סעיף 22 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדקלמן:
“22. חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל
לא יקבל בית-משפט כראיה חוות-דעת או תעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל, אלא כשיש עליהן אישור של נציג קונסולרי או דיפלומטי של ישראל –
(1) שהחתימה על חוות-הדעת או תעודת הרופא ראויה לאמון;
(2) שלפי חוקי המקום שבו נעשתה חוות-הדעת או תעודת הרופא צפוי למומחה או לרופא עונש על דברי שקר הכלולים בהן.”
יש להתייחס בכובד ראש לדרישות המחוקק המעוגנות בסעיף 22 לפקודת הראיות. ניתן להיווכח כי סעיף 22 לפקודת הראיות מעגן בתוכו תנאים מהותיים שיש בהם כדי להבטיח מהימנותן של חוות-דעת רפואית “זרות” באופן שיתאפשר לבתי-המשפט הישראליים לסמוך על האמור בהן.
קיום דרישות פרק ג’ לפקודת הראיות, מהווה איזון להיתר הגשת חוות-דעת של מומחים זרים, שזהותם אינה ידועה לבית-המשפט.
לשונו של סעיף 22 לפקודת הראיות, מלמדת כי ניתן להגיש כראיה במשפט, חוות-דעת או תעודות רופא אשר נערכו מחוץ לישראל ובלבד שאושרו על-ידי נציג רשמי של נציג ישראלי.
ברור כי ייתכן וחוות-דעת או תעודות רופא יוכנו על-ידי מומחים ששמותיהם אינם מופיעים בפנקס המומחים הרפואיים של מדינת ישראל והמחוקק הישראלי, בהיותו מודע לנקודה זו, איפשר את הגשת הראיות המבוקשות בכפוף לאישור הקונסולרי האמור.
ב- בש”א (שלום יר’) 2741/02 {מדינת ישראל – משרד הביטחון נ’ מחמד צאלח אל רשאיידה, תק-של 2002(2), 17636, 17637 (2002)} קבע כב’ השופט כרמי מוסק כי אם ברצון המשיב להגיש את הנספחים ב’ ו- ג’, עליו לדאוג לאישורם על-ידי הגורמים הישראלים בהתאם לפקודת הראיות. כמו-כן, יש לוודא כי הנציג הישראלי, יאשר את היות נספח ג’ ערוך על-ידי פסיכולוג קליני בהתאם לתקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה), התשל”ט-1979, והיות עורך הנספח פסיכולוג קליני כאמור.
במקרה דנן נקבע כי נספח ב’ אינו חוות-דעת, אלא דו”ח רפואי המעיד על מצבו של התובע עובר לתאונה. “אין במסמך זה קביעת אחוזי נכות ואין מטרתו לקבוע נכות” כך לפי תשובת בא-כוח התובע לטענות המשיב. אם כך הדבר, אין טעם לפסול את הגשת הנספח, זאת בכפוף לאישור הנציג הישראלי על-פי סעיף 22 לפקודת הראיות.
ב- ת”א (שלום ת”א) 14840-06 {מורטן סחר ושיווק בע”מ נ’ א.מ.א. סוכניות ים מאוגדות בע”מ, תק-של 2010(2), 77541, 77549 (2010)} קבע כב’ השופט יעקב שינמן כי במקרה דנן לא רק שהתובעת בתביעתה מסתמכת על חוות-דעת אשר הוזמנה בכלל על-ידי הקניין מהולנד, אלא שהשמאי כלל לא זומן ולא נחקר בחקירה נגדית על חוות-דעתו.
זאת ועוד. מחוות-הדעת, לא ברור, בין היתר, מי השמאי שנתן אותה, מה פרטי השכלתו, נסיונו והכשרתו המקצועית. אין אישור מטעם השמאי כי ידוע לו שחוות-הדעת תוגש לבית-משפט בישראל וחסרה הצהרה כי אין לו כל עניין אישי בחוות-הדעת. לאור האמור, אין ליתן לחוות-דעת שכזו, שהינה כולה בגדר עדות שמועה, משקל כלשהו שניתן להשתית עליו את תביעתה של מורטן.
ב- ת”ק (תביעות קטנות רח’) 1240/06 {תמרי סימה נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, תק-של 2007(2), 21399 (2007)} קבעה כב’ השופטת ריקי שמולביץ כי לעניות-דעתה צודקת הנתבעת בטענתה בכתב הגנתה, כי התובעת לא עמדה בתנאים הנדרשים להוכחת תביעתה בהתאם לפוליסת הביטוח.
התובעת מבקשת להסתמך על אישורים הנחזים להיות חתומים על-ידי רופא בדרום אפריקה. עיון באישורים האמורים מעלה, כי הוצאו ביום 28.4.04 וביום 21.5.04 וכל אחד מהם מתייחס לתקופה של כחודש קודם לתאריך הוצאתן.
