1. צו מניעה זמני – סעד למניעת קיפוח – סעיף 235 לפקודת החברות
ראה רע”א 1241/96 גדיש קרנות גמולים בע”מ ואח’ נ’ יש-גד תעשיות לתשתית (1983) בע”מ ואח’, תק-על 97(2), 634.
2. צו מניעה זמני על העברת מניות. צמצום הצו והתניית הצו בהפקדת ערובה מתאימה
ראה רע”א 397/00 י.ב.ג.ל. ניהול והשקעות נ’ חברת “מכללת איסט לונדון”, תק-על 2000(2), 1166.
3. צו מניעה זמני – ענייני חברות. סמכות בית-משפט לענייני משפחה
ראה רע”א 6558/99 נחום חבס נ’ דין חבס, תק-על 2000(3), 762.
4. צו מניעה זמני להעברת מניות. בקשה לצו מניעה זמני האוסר על העברת מניות
ראה בש”א (חי’) 15713/00 צפריר בכנר נ’ יואל קיש ואח’, תק-מח 2000(4), 119.
5. צו מניעה זמני למניעת מכירת מניות
ראה רע”א 7714/97 אדגר השקעות ופיתוח בע”מ נ’ נכסי קלקא (93) בע”מ ואח’, דינים עליון נג 347.
6. בקשה לצו מניעה זמני שימנע את יישום החלטה של האסיפה הכללית עד להכרעה בהמרצת הפתיחה
בש”א 014841/03, ה”פ 904/03 יששכר מעטוף ואח’ נ’ ברקת מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ (טרם פורסם).
7. צו מניעה זמני האוסר לנקוט בפעולה כלשהי להחזר הלוואות והאוסר למכור את נכסיה המהותיים של החברה ובכלל זה סימנה המסחרי של החברה ללא הסכמת המבקשת
ראה בש”א 16355/03, ה”פ 1002/03 יא”ה סלע בע”מ ואח’ נ’ הגרה אופנה (1988) בע”מ ואח’, תק-מח 2003(3), 2626.
8. צו מניעה זמני – הליכים בתובענה להסרת קיפוח לפי סעיף 235 לפקודת החברות
ראה רע”א 6597/97 אבשלום כסיף נ’ ישראל לייב ואח’, תק-על 98(1), 391.
9. זכותו של בעל מניות מיעוט לצו מניעה זמני להגנה על מניותיו וזכויותיו הרכושיות מכוחן
ראה רע”א 5189/99 אליעזר חיריק נ’ הזרם בע”מ ואח’, תק-על 99(3), 1572.
10. צו מניעה זמני נגד רשם החברות
ראה בש”א 3723/96 וייס נ’ רשם העמותות – משרד הפנים, תק-מח 99(3), 40.
11. צו מניעה זמני על כינוס אסיפה כללית שלא מן המניין. מציאת האיזון בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים בדיון
ראה ה”פ (חי’) 111/01 משה בלוך נ’ נצבא חברה להתנחלות בע”מ, תק-מח 2002(3), 142.
12. צו מניעה זמני – חברות באגודה שיתופית – הוצאת חבר
ראה רע”א 3323/97 אטיאס יהודה נ’ “אגד” אגודה שיתופית לתחבורה, תק-על 97(3), 807.
13. צו מניעה זמני בהליכי פירוק
ראה רע”א 769/98 טל הנחת כבלים בע”מ נ’ קטלנה מימון בע”מ, תק-על 98(2), 48.
14. בקשה נגד כינוס אסיפה כללית בעמותה נדחתה ללא צורך בתשובה
ב- ת”א (ת”א) 38946-11-15 {משה שטרית נ’ זיוי רון נדיבי, תק-מח 2016(2), 5158 (2016)} נקבע:
“1. בקשה לסעדים זמניים
הבקשה מתייחסת לשני סוגי סעדים – האחד נוגע לישיבות דירקטוריון במשיבה 5 (להלן: “החברה”), והשני – למסמכים שהמבקש עותר כי החברה תעביר לידיו. להלן נתייחס לסעדים אלה.
