מקום שהתובע מבקש לכוף צו של בית-המשפט נגד אדם אחר שנגדו לא הוצא צו מחובתו של התובע להוכיח כי אותו אדם אחר מפר את הצו מכוחו של הנתבע נגדו ניתן הצו.
תכלית הסעד אשר נקבע בפקודת בזיון בית-משפט הינה לאפשר לנהנה כי לא יופר הצו ולכן אין טעם לאכוף על הנתבע לציית לצו של בית-המשפט בשני מקרים: בשעה שאין בידי הנתבע האפשרות לציית או לא לציית לצו זה; בשעה שאדם אחר שנגדו לא הוצא הצו מפר את הצו ולא מכוחו של הנתבע.
ב- בש”א (ק”ג) 972/07 {מינהל מקרקעי ישראל נ’ חכמון גרשון ואח’, תק-של 2008(3), 10025 (2008)} קבע בית-המשפט:
“1. בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, לאכוף על המשיבים לציית לפסק-דין מיום 15.08.04 שניתן ב- ת”א 578/02, על-ידי כב’ השופט אבי זמיר.
העובדות
2. במסגרת התיק העיקרי, עתרה המבקשת לצו מניעה קבוע כנגד המשיבים, שיאסור עליהם לנהל על המקרקעין עסק השונה מייעודם של המקרקעין. הצו התייחס למחסן שגודלו כ- 800 מ”ר, ונעשה בו שימוש למטרת סחר חומרי בניין.
3. פסק-הדין קבע כדלקמן: “ניתן בזאת צו, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש חורג במבנה המדובר, בכל שטח ממנו העולה על 500 מ”ר. אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מהגשת כל תכנית ו/או בקשה בהתאם לכל דין או הסכם”.
4. לטענת המבקשת, המשיבים לא מקיימים את פסק-הדין, בכך שהם עושים במקרקעין שימוש חורג.
5. לטענת המשיבים, המבקשת מערימה עליהם קשיים לקבלת האישורים הנדרשים להקמת סככה בשטח של 600 מ”ר, ועל-כן אין באפשרותם למלא אחר הוראות פסק-הדין.
6. עוד טוענים המשיבים, כי במהלך השנים, מיום מתן פסק-הדין, נדון נושא השימוש החורג בחלקות החקלאיות במנהל, וטרם התקבלה החלטה בכלל, והחלטה ביחס למשיבים בפרט.
7. במסגרת הדיונים שהתקיימו בבקשה, נדרשה המבקשת להגיש תצהיר מטעם האחראי במנהל, בו יפרט היכן מצויה בקשת המשיבים לשימוש חורג, ומדוע המנהל מתנגד ליתן למשיבים אישור.
8. המבקשת לא הגישה תצהיר כנדרש, ללא כל הצדקה.
דיון
9. התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 6 לפקודה, נדונה בשורה ארוכה של פסקי-דין. בית-המשפט העליון קבע לא אחת, כי מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, דהיינו, תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל…
10. בתחילת הדיון בבקשה טענה המבקשת כי המשיבים עושים שימוש חורג ב- 800 מ”ר, בניגוד לטענת המשיבים כי מדובר ב- 600 מ”ר בלבד. בני כהן, נציג המבקשת, אשר ביקר בשטח, העיד בבית-המשפט כי מדובר במחסן של 600 מ”ר שמחולק לשני מחסנים האחד של 400 מ”ר והשני של 200 מ”ר, אשר משמשים לחומרי בניין.
11. עוד ציין, כי במשק שברשות המשיבים, קיימים מבנים נוספים אשר משמשים לאחסנת חומרי בניין שאינם חקלאיים וכן לאריזת מוצרים שונים בקרטונים.
12. אין חולק כי בקשה זו מתייחסת למחסן בגודל 600 מ”ר ויתר הטענות שהועלו על-ידי המבקשת במהלך הדיון בבקשה, ביחס למבנים נוספים הקיימים במשק של המשיבים, אינן רלוונטיות, באשר לא נדונו בפסק-הדין.
13. השאלה היא, האם קיים חשש כי המשיבים ימשיכו להתעלם מפסק-הדין ולא יגישו בקשות לקבלת אישור לשימוש חורג. לצורך כך, יש לבחון האם המשיבים התעלמו במכוון מפסק-הדין או שמא עשו מעשה על-מנת לקיימו. במידה וכן, לא תוטל סנקציה על-פי הפקודה, שכן זו לא נועדה להעניש אלא לגרום לציית לצו ולבצע את שנצטוו לעשות.
14. על-פי המסמכים שצורפו לתגובה, נראה כי כל ההתכתבויות והבקשות שהוגשו על-ידי המשיבים היו לפני מתן פסק-הדין (15.08.04). בנוסף, ב”כ המשיבים הגיש לבית-משפט השלום בבאר שבע בקשה לעיכוב הליכים, אשר התקבלה, זאת עד למתן החלטה בבקשתם לשימוש חורג.
15. המבקשת מצידה, סירבה להמציא לבית-המשפט מידע, אשר יבהיר את מהלכיה ועמדתה ביחס לבקשות המשיבים לאשר להם שימוש חורג, וזאת ללא כל הצדקה ובניגוד לחובותיה כגוף ציבורי.
16. איני מצדיקה את התנהגות המשיבים, אשר המשיכו לעשות במשקם שימוש חורג בטרם קיבלו אישורים, אולם איני יכולה להתעלם מהתנהגות המבקשת, אשר מונעת מהמשיבים קבלת האישורים המתאימים, וכן חתרה להרחיב את פסק-הדין מעבר למבנה בגינו ניתן.
17. לא התרשמתי כי יש למשיבים כוונת זדון להפר את פסק-הדין, אלא כי הם מתקשים לקבל את האישורים המתאימים, בשל התנהלות המבקשת.
18. מטעם זה לא ינתן צו כמבוקש ביחס ל- 500 מ”ר, וכן מן הטעם שקיים הליך מקביל בבית-משפט השלום בבאר שבע. אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה ביחס ל- 500 מ”ר.
19. מאחר ומדובר בשטח של 600 מ”ר, נותרו 100 מ”ר בגינם מפרים המשיבים את פסק-הדין.
20. ב”כ המבקשת טען, כי לא ניתנו אישורים לשימוש חורג למבנים הגדולים מ- 500 מ”ר. ב”כ המשיבים טען כי קיימים תקדימים של המועצה המקומית, לפיהם אושר שימוש חורג למבנים הגדולים מ- 500 מ”ר.
21. אינני מקבלת את טענת המשיבים, לפיה תקדימים כאלה ואחרים מאפשרים להם לעשות שימוש חורג על דעת עצמם. בניגוד ל- 500 מ”ר, הרי שכל עוד לא יקבלו המשיבים אישור לשימוש חורג מעבר ל- 500 מ”ר, אסור להם לקיימו.
אשר-על-כן אני אוסרת על המשיבים לעשות שימוש חורג ב- 100 מ”ר הנוספים. היה והמשיבים לא יקיימו אחר החלטה זו, ישלמו 300 ש”ח עבור כל יום חריגה.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