במצב דברים זה, האישורים אינם מניחים את הדעת ואין בהם כדי להוכיח כדבעי טענת התובעת, כי נאסר עליה לשוב ארצה בתאריך המיועד בשל מצב רפואי. לאור הוראת סעיף 22 לפקודת הראיות, בית-המשפט סבר כי האישורים אשר הוגשו על-ידי התובעת אינם מהווים תעודה רפואית כדין.
ב- ת”א (שלום יר’) 3183/02 {טילמן דוד נ’ מלון הולידי אין קראון פלאזה, תק-של 2006(1), 16202 (2006)} קבע כב’ השופט כרמי מוסק כי לאור העובדה כי חוות-הדעת של ד”ר מייקל קלאברז, מטעם התובע, לא הוגשה בצירוף אישור של נציג קונסולרי או דיפלומטי של ישראל, הרי שעל-פי פקודת הראיות, אין היא יכולה להתקבל כראיה ועל-כן אין להציגה למומחה ד”ר פרנקל וכי יש להוציאה מתיק בית-המשפט.
ב- ת”פ (מחוזי יר’) 3150/02 {מדינת ישראל נ’ מהדי (בן סלים) עבדאללה, תק-מח 2004(1), 4080 (2004)} קבע כב’ השופט יהונתן עדיאל כי לעניין תוצאות CT, המסמך נחזה להיות תעודה רפואית. בנסיבות העניין, משעורך המסמך לא העיד והמסמך אינו בא בגדרם של סעיפים 20 ו- 22 לפקודת הראיות, לא ניתן לקבלו כראיה לאמיתות תוכנו.
ב- בש”א (מחוזי ת”א) 22928/03 {SUTTER FINANZIARIA S.P.A נ’ משמר יבוא והפצת ציוד טכני 1986 בע”מ, תק-מח 2004(1), 11719, 11720 (2004)} קבע כב’ השופט יהודה זפת כי דו”ח הבדיקה כתוב בשפה האיטלקית, לא הוצג תרגומו לשפה העברית, ולא נתקיימו בו תנאי הקבילות הקבועים בסעיף 22 לפקודת הראיות.
ב- רע”א (חי’) 14488-06-15 {עוד עופר שרון נ’ טד גרסטל, תק-מח 2015(3), 9420 (2015)} קבע בית-המשפט:
“מעיון בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש עולה, כי טענות המבקש מתמקדות בתעודה הרפואית של ד”ר פרנסין מיום 10.03.15 שצורפה לבקשת המשיבים. ואולם, טענות אלה לא נטענו על-ידי המבקש בפני בית-משפט קמא עובר למתן החלטתו מיום 02.06.15.
21. ערכאת הערעור, ככלל, אינה נוטה להיזקק במסגרת הערעור לטענות אשר לא נטענו בפני הערכאה קמא. יתר-על-כן, הטענות שהעלה המבקש בבקשת רשות הערעור, המתמקדות בתעודה הרפואית של ד”ר פרנסין מיום 10.03.15, אינן רלבנטיות עוד.
מהחלטת בית-משפט קמא מיום 18.06.15 עולה, כי לאחר שבית-משפט קמא נתבקש בהחלטת כב’ סגן הנשיא השופט שפירא מיום 15.06.15 ליתן החלטה מנומקת בבקשה, הורה בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 16.06.15 לצדדים להשלים טיעוניהם וכן איפשר לצדדים לצרף חוות-דעת שלא צורפו עד לאותו מועד על-ידי הצדדים לתיק בית-המשפט. ואכן, מטעם המבקש צורפה חוות-דעתו של ד”ר מיכאל סגל מיום 11.06.15 ואילו המשיבים צירפו חוות-דעת נוספת של ד”ר פרנסין מיום 16.06.15.
22. מעיון בחוות-דעתו של ד”ר פרנסין מיום 16.06.15 עולה, כי זו אמנם לא הוגשה על-פי הוראות סעיף 22 לפקודת הראיות, שכן אין עליה אישור של נציג קונסולרי או דיפלומטי, ואולם, זו ערוכה כחוות-דעת רפואית לכל דבר ועניין ואף הובהר בה על-ידי המומחה, כי על-פי הנהוג בקנדה, מתפקידו ומסמכותו של רופא משפחה לאבחן בעיה פסיכיאטרית, וכן כי בקנדה רופאים אינם נדרשים לצרף חותמת לצד חתימתם.
23. על רקע האמור, עולה, איפוא, שמצויים אנו בפני מציאות חדשה. מכאן, שגם אם נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא מיום 02.06.15, עת שנסמך על התעודה הרפואית של ד”ר פרנסין מיום 10.03.15, הרי שפגם זה נרפא, כאשר הצדדים, ובכללם המשיבים, הגישו חוות-דעת נוספות לתיק בית-המשפט.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
