הצורך בקיום יחסי אישות הוא צורך אנושי בסיסי, הדומה, אם כי לא זהה, לצורכים הקיומיים הבסיסיים שאדם זקוק להם לצורך קיומו. הצורך של האסיר בהתייחדות לא מסתכם בסיפוק הצורך המיני. הוא עונה על צורך נפשי בשמירה על יחסי קרבה עם אדם קרוב בתנאי הבדידות והסגירות של הכלא. הוא עשוי להוות קרן אור לאסיר השוהה תקופה ממושכת במאסר, כשהוא מרוחק מסביבתו הטבעית, כשהוא עזוב לנפשו.
השב”ס הכיר בצרכי ההתייחדות של האסיר, ועיגן הסדר לגביהם בנהליו, וכיום נמנית ההתייחדות בין טובות ההנאה המנויות בפקנ”צ[189].
ההכרה של הרשות המוסמכת בצרכי ההתייחדות של האסיר אינה מוחלטת, והיא כפופה לתנאים שונים. הצורך בהתייחדות איננו מסוג צרכי הקיום הבסיסיים של האסיר שחובה לספקם בכל עת ובכל מצב כתנאי קיומי שבלעדיו אין, כמו אכילה, שתיה וטיפול רפואי הכרחי.
כנגד הצורך המוכר לספק לאסיר תנאים מתאימים לקיום יחסי אישות גם בהיותו בכלא, עשויים לעמוד שיקולים נוגדים לגיטימיים שעל השב”ס לשקול. בין שיקולים אלה נמנים היבטים הקשורים בסדרי בית הכלא והיקף המשאבים העומדים לרשותו, שיקולי סדר, ביטחון ומשמעת בכלא, דאגה לשוויון תנאים בין אסיר לאסיר, אחריות לביטחונם האישי ולשלומם של המבקרים בכלא[190].
על השב”ס לשקול את צרכיו של האסיר לקיום יחסי אישות למול האינטרסים הנוגדים על-פי עוצמתם, ולאזן ביניהם כראוי.
לצורך האיזון כאמור, נציב השב”ס קבע נוהל המסדיר את הכללים בדבר התייחדות אסירים עם בנות זוגם[191]. במסגרת נוהל זה, נערך איזון בין ההכרה בצורך האנושי של אסירים בהתייחדות עם בנות זוגן, לבין שיקולים אחרים הנוגעים להבטחת הניהול התקין של בית הסוהר, שמירה על שלום הציבור וביטחונו, והקצאת משאבים ראויה במסגרת הצרכים השונים.
בגדרו של הנוהל מושם דגש על עיקרון השוויון בין האסירים ביחס למימוש ההתייחדות, וכן נשקלים במסגרתו עניינים שונים אחרים, הקשורים לעניינו הפרטני של האסיר, כגון התנהגותו בכלא, מצבו הרפואי, ואופי הקשר בינו לבין בת זוגו.
בנוסף, מתקיימת בקרה מיוחדת ביחס למי שמרצה עונש בגין עבירות אלימות במשפחה וגילוי עריות בשל סיכונים אפשריים הטמונים באסירים כאלה כלפי בנות זוגם בהקשר להתייחדות[192].
ב- רע”ב 3408/06[193] הגיש המבקש (אסיר עולם) עתירת אסיר בא נתבקש השב”ס לאשר החופשה. כמו כן ביקש המבקש לפגוש את שותפתו לרצח. השב”ס דחה הבקשה בהסתמך על הפקנ”צ לפיה תותר פגישות רק בין אסירים שיש ביניהם קירבה ממדרגה ראשונה.
בית-המשפט של ערעור דחה הבקשה וציין כי הבמקש לא ציין בפני בית המשפט המחוזי כי מדובר בידועים בציבור. בנוסף הטענה של ידועים בציבור הועלתה ללא כל הסבר ו/או ראיה ודי בכך כדי לדחות הבקשה לגופה.
2. התייחדות אסיר חולה איידס
ב- רע”ב 2416/05[194] נפסק מפי כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה:
1. המבקש המנוח היה אסיר עולם אשר נדון בשל עבירות רצח ועבירות אחרות לעונש מאסר עולם בתוספת 7 שנות מאסר נוספות במצטבר. במהלך מאסרו התברר כי הוא נשא איידס. הוא ביקש מרשויות בית הסוהר כי יאפשרו לו להתייחד עם בת זוגו, כנהוג לגבי אסירים אחרים, ובקשה זו סורבה נוכח החשש כי הדבר עלול לסכן את שלומה ובריאותה של בת הזוג.