2. באשר לישיבות הדירקטוריון – במסגרת זו עתר המבקש כי בית-המשפט ייתן צו לפיו כל החלטה מהותית הנוגעת לפעילות החברה תתקבל בדירקטוריון החברה, בישיבות אליהן יוזמן המבקש ושיינתן לו מידע מלא ומפורט ביחס לעניינים שעל הפרק; וכי בית-המשפט יורה על זימון ישיבת דירקטוריון בהקדם בה יימסר לחברי הדירקטוריון דיווח מלא ומדויק ביחס למצב החברה, וכי החברה תנהל ישיבות דירקטוריון באופן סדיר.
3. המשיבים התנגדו לבקשה. המשיבים 4-1 טענו בתשובתם כי “המבקש כמובן היה חלק מכל ישיבת דירקטוריון ובהתאמה היה שותף לכל החלטה בה” (ההדגשה היא במקור, סעיף 17 לתשובת המשיבים 4-1 לבקשה).
המשיבה 5 ציינה בתשובתה כי ישיבת דירקטוריון של החברה התקיימה ביום 06.12.15. עוד נטען כי אין ממש בטענת המבקש לפיה החברה קיבלה החלטות מהותיות מאחורי גבו. בית-המשפט הופנה לישיבת דירקטוריון החברה מיום 27.07.15 בה נדונו מספר עניינים והתקבלו החלטות כדין, כולל – כך נטען – החלטה לפתח מחדש את התכונה של החברה לאור בעיות שקיימות בה והתנהלות המבקש נגד החברה.
המשיבים אף התייחסו לטענות המבקש ביחס להסכם הנטען של החברה עם חברת אל-על. לטענתם, לקראת סוף מרץ 2016 – שאז גובשו ההבנות העקרוניות לקראת ההסכם הזה, זומנה ישיבת דירקטוריון של החברה אליה הוזמן גם המבקש, וטיוטת ההסכם המתגבש הופצה לכל המשתתפים בישיבה לרבות למבקש.
4. העולה מהאמור לעיל הוא כי המשיבים אינם כופרים למעשה בטענת המבקש לפיה יש לכנס את דירקטוריון החברה כדי לדון בעניינים מהותיים שהחברה מבקשת לקבל החלטות אודותיהם, וכן הם אינם כופרים בכך כי לקראת ישיבות כאלה, יש לספק לחברי הדירקטוריון שאמורים להשתתף בהן – את חומר הרקע הרלוונטי שיאפשר להם לבחון את הצעות ההחלטה, לגבש את עמדתם לגביהן, לשאול את השאלות הנדרשות ולקבל החלטה מושכלת לגביהם.
כך עולה מגרסת המשיבים ביחס להסכם המתגבש עם חברת אל-על, כאשר עמדתם היא כי כאשר הנושא הפך רלוונטי, זומנה ישיבת דירקטוריון, המבקש הוזמן אליה ונמסרה לו טיוטת ההסכם (כדי שהוא יוכל לגבש עמדתו לגביו).
5. ואכן, סעיף 92 לחוק החברות, התשנ”ט-1999 קובע כי דירקטוריון החברה הוא הגוף האחראי על התווית מדיניות החברה ועל-פיקוח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו (וראה הפירוט בסעיף 92 על הסעיפים-הקטנים בו). לצורך הפיקוח הזה – על הדירקטוריון להתכנס מדי פעם באופן שוטף, וכן עליו להתכנס בכל פעם שנדרשת החלטה שלו ביחס לנושא שהוא במסגרת סמכותו כדי לגבש את עמדתו לגביו.
