סעיף 31 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“31. נכסים שאינם בהנהלת ההורים
מי שהקנה לקטין נכס במתנה או בצוואה והתנה שניהול הנכס יהיה בידי אחד מהורי הקטין בלבד או בידי אדם זולת הורי הקטין, תנאו קיים על-אף האמור בפרק זה; צויין אדם זולת ההורים לנהל נכס כזה, יחולו עליו הוראות הפרק השלישי, כולל סעיף 64.”
ב- ת”א (מחוזי יר’) 7020/05 {עזבון המנוחה רוננה סושרד ז”ל נ’ מדינת ישראל – משטרת ישראל, תק-מח 2008(3), 9291 (2008)} נדונה בקשת המדינה לפיה לאור הרשעתו של אביהם של התובעים 2 ו- 3, גרושהּ של המנוחה ומנהל עזבונה, בעבירות של שיבוש הליכי משפט והטרדת עד, יש לחשוש לשימוש שייעשה בכספי הפיצויים שיגיעו לידיו.
המדינה מבקשת להורות כי כספי הפיצויים ינוהלו לטובת התובעים על-ידי אדם אחר, עד שיגיעו התובעים לבגרות, על-פי הוראות שיינתנו על-ידי בית-המשפט. את בקשתה מבקשת המדינה לסמוך בין היתר על הוראת סעיף 31 לחוק הכשרות.
כב’ השופט נעם סולברג קבע במקרה דנן:
“37. לא ראיתי לעשות כמבוקש. אביהם של התובעים 2 ו- 3 הוא אפוטרופסם הטבעי (סעיף 14 לחוק הנ”ל). אחרי מות המנוחה הוא הפך לאפוטרופוס היחיד שלהם (סעיף 28). לא ידוע, וגם לא נטען, כי אפוטרופסותו נשללה או הוגבלה, או כי מונה אפוטרופוס נוסף, על-פי סעיפים 30-27 לחוק. אין, איפוא, אלא לקבל את טענתו העובדתית של בא-כוח התובעים, כי בהתאם להסכמה שהושגה בין האב ובין האפוטרופוס הכללי, נקבע על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בחיפה כי האב הוא האפוטרופוס והמשמורן היחיד של התובעים הקטינים.
האב מונה גם כמנהל עזבונה של המנוחה, בהתאם לצו ירושה ומינוי מנהל עזבון שניתן כדין על-ידי כב’ הרשם לענייני ירושה בחיפה ביום 30.12.03 (נספח ד’ לכתב התביעה). בצו הזה נקבע כי התובעים 2 ו- 3 יורשים את עזבונה של המנוחה בחלקים שווים, והאב יהיה מנהל העזבון. תוקף מינוי זה היה אמנם רק עד ליום 16.12.05, אולם לא הוצגו בפניי כל ראיות לגבי מה שהיה לאחר-מכן, ומהו המצב כיום. במצב דברים זה יש להניח כי האב עודנו מנהלו של העזבון.
38 . דומני כי המדינה מבקשת להסתמך על הוראת סעיף 31, לפיו:
‘מי שהקנה לקטין נכס במתנה או בצוואה והתנה שניהול הנכס יהיה בידי אחד מהורי הקטין בלבד או בידי אדם זולת הורי הקטין, תנאו קיים על-אף האמור בפרק זה.’
באת-כוח המדינה רומזת לכך בראשית דבריה, באומרה כי:
‘המדינה הסכימה לפצותם לפנים משורת הדין, נוכח הנסיבות הטראגיות של המקרה.’
אלא שהפיצוי שהמדינה נדרשת ליתן לתובעים איננו מתנה, שעליה ניתן להתנות כאמור בסעיף הנ”ל. זהו פיצוי הניתן על-פי פסק-דין, שבחלקו הוא מתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים, ובחלקו הכרעה משפטית רגילה. אין הוא נופל, איפוא, בגדרו של סעיף 31 לחוק.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