…
17. במסגרת ההליך בעניינו של המבקש, ונוכח איזוני השיקולים המיוחדים הנדרשים בסוגיית התייחדות אסירים חולי איידס, גובש על-ידי שב”ס נוהל מיוחד לעניין זה. בגדרו של נוהל זה, לא נשלל על-הסף מתן היתר לנשא איידס להתייחד עם בת זוגו. אלא שבמצב מורכב זה יש לקיים שורה של תנאים מיוחדים שנועדו להגן על שלום הציבור ושלומה של בת הזוג. במצב מיוחד זה נדרש האסיר, נשא האיידס, לוותר על סודיות ולהעביר לבת הזוג את מלוא המידע על מצבו הרפואי; כן נדרשת הודעה בכתב מטעמה של בת הזוג לפיה, היא מודעת למצבו הבריאותי של האסיר ומעוניינת בקיום יחסי אישות עימו. מעבר לכך, נדרשת החלטה פרטנית של הגורם המוסמך בכל מקרה על-פי נסיבותיו, כאשר בין השיקולים הרלבנטיים נשקל גם הפרופיל האישיותי של האסיר ביחס לשאלה האם ניתן לבטוח בהתנהגותו במהלך ההתייחדות כי ינקוט באמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע הדבקה וסיכון חיים מבת הזוג.
…
20. מול צרכיו ורצונו של המבקש להתייחדות, עמדה הסכנה הנשקפת ממחלתו לשלומה ולחייה של בת זוגו. המבקש היה נשא של נגיף ה-H.I.V, הגורם למחלת האיידס. נגיף ה-H.I.V גורם לגוף לאבד את חסינותו, וחושף את האדם למחלות זיהומיות שונות, לפגיעה במערכת העצבים, לגידולים ממאירים, ובסופו של דבר למוות. על-אף כל המחקרים המתקיימים בנושא מחלה זו, לא נמצא לה עדיין מרפא ואין חיסון מונע. נגיף המחלה מועבר, בין היתר, כאשר דם, או זרע של נושא הנגיף חודרים למערכת הדם של אחר. הידבקות יכולה להתרחש ביחסי מין מלאים, הכוללים חדירה לא מוגנת (אתר משרד הבריאות: www.health.gov.il)). אין חולק כי מחלת האיידס הינה מחלה שכרוכה בה סכנת-נפש. הנושא את נגיף האיידס הופך גורם מסוכן לזולתו בשל סכנת ההדבקה. אשר לדרך הטיפול בכלא באסירים חולי איידס, החזקתם בנפרד מיתר האסירים או יחד עמם, וסיפוק אמצעי מניעה לצורך קיום יחסי מין בין האסירים, ראו Prison Law, שם, עמ’ 236-239.
21. המבקש לא תקף בבקשתו את נוהל שב”ס בעניין התייחדות אסירים נשאי איידס עם בנות זוגם, אלא את יישומו של הנוהל בעניינו. בהינתן הנתונים המיוחדים שהיו רלבנטיים לגביו, החלטת המשיב הינה ראויה, אחראית ומאוזנת, ולא העמידה כל עילה להתערבות שיפוטית. הנסיבות כפי שתוארו בפנינו הצביעו על כך שבמתן רשות למבקש להתייחד, היה עלול להיווצר סיכון כבד לשלומה ובריאותה של בת הזוג; זאת, נוכח קווי אישיותו של המבקש, שעל-פי עמדת הגורמים המקצועיים בשב”ס, לא ניתן היה לבטוח בו ולסמוך על מידת אחריותו בנקיטת אמצעי הגנה להבטיח את בת זוגו מפני הידבקות. בנתונים שבפנינו, נמצא דו”ח רפואי של ד”ר מיכל חוברס מבית חולים מאיר, ממנו עולה כי קיום מגע מיני בלתי-מוגן עם המבקש כרוך בסיכון הדבקה גבוה. על-פי הערכת הגורמים המקצועיים בכלא, אישיותו המורכבת והמסובכת של המבקש, התנהגותו לאורך תקופת שהותו בכלא, עבירות המשמעת הרבות שעבר, התנהגותו הבלתי-צפויה, והאיומים שהשמיע כלפי אנשים שונים כי ידביק אותם בכוונה תחילה במחלתו – כל אלה הביאו להחלטת הרשות שלא להתיר לו את ההתייחדות עם בת זוגו.
