חוק שחרור על תנאי ממאסר מפרט את סמכויותיה של ועדת השחרורים ומונה את השיקולים שוועדת שחרורים תביא במניין לעת דיון בבקשתו של אסיר להשתחרר על-תנאי בתום שני-שלישים של מאסרו. בנוסף, חוק זה מונה נושאים נלווים, כגון: עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים וכיוצא בזה[275].
סעיפים 25 עד 28 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס”א-2001 קובעים כדלקמן[276]:
“25. עתירה נגד הוועדה (תיקון: התשס”ח)
(א) האסיר ובא-כוח היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש עתירה נגד החלטת נציב בתי הסוהר לפי סעיף 2 או נגד החלטה של הוועדה (להלן: עתירה), בכפוף להוראות סעיף 26(ד).
(ב) עתירה תוגש לבית-המשפט המחוזי שבאיזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר, ואם שוחרר – בית הסוהר שבו הוחזק ערב שחרורו (בחוק זה – בית-המשפט).
(ג) בית-המשפט ידון בעתירה לפי סעיף-קטן (א) במותב של שלושה, שיקבע נשיא בית-המשפט.
(ד) בית-המשפט מוסמך לתת בקשר לעתירה לפי סעיף-קטן (א) צווים לרשויות המדינה ולאנשים הממלאים תפקידים על-פי דין לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין.
(ה) החלטת בית-המשפט בעתירה לפי סעיף-קטן (א) ניתנת לערעור לפני בית-המשפט העליון, אם נתקבלה רשות לכך מבית-המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט בית-המשפט העליון.
(ו) אין האמור בסעיף זה גורע מסמכותו של בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, לפי סעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה.
26. עתירה נגד גילוי מידע חסוי (תיקון: התשס”ז)
(א) (1) חליטה הוועדה לגלות לאסיר או לבא-כוחו מידע חסוי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש עתירה נגד גילוי המידע החסוי, כולו או מקצתו, לבית-המשפט;
(2) הודיע בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לוועדה כי הוא שוקל להגיש עתירה כאמור בפסקה (1), לא תעביר הוועדה את המידע לאסיר ולבא-כוחו עד להכרעה סופית בעתירה, ובלבד שהעתירה תוגש בתוך 15 ימים מיום שמסר הודעה כאמור.
(ב) (1) נדחתה עתירה נגד גילוי מידע חסוי, רשאי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך, בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה לדחות את עתירתו, לבית-המשפט העליון שידון בערעור בשופט אחד;
(2) הודיע בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לבית-המשפט שדחה את העתירה כי הוא שוקל להגיש ערעור כאמור בפסקה (1), לא תעביר הוועדה את המידע לאסיר ולבא-כוחו עד להכרעה בערעור.
(ב1) מסר בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה הודעה כאמור בסעיפים-קטנים (א)(2) או (ב)(2), והחליט לאחר מכן שלא להגיש עתירה או ערעור כאמור באותם סעיפים-קטנים, יודיע על כך בהקדם האפשרי לוועדה.
(ג) הדיון בעתירה ובערעור על החלטה לפי סעיף זה יתקיים בדלתיים סגורות, ורשאי בית-המשפט לעיין במידע החסוי לשם החלטה בעתירה ולקבל פרטים נוספים מבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לעניין המידע, שלא בנוכחות האסיר ובא-כוחו.
(ד) (1) עתירת אסיר נגד החלטת הוועדה שלא לגלות מידע חסוי תהיה רק במסגרת עתירה נגד החלטת הוועדה שלא לשחררו, החלטה על ביטול שחרורו או החלטה על שינוי תנאי שחרורו, לפי העניין;
(2) התקבלה עתירת אסיר לגילוי מידע חסוי, רשאי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך, ויחולו לעניין הערעור כאמור הוראות סעיפים-קטנים (ב) ו-(ג), בשינויים המחוייבים.
27. עיכוב שחרור
(א) החליטה הוועדה לשחרר על-תנאי אסיר, והודיע בא-כוח היועץ המשפטי, לממשלה לוועדה כי הוא שוקל להגיש עתירה נגד ההחלטה, לפי הוראות סעיף 25, יעוכב שחרורו של האסיר למשך 7 ימים, כדי לאפשר את הגשת העתירה והגשת בקשה לעיכוב ביצוע במסגרתה.
