המטרה העיקרית והבולטת במתן סעד זמני בכלל הינה שמירה על המצב הקיים. תקנות סדר הדין בהם דנו לעיל כמו גם סעיף 75 לחוק בתי-משפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984 מהווים את היסוד החקיקתי לסמכותו הכללית של בית-המשפט לתת סעד. סעיף 75 קובע, כי “כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שיראה לנכון בנסיבות שלפניו” {ע”א 86/62 עולי טירן נ’ ועד בית-כנסת, פ”ד טז(3), 1769, 1772}.
לא ניתן לקבל סעד זמני בהליך ביניים נגד מי שאינו צד להליך העיקרי וכן, מטרתו של צו מניעה הוא לשמר את המצב הקיים בעת הגשת התביעה עד למתן ההכרעה בתביעה העיקרית וכן, שימור המצב הקיים חייב שיתייחס לכל מרכיביו של מצב זה, ולא לאלה שבייקרם חפץ צד זה או אחר {ת”א (יר’), המ’ שלמה ביטון נ’ אוטוקארד ישראל בע”מ ואח’, תק-מח 98(2), 2208}.
בעבר נקבע, כי בהיעדר תובענה לסעד עיקרי אין מקום ליתן סעד זמני {ע”א 143/83 זלצמן נ’ תורגאל, פ”ד לז(3), 805}. כאמור, צו מניעה זמני יינתן במסגרת התביעה התלויה ועומדת לפניו על-מנת להסדיר דבר נשוא התביעה עד לבירורה, אולם במקרים יוצאים מן הכלל ונדירים בלבד יינתן צו מניעה זמני לפני שהוגשה תביעה {ע”א 86/62 סולי טירון נ’ בית-כנסת, פ”ד טז(3), 1769}.
תקנה 363 לתקסד”א מאפשרת מפורשות מתן צו בלא תביעה ובלבד שתוקפו של הצו מותנה בהגשת תביעה תוך 7 ימים. עם-זאת, קיימים מקרים בהם מתן סעד זמני ייתר את הגשת התביעה העיקרית {בש”א (רמ’) 2323/00 ד”ר דנינו מאיר נ’ מועצה מקומית מודיעין, תק-של 2000(3), 23} ואולם, כיום, תקנה 363 מאפשרת סעד זמני כאמור ובלשון התקנה:
“סעד זמני לפני הגשת תובענה ולאחר מתן פסק-דין (תיקון: התשס”א(6))
(א) בית-המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית-המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו.”
מטרתו של הסעד הזמני היא להקפיא את מצב זכויותיהם המשפטית של הצדדים המתדיינים עד למתן פסק-הדין המכריע בסכסוך שביניהם, וזאת על-מנת להבטיח את האפשרות לבצע את פסק-הדין במלואו לטובת הזוכה {ע”א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ’ הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ”ד מט(1), 177}.
אין להשתמש בסעד של צו המניעה הזמני כדבר שבשגרה, יש לבדוק תמיד לגופו של עניין אם צו המניעה אכן ממלא אחר ייעודו, דהיינו, שמירת המצב הקיים עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית של בעלי הדין {ע”א 419/61 ממרוד נ’ בצרון – מושב, פ”ד טז(1), 383}.
בקשת סעד זמני אינה עומדת בפני עצמה וקשורה לתביעה העיקרית {ע”א 425/69 פוטורמילק נ’ פלד, פ”ד כג(2), 385}.
סעד זמני נועד לשרת את הסעד המבוקש בתיק העיקרי ולמנוע סיכולו של פסק-דין או הכבדה על ביצועו {בש”א 001556/01, 015277/03 דוד אמיר ואח’ נ’ נשואה זנקס ניירות ערך בע”מ, פדאור 04(3), 491 (הוזכר ב- רע”א 9341/03)}.
ב- רע”א 1741/16 {עזבון עידו מרק נ’ דניאל ביטון, תק-על 2016(2), 306 (2016)} נאמר:
“מהותם של הסעדים הזמניים היא להבטיח את קיומו של ההליך הראשי והאפקטיביות של פסק-הדין שיינתן בו. לכן, דרך המלך היא נתינת סעדים זמניים לאחר הגשת התובענה, כאשר בית-המשפט רשאי לתת את הסעד “אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים… הנוגעים לסעד הזמני המבוקש” (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984; ראה: א’ גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 928 (2013)). במקרים חריגים, הכיר מחוקק המשנה בהליך המעניק סעדים זמניים גם טרם הגשת התובענה, אולם לאור הרציונאלים העומדים בבסיס הסעד הזמני, נקבע שסעד זמני שניתן טרם הגשת התובענה, מותנה בהגשת התובענה תוך 7 ימים (תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).”