החלטה זו של הרשות התבססה על שיקולים מקצועיים ענייניים בעלי משקל, שמקורם בקיום חובה של רשויות הכלא להגן על שלומה של בת הזוג. החלטה זו נתקבלה בגדר אחריותם להבטיח את שלום הציבור בכלל, ואת שלומם של פרטים מתוכו, מפני אסירים שיש בהם סיכון, המצויים במשמורת המדינה. ידיעת בת הזוג על מלוא הנתונים הרפואיים בדבר מצבו של האסיר, והסכמתה לקחת על עצמה סיכון לנזק בריאותי העלול להיגרם לה מהתייחדות עמו אינם מספיקים עדיין כדי להצדיק התערבות בשיקול-דעת הרשות שלא להתיר את ההתייחדות. רשות בתי הסוהר רואה כחובתה להגן על שלום הציבור מפני סיכונים שונים הטמונים באסירים שבמשמורתה, ובדין כך, ונוהגת בסבירות בסרבה להתיר התייחדות של אסיר שטמון בה סיכון מובנה לבריאות ולחיים של אדם אחר.
באיזון שבין ההכרה בחשיבות הצורך האנושי בהתייחדות האסיר עם בת זוגו, לבין החובה להגן על שלומה ובריאותה, גובר האינטרס האחרון; שהרי ביטחון החיים ובריאות האדם לעולם גוברים על צרכים אחרים שעניינם תנאי חיים ואיכות חיים (רע”ב 10/06 אטיאס נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(2) 2079 (2006)).
22. לאור האמור, מסקנתנו היא כי לא קמה בשעתו עילת התערבות בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר לסרב לבקשת ההתייחדות שהגיש בשעתו המבקש ז”ל, ולפיכך דין בקשת רשות ערעור זו היה להידחות.”
3. עתירה כנגד תנאי ההתייחדות בכלא שאטה
ב- עע”א (נצ’) 1306/07[195] נפסק מפי כב’ השופטת הלמן אסתר:
“1. העותר, שפוט פלילי, נדון למאסר עולם שטרם נקצב, בגין רצח, והוא מרצה מאסרו החל מיום 29.5.96.
ב- עע”א 1306/07 מלין העותר על תנאי ההתייחדות בכלא שאטה.
ב- עע”א 1307/07 מלין העותר כנגד התנכלותם של סוהרי כלא שאטה. לטענתו הועמד לדין משמעתי שלא כדין בעקבות בקשתו להעביר לבני משפחתו עתירה אסיר, אותה התעתד להגיש. כן טוען העותר כי ביקורם של אשתו ובנו נערך מאחורי מסך זכוכית, בעוד שבעבר הפרידה בינם רשת.
הדיון בשתי העתירות אוחד.
2. המשיבים מציינים בתשובתם כי:
א. חדר ההתייחדות בכלא שאטה משרת גם שלושה בתי סוהר נוספים (גלבוע, אשמורת וקישון). עד לאחרונה שימש חדר ההתייחדות גם את האסירים מכלא חרמון וצלמון. מספר חדרי ההתייחדות, מיקומם ותדירות השימוש בהם, הינם פועל יוצא של נוהלי שירות שב”ס והינם שונים מבית סוהר אחד למשנהו וזאת בהתאם לרמת סיווגו של בית הכלא וצרכיהם המשתנים של מתקני הכליאה השונים.
ב. קביעת מועד התייחדות מראש – מועד ההתייחדות נקבע לאסיר חודשים מראש בכפוף לצורכי הכלא וצרכי האסירים האחרים המבקשים להשתמש בחדר ההתייחדות. הנהלת הכלא איננה מחוייבת להעניק אישור התייחדות בתאריך ספציפי בהתאם לנוחות האסירים. לעותר ואשתו נקבע תאריך התייחדות, אך ארבעה ימים לפני המועד ביקש העותר להזיזו בהתאם למחזור החודשי של אשתו. המועד הוחלף בכפוף לנוהל מקום פנוי.