6. אינני סבורה כי יש לקבוע, במסגרת ההחלטה הנוכחית את המועדים בהם על החברה לכנס ישיבות של הדירקטוריון שלה. די בכך שייקבע – מה שנראה שאינו שנוי במחלוקת – כי החברה חייבת לכנס את הדירקטוריון לצורך קבלת החלטות מהותיות לגבי התנהלותה ובהתאם לאמור בסעיף 92 לחוק החברות.
מעבר לכך, אני סבורה כי יש ממש בבקשת המבקש לפיה הדירקטוריון צריך להתכנס מדי פעם בכל מקרה, ובהקשר זה אני סבורה כי עליו להתכנס לפחות מדי רבעון (היינו מידי 3 חודשים) לצורך עדכון שוטף של חבריו ביחס להתנהלות החברה.
7. לכן, אני קובעת כי דירקטוריון החברה יתכנס לכל הפחות מידי 3 חודשים לצורך עדכון שוטף, וכי אם יהיו נושאים מהותיים שהחברה תצטרך לקבל החלטות אודותיהם, יתכנס הדירקטוריון גם לעיתים תכופות יותר. לקראת כל ישיבה של הדירקטוריון יהיו כל חברי הדירקטוריון ובכלל זה המבקש זכאים לקבל את המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטות נושא ישיבת הדירקטוריון.
8. להלן, בפרק הבא של ההחלטה, אתייחס לבקשת המבקש למסמכים. אולם, ניתן לציין כבר בשלב זה כי המבקש זכאי ככלל לקבל את המסמכים שנדרשים לצורך קבלת החלטות בדירקטוריון. אם החברה סבורה שיש מסמך שנדרש לצורך קבלת החלטה בדירקטוריון, ובכל זאת היא מבקשת למנוע מהמבקש את האפשרות לקבלו (נכוח סעיף 265ב לחוק החברות), עליה להודיע למבקש על כך, ולהבהיר לו את מקור המניעה הנטענת להעברת המסמך. אין די – בהקשר זה – בטענה הכוללנית (שנטענה על-ידי המשיבים במסגרת הבקשה דנן) לפיה מידע כזה או אחר “יכול לשמש את המבקש כדי לפנות לגורמים מסויימים מסיבות שלא מן העניין בניגוד לטובת החברה”.
9. שלילת מידע מדירקטור היא חריג, וודאי שהיא חריגה מקום בו החברה נדרשת לקבל החלטה בהתאם למידע זה. לכן, יש לצמצם את קיומו של החריג הזה ככל האפשר, ולהחילו רק במקרים ברורים ומובהקים של חשש שהדירקטור יעשה שימוש במידע כדי לפגוע בחברה. כך או אחרת – אינני קובעת מסמרות בנושא זה בשלב הנוכחי של הדיון ביחס למסמכים מסויימים – כל עוד לא כונסה אסיפת דירקטוריון ספציפית.
יש לקוות כי המשיבים יפעלו בהתאם למה שעולה מתשובותיהם, יקיימו ישיבות דירקטוריון כנדרש ויאפשרו למבקש לקחת בהן חלק תוך קבלת המידע הרלוונטי לצורך כך.
10. באשר לנושא המסמכים – אני סבורה כי בדרך-כלל נושא גילוי המסמכים צריך להידון במסגרת בקשה מתאימה לגילוי מסמכים (שטרם הוגשה וטרם נדונה בהליך זה) ולא במסגרת בקשה לסעדים זמניים. בקשה לסעדים זמניים נועדה ככלל כדי למנוע אפשרות של שינוי במצב הדברים באופן שבסוף ההליך לא תהיה עוד משמעות לסעד המבוקש. לכן, הליך גילוי מסמכים אינו מתאים בדרך-כלל לבקשה כזו, מה עוד שסדרי הדין מכירים באפשרות של בעל דין לדרוש ולקבל לידיו את המסמכים הדרושים לו שהם רלוונטיים להליך, במסגרת הליך גילוי מסמכים.