אין נותנים לבעל דין סעד זמני אלא בגדר תביעה שהוגשה המגלה עילה. רק במקרים נדירים רשאי בית-המשפט ליתן לבעלי דין סעד זמני לפני הגשת התובענה על יסוד סמכותו הטבועה אך ורק בתנאי שתוגש תובענה תוך זמן קצר {רע”א 5805/90 הנרי רוט ואח’ נ’ אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן ניו יורק, פ”ד מה(3), 45}.
הכלל העיקרי הוא, כי צו מניעה, אין לתתו כדבר שבשגרה ואין להביא למצב שבו יסוכל בירור הליך משמעתי, באופן “טכני”, על-ידי עצם פתיחת תובענה או המשך דיון בתובענה שהוגשה. כך, למשל, לגבי עיכוב דיון משמעתי. במילים אחרות, לא בכל מקרה יעוכב או יימנע ההליך המשמעתי עד לבירור התובענה. ככל שלתשתית העובדתית בין שני ההליכים אין קשר, אין למנוע את המשך בירורו של ההליך המשמעתי. ככל שיש קשר בין התשתית העובדתית בין שני ההליכים, יש לבחון את תוכנו ומהותו של הקשר, על רקע התשתית העובדתית, וכיצד הוא עשוי להשפיע על אחד מן ההליכים, תוך בחינת מאזן האינטרסים והנוחות של כל צד {בש”א (יר’) 1893/02 מדינת ישראל נ’ ד”ר מרדכי לובוצקי, תק-עב 2002(2), 325}.
“זהות הסעד” אינה עוד, אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן צו מניעה זמני. ואם שוכנע, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד, כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני {רע”א 2059/98 וולטה ייצוב רקרע בע”מ נ’ p.r.s מדיטרניין בע”מ, תק-על 98(3), 309}.
אין הדיון בהמרצה לסעד זמני כדיון בתובענה. לא זו בלבד שמסכת הראיות עשוייה להיות שונה, אלא, שלא מן הנמנע הוא שבגדר התובענה יעלה בעל הדין טענות משפטיות מלאות יותר מכפי שהעלה במסגרת הבקשה לסעד זמני. במתן פסק-דין במסגרת דיון בצו זמני יש משום פגיעה דיונית יסודית בזכויותיו של צד {ע”א 89/76 שמחה ניר נ’ מדינת ישראל, פ”ד לב(1), 82}.
אין להכריע בשלב זה של דיון בבקשה לסעד ביניים במהימנות של ראיות {ת”א (ת”א) 2244/81, ה”מ (ת”א) 6947/81, פ”מ תשמ”ד(ב), 10}. אולם, כאשר מדובר בסוגיה משפטית טהורה, אין לפסול בהכרעה במחלוקת גופה בין הצדדים כבר בשלב המקדמי של הסעד הזמני {ע”א 2512/90 סופרגז נ’ תופיני סער ואח’, פ”ד מה(4), 405}. הסעד הזמני המבוקש אמור להיות תואם את נושא התביעה העיקרית שאם לא כן, לא יינתן {רע”א 1780/97 גינזברג אהרן נ’ מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 97(1), 193}.
תנאי הכרחי למתן צו מניעה הוא האפשרות לכפות על הצד המסרב את מילויו, שהרי בלעדי זה לא יהיה הצו יעיל, אם מראש ברור שאין סיכוי לכפות על מילוי צו המניעה, יימנע בית-המשפט מתיתו {המר’ 280/57, ע”א 334/57 יוסף חכמוב נ’ יוסף שמידט ואח’, פ”ד יב(1), 59}.
אין הכרח לסייג את צו המניעה, שכן יכול צד נגדו ניתן צו המניעה, לפנות לבית-המשפט לכשיהא בידו להצביע על שינוי בעובדות או בחוק {ע”א 108/54 משה סניס ואח’ נ’ ימימה זיגר ואח’, פ”ד י(1), 589}.
בית-המשפט לא יתן צו מניעה אם אינו משוכנע, כי הצד נגדו ואליו מכוון הצו יש ביכולתו לציית לו. בתביעה למתן צו מניעה, לאסור הפרת הסכם, יש לצרף את כל האנשים שהופיעו כצדדים להסכם {ת”א 310/48 דרור ואח’ נ’ גורדון ואח’, פ”מ ד 46}.