ג. מיקום חדר ההתייחדות בכלא שאטה – כלא שאטה מסווג ככלא ברמת סיווג מירבית. על-מנת להקל על האסירים, שנאלצו בעבר לנסוע יומיים לצורכי התייחדות, הוקם חדר ההתייחדות. החדר ממוקם בסמוך לשער הכניסה, ולא נדרש מעבר בין אגפי הכלא על-מנת להגיע אליו. בת זוגו של העותר מגיעה לחדר ההתייחדות כשהיא מלווה על-ידי צוות בית הסוהר. כל אירוע של התנהגות בלתי-הולמת בשלב זה – מדווח. כל תנועת אסירים בכלא שאטה, מלווה בסוהרים, גם זו שליד חדר ההתייחדות.
ד. מוצרי מזון ושתיה בהתייחדות – בית סוהר שאטה בעל פקודת קבע מקומית המגדירה מהם הפריטים המותרים להכנסה לחדר ההתייחדות. מטרת הגבלה זו הינה בטחונית, ונועדה למנוע הברחת סמים ואמל”ח אל תוך כתלי הכלא באמצעות מוצרי מזון וזאת נוכח הקושי לבדוק את תכולתם. לעותר עומדת האפשרות להשלים את המזון הדרוש לו בקנטינת הכלא.
ה. הכנסת ילד עד גיל שנה לחדר ההתייחדות – בהתאם לפקנ”צ 4.47.00, סעיף 10א, נקבע כי הסמכות לאשר כניסתו של ילד עד גיל שנה לחדר ההתייחדות, נתונה בידי מפקד בית הכלא. בפקודת קבע המקומית של כלא שאטה נקבע כי אין להכניס ילדים לחדר ההתייחדות. החלטה זו נסמכת על שיקולי ביטחון ביחס לאשת האסיר, בנו ולסגל בית הסוהר. איסור הכנסת הילד אינה פוגעת בתכלית ההתייחדות ומהווה נוהל גורף החל על כל אסירי כלא שאטה.
ו. העברת מסמכים משפטיים בעת ביקור – אין מניעה להוציא מסמכים משפטיים בעת הביקורים, ובלבד שהדבר נעשה תחת פיקוח. אסיר המעוניין להעביר מסמכים, יודיע על כך טרם הביקור, על-מנת שניתן יהיה לבדוק את תוכנו של המסמך. העותר לא נהג כך, והתעלם מהנהלים המוכרים לו.
ז. שהות העותר בחדר המתנה ללא מקום ישיבה – בחדר ההמתנה אומנם אין כסא, אך קיים ספסל.
ח. אי-העברת תשמישי קדושה לחדר ההמתנה – לא נתקבלה כל בקשה מצד העותר באשר להעברת תשמישי קדושה.
3. חדר ההתייחדות בכלא שאטה משרת בתי כלא אחרים. מדובר באילוץ תקציבי, אשר איננו פוגע ביכולת האסירים לקבל התייחדות בתדירות הדרושה, אך גורם לכך שלא ניתן להענות לכל בקשותיהם ביחס לשעת ההתייחדות, לילה או יום.
לא שוכנעתי כי בעניין זה יש מקום להתערבותו של בית-המשפט. כל עוד לא נמנעת מן העותר התייחדות עקב המצוקה, עליו להשלים עם המגבלות הכרוכות בשהייתו במאסר.
4. אשר לגמישות בקביעת המועדים הקבועים להתייחדות, אף שהמועדים נקבעים לטענת העותר כחודשים מראש, ישנה הענות לבקשות העותר, לשנות את מועד ההתייחדות כדי להתאימו לצורכיו. לא ניתן לצפות כי בכל מקרה ומקרה תענה בקשתו של אסיר למועד ושעה מדוייקים של התייחדות, כאשר חדר ההתייחדות משרת אסירים רבים נוספים.
5. חדר ההתייחדות הוקם בכלא שאטה בריחוק משער הכניסה, ולכן יש ממש בדברי העותר כי נשות האסירים נאלצות לעבור כברת דרך עד הגעתן לחדר ההתייחדות.
בנסיבות אלה, מן הראוי כי יעשו סידורים מתאימים, לכך שמעבר הנשים יעשה ככל הניתן בצנעה, בשעות שבהן אין האסירים מצויים מחוץ לתאיהם.