11. המבקש – באמצעות באי כוחו – טען כי בנסיבות המקרה דנן הוא זכאי למסמכים המבוקשים גם במסגרת הליך הסעד הזמני, וזאת כדי לאפשר לו למלא את תפקידו בחברה. הוא טען כי העובדה שהוא אינו נחשף למסמכי החברה במלואם, אינה מאפשרת לו למלא את תפקידו כדירקטור כראוי.
12. אני סבורה כי לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות, אין מקום להיעתר לבקשתו. אכן, וכפי שהובהר לעיל – דירקטור צריך להיות חשוף למסמכים שונים של החברה כדי לאפשר לו למלא את תפקידו, והחלטה בהתייחס לישיבות העתידיות של דירקטוריון החברה ניתנה בפרק הקודם של ההחלטה הנוכחית.
דא עקא, הבקשה הנוכחית מתייחסת למסמכים מסויימים שהמבקש עותר כי המשיבים יגלו לו, וכאמור – גילוי כזה במסגרת ההליך צריך להיעשות במסגרת בקשה מתאימה לגילוי מסמכים ובהתאם לכללים הנוהגים בבקשות כאלה.
13. סוף דבר – אני נעתרת לבקשה באופן חלקי – אני קובעת כי המשיבים ידאגו לקיום ישיבות שוטפות של הדירקטוריון אחת לרבעון, וכן בכל מקרה בו נדרשת החלטה של הדירקטוריון. לקראת הישיבות יועבר החומר הרלוונטי לכל חברי הדירקטוריון ובכלל זה למבקש – אלא אם-כן החברה תהיה סבורה לגבי מסמך ספציפי כי יש לשלול מהמבקש את האפשרות לקבלו, ואם זה יהיה המצב – היא תבהיר למבקש מהו המסמך ומדוע היא שוללת ממנו את האפשרות לעיין בו…”
15. צו מניעה זמני האוסר על קיום אסיפה
ב- ת”א (יר’) 65003-10-13 {הלל וינברג נ’ עמותת ישיבת אש התורה ואח’, תק-מח 2013(4), 6654 (2013)} קבע בית-המשפט:
“לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על קיום אסיפת כללית של המשיבה 1, העתידה להתקיים היום, ואשר הודעה על כינוסה נשלחה, לפי הנטען, רק אתמול, בניגוד להוראות תקנון העמותה.
דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.
בתי-המשפט סירבו לא אחת ליתן צווי מניעה לכינוס אסיפות מעין אלה, גם כאשר נטען לפגמים בכינוסן, מן הטעם שככל שיתברר כי אכן נפלו פגמים, ניתן יהיה לבטל את החלטותיהן בדיעבד. כך הורה בית-המשפט העליון ב- רע”א 7691/05 ח’ליל נ’ חברת החשמל למחוזות ירושלים בע”מ (ניתנה ביום 11.8.05). עוד נקבע בהחלטה זו כי “מניעה של כינוס האסיפה אינו סעד מתאים, בוודאי לא על דרך סעד זמני על-פי צד אחד…” (שם).