אם קיימת פגיעה בזכויותיו החוקיות של התובע, אין בכך כדי להקנות את הזכות לצו מניעה אם במתן הצו יהיה משום מעשה מכביד לנתבע {ת”ה 296/50 רוזנברג נ’ רדזבילובסקי, פ”מ ד 60}.
השיקולים העיקריים הרלוונטיים לדיון, בבקשה למתן סעד זמני, הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, שיקולים שביושר ובצדק ודרישת המידתיות {ראה רע”א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע”מ נ’ בנק הפועלים בע”מ, תק-על 2007(4), 1369; רע”א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ’ המרכז הכירורגי ירושלים, תק-על 2009(1), 4840}.
בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית-המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום, כי בית-המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית {ראה ע”א 342/83 גלוזמן נ’ גלוזמן, פ”ד לח(4), 105, 109-108}. כמו-כן נפסק, כי על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות, להיבחן לאורם של סעיפי חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק כבוד האדם וחירותו, שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט.
אחד מן התנאים היסודיים הנדרשים ממבקש הסעד הזמני, הוא קיומה של זכות לכאורה. המבקש נדרש לשכנע את בית-המשפט “על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה” {תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (ייקרא להלן: “תקנות סדר הדין האזרחי”)}. בשלב זה אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים, וההערכה היא לכאורית בלבד, על בסיס החומר המונח בפני בית-המשפט, ולכן מובן, כי ייתכן שבסיום הדיון בהליך העיקרי יגיע בית-המשפט לתוצאה שונה מזו המקדמית-לכאורית.
באשר לתנאי השני, מאזן הנוחות, בית-המשפט נדרש לבחון את הנזקים שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מהענקתו או אי-הענקתו של הסעד המבוקש. כן על בית-המשפט לבחון את הנזקים שעלולים להיגרם לצדדים שלישיים. בעניין זה, כלל הוא, כי ככל שהנזק הנטען ניתן לפיצוי כספי, תגבר הנטייה שלא לתת סעד מסוג צו מניעה או צו עשה זמני {ראה למשל רע”א 10277/08 גסטטנרטק בע”מ נ’ האוניברסיטה העברית, תק-על 2009(1), 4721}.
באשר לשיקולים שביושר ובצדק, כלל הוא, כי מי שנעדר נקיון כפיים או השתהה בפנייתו לבית-המשפט יתר על המידה, אינו יכול לקבל סעד של צו מניעה או צו עשה {ת”א (נצ’) 31616-07-16 אומנות ונשמה בעמ נ’ דורית גור מימון, תק-מח 2016(3), 12148 (2016)}.
ההלכה המשפטית קיבעה הלכות כלליות באשר לסמכות בית-המשפט ליתן צו מניעה זמני בעניינים שונים:
א. בית-משפט ישראלי מוסמך להוציא צו מניעה נגד הליך משפטי בחוץ-לארץ.
ב. בהעברת דיון מבית-משפט, רואים צו ביניים שניתן על-ידי בית-המשפט המעביר, כאילו ניתן על-ידי בית-המשפט המוסמך {ה”מ 22/73 ברדה שבטא בע”מ נ’ מאירסון, פ”ד כז(2), 604 וכן, רע”א 459/89 סהר נ’ ששון, פ”ד מג(4), 558}.
ג. לא יינתן צו מניעה האוסר ביצועה של עבירה פלילית {ה”מ 3470/76 בתיה בן ארי נ’ שרה שפירא, פ”מ תשל”ז(א), 516; בש”א 2648/95 שבתאי לביא נ’ חנן אילני, תק-על 95(3), 1566}.
ד. הפרת חובה חקוקה, מקנה זכות לקבלת צו מניעה, רק אם זכות המבקש ברכושו שלו נפגעה {המר’ 3470/76 בתיה בן ארי נ’ שרה שפירא, פ”מ תשל”ז(א), 516}.
ה. במקרה של הגנה על זכות קניינית, יש יותר נטיה להיעתר להושטת סעד זמני {ר”ע 555/85 מרכז הארגזים בע”מ נ’ שאול שבח ואח’, פ”ד מ(1), 559}.
ו. במקרה של הפרת זכות קניינית, יינתן בדרך-כלל צו מניעה, גם אם הנזק אינו ממשי {ת”א (שלום חי’) 4473/96 ילין עומרי ואח’ נ’ דפנה רוזן פורסם באתר נבו}.
ז. אין להעניק צו מניעה זמני, כאשר מול הזכות החוזית, בשמה מבקשים את הצו עומדת זכות קניינית {בש”א 951/96 סטלה גולן נ’ מולא ובנק איגוד לישראל בע”מ, פ”ד מט(4), 877}.