(ב) מסר בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה הודעה כאמור בסעיף-קטן (א), והחליט לאחר מכן שלא להגיש עתירה כאמור באותו סעיף-קטן, יודיע על כך בהקדם האפשרי למנהל בית הסוהר והאסיר ישוחרר אף לפני תום 7 הימים האמורים.
28. עתירה מינהלית
עתירה לפי פרק זה תוגש כעתירה מינהלית לפי הוראות חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש”ס-2000, בכפוף להוראות פרק זה.”
גדר התערבותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בהחלטת ועדת השחרורים, מעצם טיבו, מצומצם הוא. על בית-המשפט להציב לעצמו את השאלה, אם ועדת שחרורים סבירה רשאית היתה להגיע להחלטה שאליה הגיעה.
במידה ובית-המשפט ישיב על השאלה בחיוב, עליו יהא לדחות את העתירה, גם לו סבר שהחלטתו שלו, לו ישב הוא כוועדת שחרורים, היתה שונה[277].
לוועדת השחרורים, המורכבת מאנשי מקצוע בתחומים הרלבנטיים, מוקנה שיקול-דעת רחב[278]. סמכות התערבותו של בית-המשפט בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בהחלטותיה של הוועדה שמורה רק לאותם מקרים בהם נגועה החלטתה של הוועדה בחוסר סבירות עד ששום ועדת שחרורים סבירה לא יכולה היתה לקבל שכמותה[279].
בית-המשפט המעביר את החלטת הוועדה במבחן הביקורת השיפוטית יטה שלא להחליף את שיקול-דעתו הוא בשיקוליה של ועדת השחרורים, שלה הסמכות, המיומנות והאחריות המקצועית בנושא הנדון, אלא-אם-כן השתכנע כי ההחלטה פגומה בשל אחת העילות המוכרות במשפט הציבורי[280].
אשר לעילת הסבירות, מיתחם שיקול-הדעת של הוועדה הוא רחב, ובית-המשפט לא יתערב בהחלטה בעילת אי-סבירות אלא-אם-כן מדובר בסטיה קיצונית מן המתחם הנתון.
כך לדוגמה, “על בית-המשפט לשאול עצמו האם הוועדה שקלה את מכלול השיקולים המפורטים בסעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: “חוק שחרור על-תנאי”), הכולל רשימה ארוכה ומפורטת של שיקולים, אותם על הוועדה לשקול, בטרם תסיק כי השיקול המרכזי ואבן הראשה לבחינת זכאותו של אסיר לשחרור מוקדם – אכן נתמלא, וכי האסיר ראוי לשחרור, באשר שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור, כהנחיית המחוקק על-פי סעיף 3 לאותו חוק”[281].
ב- עע”א (חי’) 485/08[282] עסקינן בעתירה כנגד ועדת שחרורים שדחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם ברישיון.
ב- עע”א (נצ’) 663/08[283] קבע בית-המשפט כב’ השופט בנימין ארבל כי:
“8. מבחינת כלל הנתונים אשר הועמדו לרשות הוועדה ולרשותנו מתוך תיק הוועדה, עולה, כי חרף העובדה שאולי המשיב לא גרם נזק כלכלי חמור לקורבנותיו, הרי המשיב גילה עצמו כמי שמזלזל, דרך קבע, בזכויותיו של הציבור לחיי שלווה וביטחון, מזלזל בזכותו על קניינו, ולא מהסס, באופן עקבי, לפגוע בקניינם של חפים מפשע, ואגב כך לעבור עבירות נוספות, אשר יש בהן כדי ללמדנו על המסוכנות הטמונה בו.
על-פי כתב האישום בתיק פלילי 807/07, עבר המשיב משך תקופה קצרה, 5 עבירות שונות הנוגעות לרכוש. אף מסתבר, כי המשיב נושא על כתפו קופת שרצים לא קטנה של הרשעות בעבר באין ספור של עבירות הנוגעות לרכושו של הציבור, וכן עבירות של אלימות וסמים. המדובר בלא פחות מ- 18 מקרים, בהם הורשע המשיב בעבירות כאמור, פרט לכתב האישום התלוי ועומד נגדו כיום בגין עבירה של איומים כנגד בת זוגו.
הוועדה לא נתנה דעתה לריבוי עבירות אלה, ולמשמעות העולה מהן גבי הסיכון הטמון במשיב.