טעם נוסף שניתן לדחיית בקשה למניעת התכנסות דומה היא האפשרות שלאור ההחלטות שתתקבלנה באותה התכנסות, עשויה הבקשה להתייתר. כך נקבע כי “כל טענה… הנוגעת לתקינותה של ההחלטה יכולה להיטען על-ידי המבקש באסיפה הכללית עצמה, בה מוזמן הוא להשתתף. במידה וטענותיו לא תתקבלנה ותתקבלנה החלטות שלא תנחנה את דעתו, רשאי הוא לפנות לבית-המשפט, אם תקום לו זכות כזו לפי טיב ההחלטות” (רע”א 1630/99 סימון גבי נ’ נצב”א חברה להתנחלות בע”מ, ניתנה ביום 14.03.99. בש”א 1440/95 אורנן נ’ עמותת קונסרבטוריון “דוניה ויצמן, ניתנה ביום 06.04.95, בג”צ 9100/05 כהן נ’ יו”ר הועדה לבחירת שופטים, ניתנה ביום 30.09.05)…”
ב- רע”א 1629/13 מאהר גראבלה נ’ פואז חסונה, תק-על 2013(2), 562 (2013) נפסק מפי כב’ השופט נ’ הנדל:
“החלטה
1. חברת “מרכז שועפאט הרפואי 2007” – היא משיבה 2 – הפעילה מרפאה עבור קופת חולים מכבי בשכונת שועפט בירושלים (להלן: “חברת שועפאט”). משיב 1 הוא בעל 70% ממניות החברה ומנהלה בפועל (להלן: “המשיב”). לטענת המבקש, בחודש אוקטובר 2012 רכש 30% ממניות חברת שועפאט על-פי שטר מכירה ממר סלאם אבו חדיר שרשום כבעלים אצל רשם החברות. המבקש יידע את המשיב כי רכש ממר חדיר את אחזקותיו במניות החברה וביקש לרשום את פעולת ההעברה אצל רשם החברות. עם-זאת, המבקש טרם נרשם כבעל מניות אצל רשם החברות בשל מחלוקת עם המשיב בנוגע לתנאי העברת המניות לידי המבקש. עולה מן החומר, שבשלהי שנת 2012 אמר המשיב למבקש שחברת שועפאט מצויה בהפסד וכי חוזה השכירות שלה יפוג בסוף חודש דצמבר 2012. לדברי המבקש, התנהגות המשיב העלתה אצלו חשש כי בכוונתו לסגור את החברה ולהעביר את פעילותה לידי גוף משפטי אחר. על-כן, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה לסעדים על-פי חוק החברות, התשנ”ט-1999.
ביום 27.12.12 הגיש המבקש שתי בקשות לסעדים זמניים: האחת, למתן צו מניעה זמני לפיו לא תעשה כל דיספוזיציה בקשר לפעילות חברת שועפאט; השניה, התבקש למנות מנהל מיוחד או כונס נכסים לניהול עסקי החברה מכוח תקנה 387(ב) ו- 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984. המבקש טען כי המשיב מתכוון לחסל את חברת שועפאט בהתאם להצהרותיו, כדי למנוע ממנו לממש את זכויותיו ב- 30% ממניות חברת שועפאט. עוד באותו יום ולאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים, שלח המשיב הודעה למבקש כי חוזי ההתקשרות של החברה מסתיימים בסוף שנת 2012, ולכן היא תחדל לפעול בתחילת חודש ינואר 2013 וכל המכשור שלה יעמוד למכירה, כאשר מתוך התמורה תועבר למבקש חלק של 30% לאחר פירעון חובותיה. בתכוף לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה למתן צו ארעי למניעת כל פעולה בחברת שועפאט, שהתקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.
ביום 15.01.13 התקיים לפני בית-המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הסתבר שהמשיב הקים חברה חדשה בשם “אליאף מדיקל סנטר בע”מ” בבעלותו המלאה – היא המשיבה 3 בבקשה (להלן: “החברה החדשה”), שמפעילה את כיום המרפאה. בעקבות זאת תיקן המבקש את כתב תביעתו לכלול את החברה החדשה כמשיבה. בדיון נוסף מיום 20.02.13 טען המשיב כי בעל הבית של הנכס בו מפעילה חברת שועפאט את המרפאה – ועד מסגד שועפט – אינו מסכים לחדש חוזה שכירות עימה כאשר המבקש בעל מניות בה. המשיב הצהיר כי ציוד חברת שועפאט נמכר לחברה החדשה כבר בחודש אוקטובר 2012. אמנם במכתבו למבקש מיום 06.02.13 טען שהדבר בוצע לאחר ה- 15.01.13.