ח. במתן צו מניעה לשם הגנה על זכות קניינית, אין לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב בזה הנתון לו בתביעה פוססורית {ע”א 538/80 דרחי נ’ כורש, פ”ד לו(3), 498}.
ט. אין לכרוך בתביעה לבית-המשפט ולצרף בה עילה או סעד הנתונים לסמכותו הבלעדית של בית-משפט אחר {ת”א (ב”ש) 220/82, המ'(ב”ש) 279/82 נדב נ’ איתני ואח’, פ”מ תשמ”ב(ב), 435}.
י. הגשת שתי בקשות למתן צו מניעה בעת ובעונה אחת לשתי ערכאות, יש בה משום ניצול לרעה של הליכי בית-משפט {ה”מ (ת”א) 762/83 שפירא נ’ שפירא, פ”מ תשמ”ג(ב), 263}.
יא. צו מניעה זמני, ככל החלטת ביניים אחרת, ניתן לשינוי במהלך המשפט בשל נסיבות חדשות שנתגלו {רע”א 5088/96 stoomhamen n.y נ’ עו”ד י’ שגב ואח’, פ”ד נ(3), 471}.
יב. מהו “שינוי נסיבות” היכול להצדיק מתן צו מניעה זמני, חודשים ספורים לאחר שבקשה דומה נדחתה {בר”ע (יר’) 508/03 עמותת משכן ציון נ’ משה ניסנבוים, תק-מח 2003(2), 2159; רע”א 5666/95 בורסת היהלומים הישראלית בע”מ נ’ ישראל פלמנבוים, תק-על 95(3), 1133}.
יג. יש להגביל צו מניעה זמני במעמד צד אחד לתקופה קצרה ולקבוע דיון לגופו בהקדם במעמד שני הצדדים {רע”א 4761/95 דליה גלאם נ’ משה גלאם ואח’, תק-על 95(3), 266}.
יד. כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים, והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי-משפט שונים, יש להפריד את התביעות {רע”א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים נ’ רחל שוורץ, תק-על 99(1), 1027}.
טו. ככלל, אין מקום למתן סעד זמני כאשר סיכויי המבקש לזכות בתובענה קלושים או, למיצער, במקום שבו מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובת הימנעות ממתן הסעד הזמני. כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, למנוע מימוש נכס מן הבנק, שכן, מתן אפשרות לבנק לממש את המשכנתה הרשומה לטובתו בטרם ההכרעה בתובענת המבקש, ישלול מן האחרונה כבר עתה את האפשרות לזכות בסעד המבוקש על-ידו במסגרת תובענה זו {רע”א 6556/99 מלכה שלום נ’ אבנר שלום ואח’, תק-על 99(4), 47}.
טז. טענה בדבר חוסר סמכות למתן צו מניעה יש לטעון בפני אותה ערכאה {בג”צ 6270/01 נעמה פרנק נ’ בית-הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, תק-על 2001(3), 954}. הלכה היא, שמבחן הסעד, ולא מבחן העילה, הוא הקובע בשאלת הסמכות העניינית {בר”ע (ב”ש) 633/01 דוד אפל ואח’ נ’ מלון שלום אילת, תק-מח 2001(3), 12629}.
אם ניתן צו זמני על-ידי בית-משפט ולאחר מכן, קובע הוא שאינו מוסמך לדון בתובענה, התוצאה תהא שהתובענה, על תוקפו של הצו הזמני, תועבר לבית-המשפט המוסמך. הערעור על החלטת הצו הזמני ישמע על-ידי בית-המשפט המוסמך לדון בערעורים על החלטות של בית-המשפט החדש, אליו מועברת התובענה {בר”ע (ב”ש) 605/01 שקם בע”מ נ’ החברה לבידור באילת, תק-מח 2001(3), 12492}.
יז.בית-משפט בישראל מוסמך להעניק צו מניעה זמני, אף על נכסי נתבע הנמצאים בחוץ-לארץ ובשטחי הרשות הפלשתינאית {רע”א 4556/03 בנק סטנדרט צ’רטר – תאגיד חוץ נ’ כאלד קטב, תק-על 2003(2), 3362}.
יח. צו מניעה וטענת-סף בדבר אי-חוקיות של סעיף בלעדיות בהסכם שכירות {בש”א (ת”א) 16661/02 לב אשדוד בע”מ נ’ שיקובטה סירו, תק-מח 2003(2), 3183}.
