולבקש מהאחרון הוראות כיצד למלא את תפקידו בלא שיתוף הפעולה של הצד ה”מסרב” כאמור.
דוגמה אחרת היא, כאשר בעל דין אינו משלם את שכר-טרחתו של מומחה בית-המשפט כפי שקבע בית-המשפט בהחלטתו למינוי המומחה. במקרה זה בסמכותו של המומחה לפנות לבית-המשפט בבקשה כדי שהאחרון יורה לו באם להמשיך את תפקידו וכיוצא בזה.
תקנה זו מאפשרת למומחה מטעם בית-המשפט לפנות לבית-המשפט בכל עת. בנוסף, תקנה זו מאפשרת ניהול ההליך במהירות שכן המומחה מטעם בית-המשפט אינו זקוק רשות כזו או אחרת של בעל דין ולמעשה יש למומחה מטעם בית-המשפט “דלת פתוחה” לבית-המשפט.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