מקובלת עלי עמדת המשיבים כי לא ניתן למנוע כליל המצאותם של אסירים בשטחי המעבר, אך על המשיבים להקפיד ולקיים את הנהלים המחייבים מעבר הנשים בליווי ובצנעה אל חדר ההתייחדות.
6. שירות בתי הסוהר מגביל את סוג המזון שניתן להכניס לחדר ההתייחדות ואת כמותו.
העותר טוען כנגד הגבלת סוג המזון.
בהתחשב בטיב הביקורת השיפוטית, לא מצאתי כי יש עילה להתערב בהחלטת הגורמים המוסמכים, שנועדה להבטיח כי לכלא יוכנסו אריזות מזון סגורות, באופן שיפחית את החשש להחדרת חומרים אסורים. מדובר בהחלטה סבירה הנעוצה בשיקולים ענייניים.
7. העותר קבל על כך שהמשיבים אינם מאפשרים לאשתו להיכנס לחדר ההתייחדות, יחד עם בנם התינוק של בני הזוג.
המשיבים טענו בתשובה כי אמנם הוראות פקודת הנציבות 4.47.00 סעיף 10א מאפשרים הכנסת תינוק עד גיל שנה, לחדר התייחדות, אך שיקול-הדעת נתון למנהל בית הסוהר, וזה החליט כי ילדים לא יורשו להיכנס לתחום הכלא, הואיל ומדובר בכלא בעל רמת בטיחות גבוהה, ולאור הסכנה הנשקפת להם.
לראיה המציאו המשיבים את פקודת הקבע המקומית בט/69 – תפעול חדר התייחדות בכלא שאטה, אשר מתברר כי איננה דנה כלל בשאלת הכנסתם של ילדים להתייחדות, ואת נספח ז’ – שעניינו “ציוד המותר להכנסה לחדר התייחדות”.
בסעיף 1 להערות הנספח נרשם: ‘יש להודיע לאישה שלא מביאים ילדים לחדר התייחדות’.
ראשית, מתוך עיון בפקודה המקומית וברשימת נספחיה, עולה כי נספח ז’ הנ”ל – איננו חלק מן הפקודה.
הנספח חתום על-ידי קב”ט בית סוהר שאטה, שלכל הדעות איננו המוסמך ליתן החלטה מסוג זה, ששיקול-הדעת לגביה נתון למפקד בית הסוהר.
שנית, יש לתמוה על כך שהוראה גורפת שלא להכניס תינוקות לחדר ההתייחדות, מופיעה כביכול בתוך רשימת הציוד והמזון אותו ניתן להכניס לחדר ההתייחדות.
אין ספק כי שיקול-הדעת נתון לגורם המוסמך בכלא, ובית-המשפט איננו מחליף את שיקול-דעתו בשיקול-דעתו של גורם זה. אלא שמתוך תשובת המשיבים לא עולה כי מפקד הכלא הפעיל את סמכותו, כנדרש.
מעבר לכך, ההוראה בפקודה המאפשרת הכנסת תינוקות עד גיל שנה, טעמיה יש להניח, בצרכי התינוק, והקושי להפרידו מעל אמו לשעות ההתייחדות, ולכן (ולא מטעמיו של העותר הסבור כי מדובר בהזדמנות לביקור ולהידוק הקשר עם התינוק), צריך טעם סביר כדי לשלול אפשרות זו.
ספק בעיני, האם החלטה גורפת, שלא להכניס תינוקות לכלא שאטה, היא סבירה, בפרט כשטעמיה נעוצים בביטחון התינוק, שעה שאין מניעה להכנסת אמו לחדר ההתייחדות.
העותר מרצה מאסר בגין עבירות אלימות החמורה ביותר בספר החוקים, שבוצעה כלפי אשתו. לא ברור מדוע הנימוקים המאפשרים לו כיום להתייחד עם בת זוגו הנוכחית, אינם טובים מספיק בכדי לאפשר להכניס את בנו התינוק לאותו חדר.
מששוכנעתי כי מפקד הכלא לא נתן דעתו לבקשת העותר, לא שקל אותה ולא בחן אותה לגופה, אני מורה על קבלת העתירה, במובן זה שאם יגיש העותר בקשה להתייחד ולהכניס את בנו התינוק לחדר ההתייחדות, ישקול אותה מפקד הכלא לגופה, ידון בה ויכריע, ואם תהיינה לעותר טענות ביחס להחלטה זו, יוכל לעתור לבית-המשפט.