יט. משקבע בית-משפט הדן בבקשה לסעד זמני מועד למתן תשובת המשיבים באופן, שבעצם יהא בכך כדי לאיין את הבקשה לסעד הזמני, תהא החלטתו מבוטלת {רע”א 4496/02 בני לב נ’ מנורה חברה לביטוח בע”מ, תק-על 2002(2), 1714}.
כ. בית-המשפט אינו יכול למחוק מיוזמו בקשה, מבלי ליתן לצדדים הזדמנות לטעון אלא במקרים נדירים {ע”א (ב”ש) 1154/01 רשות הנמלים נ’ עיריית אשדוד, תק-מח 2002(2), 4302}.
כא. חוסר סמכות עניינית של בית-הדין לעבודה למתן צו מניעה זמני. בית-הדין דחה בקשה לסילוק על-הסף לאחר שקבע, כי יש לו סמכות על-אף שבקשתם לצו מניעה זמני לדחיית מועד קיום המכרז מופנית כלפי צד שאינו מקיים עימם יחסי עובד ומעביד {בש”א (ת”א) 2119/02 מדינת ישראל נ’ 850 עובדי בנק אוצר החייל ואח’, תק-עב 2002(1), 271}.
כב. צו עשה להריסת בניה בלתי-חוקית הינו בסמכות בית-המשפט המחוזי {רע”א 7166/02 פונטה אלגריה נ/ שמאי אברמוב ואח’, תק-על 2002(3) 2566}.
כג. היעדר סמכות בית-משפט למתן צו מניעה מחמת שמדובר בעילה שעניינה שימוש במקרקעין {רע”א 5420/02 ורה גינסברגר ו- 16 אח’ נ’ יורם פסמניק, תק-על 2002(3), 1501}.
כד. צו מניעה זמני נגד ניהולו של הליך בחוץ-לארץ {רע”א 3277/04 פרופ’ יונה זומריס ואח’ נ’ דן וויס ואח’, תק-על 2004(3), 2087}.
כה. כאשר פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי אינו מקנה כל סעד אופקטיבי, וכי זכותה של מבקשת למימוש המשכון לא צמחה מכוח דחיית התביעה, הרי על פניו נראה ש”לא ניתן ‘לעכב’ ביצועו של פסק-דין הדוחה תובענה… כי במקרה כזה אין מה לעכב” {י’ זוסמן סדר הדין האזרחי, מהד’ שביעית, בעמ’ 864}. במקרה כזה, ראוי לבקש צו מניעה בערעור, ולא לעיכוב ביצוע פסק-דין {ע”א 1363/04 צאלים החזקות בע”מ ואח’ נ’ “דלק” חברת הדלק הישראלית בע”מ, תק-על 2004(3), 1824}.
כו. דחיית בקשה לצו מניעה זמני הכוללת אף קביעה ביחס לסמכות בית-המשפט ניתנת לדיון פעם נוספת ואין הקביעה מהווה מעשה בית-דין {בר”ע (נצ’) 1043/04 טופ ליין תקשורת בע”מ נ’ ג’י. אר בזיע תכנון והנדסה בע”מ, תק-מח 2004(3), 4241}.
כז. צו עשה זמני למסירת חזקה נמצא בסמכות בית-המשפט השלום {בש”א (ב”ש) 2311/04 גספן יעקב ואח’ נ’ מ.ש. זגורי חב’ לבניין ופיתוח בע”מ, תק-מח 2004(3), 4736}.
כח. מחיקת התביעה על-הסף מחמת היעדר עילת תביעה ובשל חוסר יריבות משפטית, בעניין השמעה פומבית ללא הרשאה של יצירות מוסיקליות {ת”א (ת”א) 1442/03 ויטראז’ מרכז אירועים בע”מ נ’ הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע”מ, תק-מח 2004(3), 3672}.
כט. קיים הבדל של ממש בין התנאים למתן צו מניעה ואמות-המידה לפיהן נבחנות הראיות שמביא בעל דין במסגרת זו לבין אמות-המידה והוראות הדין לפיהן מוכרעת התובענה. ברי, כי אלה האחרונות מטילות נטל כבד יותר על שכמו של בעל הדין. כך למשל, בבקשו סעד זמני אינו נדרש המבקש להוכיח את תביעתו כולה וכל שעליו לעשות הוא להוכיח, כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה {ת”א (ת”א) 1442/03 ויטראז’ מרכז אירועים בע”מ נ’ הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע”מ, תק-מח 2004(3), 3672}.
מקור המסמך – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
