סעיף 83 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובע כדלקמן:
“83. השאלה
הוראות פרק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, על הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות, שהוקנתה שלא בתמורה.”
ב- ת”א (חי’) 7747/03 {מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ’ פרמוט חב’ ישראלית לחיסון עצים בע”מ, תק-של 2011(2), 179565 (2011)} נבחנה האפשרות לסווג את בר הרשות במסגרת השאלה נשוא סעיף 83 לחוק המקרקעין. בית-המשפט קבע:
“כיצד אם-כן ניתן לסווג את מעמדו של בר-הרשות?
מקובל להניח שבר רשות אינו זכות במקרקעין מאחר ואינו נמנה עם רשימת הזכויות שבחוק המקרקעין.
מחד, הזכות אינה מוגדרת ואינה מוסדרת בחוק המקרקעין, מאידך, הזכות יכולה להיכנס בגדרן של מספר הגדרות שבחוק המקרקעין כמו שכירות, שאילה וזיקת הנאה.
ב- ע”א 139/88 הלר נ’ לייבנד, פ”ד מג(2), 108, קבע כב’ השופט מלץ כי זכות החזקה ושימוש במקרקעין מהווה שאילה:
‘הואיל ונקבע, כי המערערות הן הבעלים היחידים של הדירה לאחר פטירתו של המנוח, זכותן לקבוע, מהו השימוש שייעשה בה, וזכותן להוציא מן הדירה את המשיבה 1. אין המדובר במצב שבו זכות הבעלות שהן קיבלו כפופה לרישיון החזקה שקיבלה הדיירת, כפי שעשוי היה להיות אילו המשיבה 1 היתה בעלת זכות מכוח שכירות. זכותה של המשיבה 1 הינה זכות שאילה, כאמור בסעיף 26 לחוק השכירות והשאילה, התשל”א-1971, החל בעניין שאילת מקרקעין מכוח סעיף 2(א) לאותו חוק ומכוח סעיפים 84-83 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969. זוהי שאילה, אשר תקופתה נקבעה על-ידי המשאיל, המנוח, להיות כל תקופת חייה של המשיבה 1 …’
בדומה לשכירות, אין למעשה חובה לרשום עסקת שאילה בפנקס המקרקעין והתחייבות לעסקת שאילה אינה מחייבת מסמך בכתב, אלא אם היא עולה על חמש שנים. ואולם, צדדים אשר רוצים לרשום שאילה שאינה טעונה רישום, יכולים לעשות כן. סעיף 84 לחוק המקרקעין קובע כי “בכפוף להוראות פרק זה יחולו על שכירות מקרקעין דיני השכירות הרגילים”.
לגישתה של פרופ’ זלצמן:
‘שילובו של חוק השכירות והשאילה בחוק המקרקעין יביאנו לומר, כי הסכם שכירות, שאילה או שימוש במקרקעין הוא התחייבות לעסקה במקרקעין, אשר לגבי עריכתה או השלמתה לכלל קניין תחולנה דרישות הכתב והרישום שבחוק המקרקעין. להבחנה בין רשות במקרקעין לבין שכירות, שאילה או שימוש במקרקעין, או בין רשות במקרקעין לבין התחייבות לאחת מן העסקאות הללו, תהא איפוא רלבנטיות רק במצבים שבהם מחזיק פלוני ומשתמש במקרקעין, אך בספרי המקרקעין לא נרשמה הזכות כשכירות, שאילה או שימוש. רישום בזכות מעיד על כוונת הצדדים להעניק זכות במקרקעין. אולם, כאשר הזכות ניתנת לתקופה קצרה, יהיה מקום לבחון אם ההחזקה והשימוש של פלוני בנכס היא מכוחה של זכות במקרקעין (שכירות או שאילה) או מכוחה של רשות בלבד.’
הנה-כי-כן, הנחת המוצא היא כי בר רשות אינו זכות במקרקעין, אולם מעמדו מקבל יחס מיוחד בפסיקה.
כך למשל, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בעל זכות במקרקעין, אשר תכנית בניין עיר פגעה בערך המקרקעין, זכאי לפיצוי מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה. האם בר רשות יהא זכאי לפיצוי? בערר 98/97 מזור אגודה חקלאית להתיישבות בע”מ נ’ המועצה האזורית דרום השרון פסקה ועדת הערר כי למושב זכות לקבל פיצוי עקב פגיעה תוך הסתמכות על לשון החוק הקובעת שלא רק בעלי זכות קניין אלא גם בעלי זכות במקרקעין זכאים לפיצוי. בנימוקי כתבה:
‘שכיחותה של הזכות מכוח חוזה המשבצת אינה שנויה במחלוקת, ומן המפורסמות כי בשטחים ניכרים במדינת ישראל מוסדרת הזכות בדרך זו. אם נקבע שמי שיש לא זכות כאומר אינו עובר את תנאי סף סעיף 197, עלול להיווצר מצב שלדעתנו הוא בלתי-נסבל. במקרים רבים מדובר אמנם בחוזה לשלוש שנים בלבד, אולם חוזה זה קיים ומתחדש עשרות בשנים, ואין כל מניעה שלא ימשיך ויתחדש לשנים רבות נוספות. ההגיון הוא, שכל אלה, אם זכותם נפגעה, יהיו רשאים לתבוע את נזקם’.”
ב- ת”א (ת”א) 59250-07 {מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל נ’ עיון יצחק ואח’, תק-של 2011(2), 119273 (2011)} קבע בית-המשפט:
“בסעיף 83 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 נאמר כדלקמן:
השאלה: “הוראות פרק זה יחולו, כשינויים המחוייבים, על הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות, שהוקנתה שלא בתמורה”.
כב’ הנשיא (לשעבר) א’ ברק, ב- ע”א 7139/99 אלוני נ’ ארד, פ”ד נח(4), 27, 38, מבהיר כי המונחים “רשות” או “רישיון” הוכנסו למשפטנו בעיקר כדי לעקוף את הוראות חוקי הגנת הדייר, אולם:
‘מונחים אלו אינם כלולים ברשימת הזכויות המנויות בחוק המקרקעין או בחוק השכירות והשאלה, התשל”א-1971 או בחקיקה אחרת. ספק בעיני אם יש עוד מקום להגדיר את זכויות המתיישבים כ”רשות” או “רישיון”. ניתן ואף ראוי לסווגם תחת הזכויות המניות בחוק המקרקעין או בחוק השכירות והשאלה, התשל”א-1971, כגון ‘שכירות’, ‘השאלה’, ‘זיקת הנאה’ או ‘זכות שימוש’. נראה לכאורה כי כל סוגי השימוש, ההחזקה וההנאה של המתיישבים החקלאיים יכולים לחסות תחת הגדרות אלה… סיווגה של הזכות ייקבע בכל מקרה בהתאם לתוכנה של הזכות לאור כוונת הצדדים המשתמעת מן ההיבטים והנסיבות הסובבים אותו’.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
