פקודת החברות אינה דנה בשחרור כונס הנכסים, אך בפרקטיקה נהוג כי בית-המשפט שמינה את הכונס הוא זה שמשחררו בצו, כאשר במסגרת צו השחרור מוחזרת לידי הכונס הערובה שהפקיד.
על-פי תקנה 13(ב) לתקנות השכר, אם “עיכב הכונס את סיום תפקידו ללא סיבה מספקת, רשאי בית-המשפט, מנימוקים שירשום, להקטין את שכרו”.
צו שחרור יכול שינתן לבקשת הכונס עצמו, אחד מהרשאים לבקש את מינויו, המפורטים בסעיף 200(ב) לפקודת החברות, או מיוזמת בית-המשפט עצמו.
צו השחרור ניתן כאשר:
א. סיום התפקיד – הסתיים תפקידו של כונס הנכסים, לאחר שנכסי החברה מומשו והתמורה הועברה לנושים והוגשו כל הדו”חות כנדרש, לכונס הרשמי ולרשם החברות.
ב. התפטרות – הכונס פירט טעם סביר לרצונו להתפטר מתפקידו.
ג. פיטורים – בפיטורי הכונס מתפקידו.
כאמור, מורה סעיף 199 לפקודת החברות כי עם סיום תפקידו על הכונס להגיש לרשם החברות הודעה על כך וכן להגיש תוך חודש, סיכום פעולתו מיום שמונה.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
