תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל”ז-1976 קובעת כדלקמן:
“16. ערעור (תיקונים: התשנ”ב, התשנ”ג, התשנ”ו)
(א) המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק-הדין או ההחלטה.
(ב) ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור.
(ג) בכפוף להוראות תקנה זו יחולו הוראות חלק ד’ לתקנות סדר הדין האזרחי על ערעור ועל בקשה לרשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט.”
מחוקק-המשנה אינו רואה את הסמכות לבקש רשות לערער, לעניין בתי-משפט לתביעות קטנות, כמוגבל לבקשות, המתייחסות לפסק-הדין, והיא אפשרית גם לגבי החלטות שנושאן ביטול החלטה שניתנה שלא בפני בעל הדין {רע”א 92/93 אריה סרבוז נ’ ע. אופק בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1994)}.
תקנה זו קובעת כי יש להגיש את הבקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין.
יחד-עם-זאת, תקנה זו קובעת שמניין הימים יהא מיום מתן פסק-הדין, אך ברור כי אם נדרשה המצאה של פסק-הדין יש למנות את התקופה מיום ההמצאה {רת”ק 38360-12-11 ענבל מנסנו נ’ יהונתן חסידים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
על-פי תקנה זו, נקצב המועד להגשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי ל- 15 יום, מיום המצאת פסק-הדין {בש”א 3361/04 אברהם קמושר נ’ אחמד זועבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.
על מבקש עיכוב הביצוע לציין במפורש בבקשתו כי הערכאה הקודמת דחתה את בקשתו ועליו לצרף את המסמכים המעידים על כך { רע”א (ת”א) 62496-12-12 מ.ד. אטליז מהדרין בע”מ נ’ בנק פועלי אגודת ישראל בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
מי שמבקש לערער על הפסיקה יכול לבקש רשות ערעור מבית-המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום פסק-הדין {ת”ק (רמ’) 27535-03-10 אורן אביב נ’ הלל טוקניץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