2. בית-המשפט המחוזי נתן את החלטתו בבקשה לסעדים זמניים ביום 21.02.13 (כב’ השופט ד’ מינץ). נקבע כי פעילות חברת שועפאט הועברה לחברה החדשה שממשיכה לנהל את המרפאה, ומשכך המדובר ב”מעשה עשוי” שאין מקום לתת בגינו צו מניעה. אשר לבקשה למנות מנהל מיוחד לחברות, נמצא על-ידי בית-המשפט המחוזי שמינוי בעל תפקיד עשוי לפגוע בפעילות החברה החדשה באופן משמעותי. זאת בנוסף לכך שזכויות המבקש בחברת שועפאט טרם התבררו עד תום בהליך ראיות. על-כן, הגם שנקבע שיש למבקש עילת תביעה טובה לכאורה, היות שמאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו אלא לכיוון המשיבים, נדחתה בקשתו לצו מניעה זמני. החלטה זו לדחות את הבקשה לסעדים זמניים היא מושא הבקשה לרשות ערעור שלפניי. הבקשה הוגשה על-ידי המבקש בליווי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור כי לא תיעשה כל פעולה בחברת שועפאט עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. מפאת תוכנה והדמיון בין הסעדים המבוקשים, החלטתי לדון בבקשה העיקרית – בקשת רשות הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי.
3. טענותיו של המבקש בבקשה מופנות בעיקרן כלפי קביעת בית-משפט קמא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.
ראשית, טוען המבקש שטעה בית-המשפט המחוזי בקובעו שמינוי בעל תפקיד לניהול החברה החדשה יפגע בפעילותה. בכך התעלם בית-המשפט המחוזי מאינטרס חברת שועפאט כאישיות משפטית נפרדת שפעילותה לא הועברה במלואה לחברה החדשה. זאת ועוד, לטענתו מנהל מיוחד שממונה על-ידי בית-המשפט הוא איש מקצוע שרק יטיב עם החברה החדשה. לעומת-זאת, גורס המבקש שבית-המשפט המחוזי התעלם מהתנהלות המשיב שפעל לריקון הפעילות העסקית של חברת שועאפט באופן עברייני. נוכח פעולות אלו, דחיית הבקשה לרשות ערעור תגרום למבקש נזק בלתי-הפיך.
שנית, טוען המבקש כי בשגגה קבע בית-המשפט המחוזי שמדובר ב”מעשה עשוי” ולכן אין עוד מקום להידרש לצו המניעה. למעשה המבקש מערער על התשתית העובדתית העומדת ביסוד קביעה זו. לטענתו, המשיב טרם העביר את כל פעילות חברת שועפאט לחברה החדשה. המבקש מביא את הצהרת המשיב בפרוטוקול הדיון בבית-המשפט המחוזי לתמוך בכך: “אני כפוף להצהרה שלי שאנחנו לא עושים כלום בחב’ שועפט ולא משנים שום דבר בחברה.” (פרוטוקול מיום 20.02.13). כמו-כן, בדיון מיום 15.01.13 הצהיר בא-כוח המשיב כי אין עדיין חוזה חדש של החברה החדשה מול קופת חולים מכבי או מול בעל הבית של הנכס. זאת בעוד שלדעת המבקש החוזה עם קופת חולים מכבי הוא נכסה העיקרי של החברה. דברים אלו מחזקים לטענתו את המסקנה שלא מדובר במעשה עשוי. חברת שועאפט מצויה במצב כלכלי טוב ואילו המשיב מעוניין לרוקנה ולהעביר את פעילותה לחברה החדשה. כדי למנוע זאת יש לדעת המבקש להפוך את החלטת בית-המשפט המחוזי ולתת צו מניעה זמני עד ההכרעה בתביעתו.