8. באשר לטענות העותר ביחס להוצאת מסמכים משפטים מן הכלא, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שאין לבית-המשפט זה כלים להכריע בה. על פניו, מתוך דיווחי גורמי הכלא לא פעל העותר על-פי הנהלים ועל כך נענש. ממילא, אין סעד אופרטיבי מבוקש בעניין זה, ולכן אין צורך להכריע בין הגרסאות.
יתר טענות העותר נוגעות לניהול השוטף של הכלא, שאיננה מצריכה התערבותו של בית-המשפט.”
4. התייחדות עם ידועה בציבור
ב- עע”א (ת”א-יפו) 1672/01[196] קבע בית-המשפט מפי כב’ השופט, סגן נשיא, בר אופיר דוד:
“3. גברת זו גם איננה ידועה בציבור של העותר. דעתי היא כי כל עוד מרצה אסיר תקופת מאסר, לא ניתן לרקום ולפתח – בתקופת מאסרו – יחסים של “ידועים בציבור כבני זוג”. יחסים אלה חייבים להתרקם ולהבשיל לפני תקופת המאסר ולא במהלכה. ההלכה הפסוקה הכירה, בתחומי משפט שונים, במוסד “הידוע או הידועה בציבור” כמוסד משפטי לגיטימי. אין מקום וצורך שנערוך כאן בחינה מפורטת של מוסד זה לענייננו. די בכך אם ניטול את המכנה המשותף הכללי ביותר שלו, ונאמר כי ידועים בציבור הם (לענייננו) איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה. בני הזוג קושרים את גורלם זה בזה, וחיים חיי אישות ושיתוף, ולעיתים נולדים להם ילדים.
4. קשה לומר דברים אלה על העותר ובת זוגו. יחסיהם הולכים ונרקמים זה מקרוב, בעוד שהעותר נתון במאסר. הם אינם חיים, ואינם יכולים לחיות, בתחומיו של משק בית משותף. חיי האישות אינם מתקיימים ביניהם מטעמים ברורים, ויתרה מזו: על העותר לקבל את אישור רשויות השב”ס כדי להתייחד עם אותה אישה. המסקנה הבלתי-נמנעת היא כי העותר והאישה אינם יכולים לטעון למעמד של “ידועים בציבור”, ופירוש הדבר הוא שאין יסוד להתיר להם התייחדות בתחומי הכלא לפי חלופה זו.
5. נראה לי כי העותר לא יוכל לסמוך על היותה של ר”ל חברתו המעוניינת לקיים אתו יחסי אישות. הטעם לכך הוא כי פקודת הנציבות דורשת כי אותה חברה תבקר את האסיר במשך תקופה רצופה של השנתיים האחרונות. ייתכן מאוד שר”ל היא אמנם חברתו, והיא מעוניינת להדק עמו את הקשרים האישיים.
הפקודה קובעת מעין “תקופת מבחן” של שנתיים אחרונות רצופות; ואם במשך תקופה רצופה זו מתמידה החברה בביקוריה – מהווה הדבר שיקול בין שיקולים אחרים, להתיר לאסיר להתייחד אתה. זה הגיון הדברים שבמבחן זה והוא נכון וראוי.
6. עיקר הדברים: נראה לי שהמבחנים שנקט בהם השב”כ בפקודה האמורה מבחנים סבירים הם, ודין העתירה להידחות.”
(2005).
[190] רע”ב 4338/95 חזן נ’ שירות בתי הסוהר, פ”ד מט(5) 274 (1996).
[191] רע”ב 3408/06 ג’ון ולנסיה נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(4) 1237 (2006).
[192] הדברים שהובאו לעיל נלקחו מתוך דבריה של כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה ב- רע”ב 2416/05 פלוני ז”ל נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2007(3) 2870 (2007).
[193] רע”ב 3408/06 ג’ון ולנסיה נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(4) 1237 (2006).
[194] רע”ב 2416/05 פלוני ז”ל נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2007(3) 2870
(2007).
[195] עע”א (נצ’) 1306/07 יריב סויסה נ’ משטרת ישראל ואח’, תק-מח 2007(2) 6447 (2007).
[196] עע”א (ת”א-יפו) 1672/01 אבו עמראת סאלם נ’ שירות בתי הסוהר, תק-מח 2001(3) 11430 (2001).
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