יתר-על-כן, הוועדה עצמה היתה ערה לכך כי למשיב לא הוכנה כל תוכנית שיקומית. הוועדה נתנה למשיב את האפשרות לדאוג לתוכנית כאמור לאחר שחרורו.
סבורים אנו, כי אף בכך לא שקלה הוועדה כראוי את השיקולים הנוגעים למשיב, במיוחד נוכח עברו, ריבוי ההרשעות הקודמות, והעובדה כי חרף כך שהועמד מספר פעמים לדין, הוא לא הפנים את המסר שהועבר לו, והמשיך בביצוע עבירות. הוועדה אף דאגה לוודא כי אכן המשיב יקבל טיפול ראוי וישולב בקהילה. לכך יש להוסיף את העובדה כי המשיב עצמו נמנע מלפנות לגורמי הטיפול כדי שיסייעו לו בהכנת תוכנית עצמאית, כפי שאפשרה לו הוועדה (ראה דיון מיום 16.6.08).
גם מדו”חות גורמי הטיפול, עולה כי המשיב לא פנה בבקשה לתוכנית פרטית כפי שהתאפשר לו.
9. אף מסכימים אנו עם העותרת, כי המשיב הציג חזות לא נכונה בפני הוועדה, באשר לאי-הסכמתו להשתלב בהליך טיפולי. בניגוד לטענת הסינגורית, כאילו המשיב נמנע מהשתלבות בהליך גמילה מחמת העובדה כי נגמל משימוש בסמים, הרי מדבריו של המשיב עצמו בפני הוועדה עולה, כי ביקש שתוכן לו תוכנית שיקום כאמור, רק מחמת העובדה שחפץ לעבור לכלא חרמון, כדבריו: ‘כדי שם להיות חופשי, פה אני סגור’ (ראה עמ’ 2 לפרוטוקול מיום 11.8.08). ומכאן, שהמשיב נקט בתחבולה ותכסיס כדי לעבור מבית כלא אחד למשנהו תוך הצגת פסאדה של אדם המעוניין בשיקום.
המשיב אף הטעה את הוועדה, בטענו כי העבירה המיוחסת לו באשר לאיומים על חברתו, נעברה בשנת 2004 וכי לא נחקר מאז, שעה שהעבירה נעברה בשנת 2006 ונחקר עליה כעולה מכתב האישום שהומצא לעיון הוועדה.
הוועדה לא שקלה את כל השיקולים האמורים, ובכך הגיעה לתוצאה בלתי-סבירה. כאמור, הנזק שגרם המשיב לציבור עת עבר את העבירות, אינו חזות הכל. הנתונים הנוספים, אשר עמדו בפני הוועדה, מלמדים על כך כי המשיב לא נשא בנטל המוטל עליו להראות, כי אינו אדם מסוכן, אשר שחרורו אינו עלול לסכן את שלום הציבור.
10. משלא בחנה הוועדה את כל השיקולים הרלבנטיים, עליהם הצבענו לעיל, הרי אף הגיעה למסקנה שאינה סבירה ביחס למשיב. על-כן, סבורים אנו כי המקרה דידן הינו אחד המקרים הבודדים, בו ישים בית-משפט זה את שיקול-דעתו חלף שיקול-דעתה של הוועדה, ויורה על ביטולה של החלטת הוועדה, תוך קביעה כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את שלום הציבור.
נוכח כל האמור, אנו מקבלים את העתירה ומורים על ביטול החלטתה של הוועדה.”
ב- עע”א (נצ’) 447/08[284] קבע בית-המשפט כי “לאחר שבחנו את כלל הנתונים הרלבנטיים בעניינו של העותר הגענו לכלל מסקנה שיש לשנות ההחלטה. כפי שכבר הסברנו העותר הינן בן 51 שנה כשכל חייו ניהל אורח חיים תקין, עבד ברציפות הקים ובנה משפחה. האירוע הנוכחי היה נקודתי ולא נכון יהיה לומר על העותר כי הוא מועד לפורענות או לאלימות. זכותו של העותר לטעון לחפותו ואיננו סבורים כי בנתונים הנוכחיים יש בכך כדי להצביע על כך שהעותר מסוכן לשלום הציבור”.