המשיב מתנגד לבקשה לבקשה לרשות ערעור משני טעמים. האחד, מאחר שהמבקש אינו בעל מניות רשום, לא קמה לו כל זכות בחברת שועפאט או בחברה החדשה ולכן אין לו מעמד לבקש צו מניעה או סעדים זמניים אחרים. השני, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, הבקשה לצו מניעה מיותרת מאחר שחברת שועפאט כבר אינה פעילה מחודש דצמבר 2012. נטען כי החברה לא ביטלה את הסכמיה אלא הסכם השכירות בוטל על-ידי הנהלת המסגד כבר בסוף חודש דצמבר 2012, והסכם העבודה עם קופת חולים מכבי פשוט הגיע לסיומו. על-כן, החברה החדשה פועלת כיום לחתימת הסכמים חדשים. יתרה על-כן לטענת המשיב, המבקש לא הוכיח שאי הנוחות שתגרם לו אם יינתן צו מניעה עולה על זו שתגרם למשיב. נהפוך הוא: מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שכן מינוי מנהל מיוחד ולבטח מתן צו מניעה ישתקו את פעילותה של החברה החדשה ויביאו לחיסולה הכלכלי.
4. לאחר שבחנתי בעיון את הבקשה למתן רשות ערעור בליווי הבקשה לסעד זמני, את תגובת המשיב והחלטת בית-המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי נפל פגם בקביעותיו המצדיקות את התערבותי. הלכה ידועה היא כי כאשר מדובר בסעדים זמניים, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, זולת במקרים חריגים (רע”א 1767/07 שרעבי נ’ מדינת ישראל (07.03.07)). לא מצאתי שהבקשה שלפניי נמנית עימם. התמונה העובדתית שמציג המבקש היתה מונחת לפני בית-המשפט המחוזי עת נתן החלטתו. הוא בחן אותה והגיע למסקנתו – שלא מצאתיה כשגויה – כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת המבקש. המבקש מדגיש שבניגוד לקביעת בית-המשפט המחוזי, הסכם השכירות אינו הנכס העיקרי של חברת שועפאט כי אם ההתקשרות עם קופת החולים היא המניבה רווחים עבורה – וזו טרם נחתמה מול החברה החדשה. עם-זאת, עובדה זו אינה הופכת את התמונה על פניה. על-פי תצהירו של המשיב, ההסכמים מול חברת שועפאט בוטלו בסוף חודש דצמבר 2012 וכיום אין לחברת שועפאט פעילות שוטפת.
אכן, ניכר בשלב זה כי יש טעם בטענות המבקש כלפי פעילותו של המשיב בחברה, ומשכך סיכויי תביעתו אינם מבוטלים. אף אם קיימות סתירות בהצהרות המשיב לפיהן לא פעל בחברה במהלך תקופת צו המניעה, ואינני קובע זאת, הדברים היו בהירים לבית-המשפט המחוזי ונשקלו על ידו. בית-המשפט המחוזי בחן את טענות המבקש לגבי חברת שועפאט חרף היעדר רישומו כבעל מניות אצל רשם החברות. מכתבו של המשיב מיום 27.12.12 המודיע למבקש על זכותו לקבלת חלק מן התמורה שתתקבל ממכירת הציוד מעידה כי אף המשיב מכיר במעמד המבקש. אף-על-פי-כן, בית-המשפט המחוזי מצא שמלוא פעילותה של חברת שועפאט כבר הועבר לחברה החדשה ושעסקינן במעשה עשוי. על פני הדברים, דחיית הבקשה לסעדים זמניים לא תמנע מהמבקש לקבל פיצוי כספי בגין נזק שיגרם לו. טענות המבקש כלפי המשיב שפעל לנשל אותו מזכויותיו עדיין יוכלו להתברר בתביעתו לפני בית-המשפט המחוזי.
5. הבקשה נדחית. בית-המשפט המחוזי שקל את הבקשה למתן סעדים זמניים בצורה עניינית, תוך הפעלת שיקול-דעת שיפוטי באופן שאינו מצביע על טעות משפטית. נוכח נימוקיי, אין צו להוצאות.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
