1. מטרת ההתרעה
ההרתעה חלה על כל המעורבים באירוע הנזק, הניזוק יזהר יותר על-מנת שלא להיות חלק מהרשלנות שהביאה לנזק. הציבור יזהר יותר בשל הידיעה שיכול ויפחיתו מהם את הפיצויים המגיעים להם אם הנזק יארע גם באשמתם.
2. מטרת הצדק המתקן
מבחינת אשמת המזיק: קשה לטעון שאשמת הניזוק מפחיתה מאשמת המזיק.
מבחינת זכות הניזוק: אשמתו פוגעת במידה מסויימת בזכותו לקבל פיצויים.
האם העובדה שגם הניזוק התנהג שלא כשורה מורידה מאשמת המזיק? כיוון ששני הצדדים סטו מסטנדרט התנהגות ראוי שניהם יחוייבו בעלות הנזק כל אחד כפי תרומתו.
3. המטרה הכלכלית
חיוב באשם תורם מביא להתנהגות אופטימאלית על-ידי הפנמת העלויות של אי-זהירות עצמית.
4. המטרה התרופתית
במקרים בהם רצונו של המחוקק אינו שנפגעים יישארו ללא פיצוי מלא, והמטרה היא השבת המצב לקדמותו, נקבע כי אין לייחס חשיבות לאשמה. כך המצב בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 וכך לגבי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש”מ-1980.
5. פיזור הנזק
ברוב המקרים פיזור הנזק פועל נגד התחשבות באשם תורם כי ברוב הפעמים הניזוק, מעצם היותו ניזוק, הוא הצד הפחות חזק וברוב המקרים הוא מפזר נזק פחות טוב מהמזיק שהוא בדרך-כלל גוף גדול ומבוטח.
לאור האמור, במקרים בהם מדובר בשני גופים גדולים יש מקום להתחשב באשם התורם.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