ב- עע”א (נצ’) 1757/06[285] קבע בית-המשפט כי “ממצאי וקביעות הוועדה מבוססים על עובדות ונתונים מרכזיים שגויים ומנגד נמצאנו למדים כי התנהגותו של העותר במהלך מאסרו הנוכחית ראויה, הוא נמצא באגף מתקדמים ואף שובץ למרכז החינוך וגם שומר על נקיון מסמים, ומשאנו זוכרים כי תקופת התנאי בה מדובר היא בכ- 3.5 חודשים ומוסיפים לכך את העובדה כי ד”ר שני מוכן לקבלו לטיפול למשך שנה תמימה, הרי לא מצאנו עילה ראויה שלא לאמץ את חוות-דעתו של ד”ר שני ושלא להושיט יד לעותר”.
ממקרא סעיף 27 לחוק שחרור על-תנאי עולה כי הסמכות לעיכוב הביצוע שנקבעה בסעיף הנ”ל עוסקת בסמכותה של ועדת השחרורים, והיא ניתנה לוועדה כדי לאפשר הגשת עתירה לבית-המשפט המוסמך בתוך התקופה האמורה, ובמקביל הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לאותו בית-משפט[286].
על-פי סעיף 28 לחוק שחרור על-תנאי, בית-המשפט המוסמך לדון בעתירה הינו בית-המשפט לעניינים מינהליים, ובית-משפט זה מוסמך לצוות על עיכוב ביצועה של החלטה, שניתנה על-ידי הרשות, ועדת השחרורים בכלל זה, לשם בירור עתירה.
סעיפים 9 ו- 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס”א-2001 קובעים כדלקמן:
“9. שיקולי הוועדה (תיקונים: התשס”ד, התשס”ז)
בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על-תנאי, תשקול הוועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולבטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא; לשם כך תביא הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:
(1) העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית-המשפט קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חוייב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה;
(2) תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על-פי האישומים;
(3) הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן;
(4) דיונים קודמים בועדות בעניינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בעניין ביטול שחרורו על-תנאי;
(5) הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו;
(6) התנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן:
(א) התנהגות טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר;
(ב) גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שיקומו;
(ג) שימוש בסם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל”ג-1973 (להלן: סם מסוכן);
(ד) גמילה משימוש בסם מסוכן;
(ה) עבירה פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה;
(ו) התנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים באסירים אחרים, בסוהרים, או בעוברי זכיין כהגדרתם בפרק ג’2 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל”ב-1971 (בחוק זה – פקודת בתי הסוהר) או לשבש את סדריו של בית הסוהר;
(ז) מעורבות בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם;
(ח) בריחה מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד;
(7) חוות-דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון, ולעניין אסיר בבית סוהר בניהול פרטי כהגדרתו בפרק ג’2 לפקודת בתי הסוהר – גם מנהל בית הסוהר האמור ומפקח כמשמעותו באותו פרק, וכן במקרים המתאימים גם חוות-דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש;
(8) חוות-דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, לעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר:
(א) חוות-דעת הכוללת תוכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות השתלבותו בעבודה סדירה או בתוכנית טיפולית; לעניין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התוכנית המוצעת על-ידי הרשות לשיקום האסיר;
(ב) חוות-דעת שלפיה אין האסיר זקוק לתוכנית שיקום ושהוא אינו מגלה דפוסי התנהגות עבריינית;
(ג) חוות-דעת שלפיה אין האסיר מתאים לשיקום;
(9) חוות-דעת לעניין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שחרורו מהמאסר – של שירות המבחן, אם ניתנה, לעניין שחרורו על-תנאי של האסיר;
(10) נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.
10. שיקולים נוספים להחלטת הוועדה
(א) במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הוועדה כי שחרורו של האסיר על-תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי-סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הוועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה, נוסף על הנתונים המפורטים בסעיף 9; משקלם של הנתונים לפי סעיף-קטן זה בהחלטת הוועדה יפחת ככל שיגדל החלק מעונש המאסר שהאסיר כבר נשא.
(ב) ועדת שחרורים מיוחדת, בבואה להחליט בעניין שחרור על-תנאי של אסיר עולם, תשקול, נוסף על שיקולים אחרים האמורים בחוק זה, האם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה.”
על-פי סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי, על הוועדה לשקול, בין השאר, את אופי העבירה שעבר האסיר ואורך תקופת המאסר שנגזר עליו, הרשעותיו הקודמות של האסיר והרקע להן, החלטות קודמות בעניינו, לרבות ביטול שחרורו על-תנאי, התנהגותו במהלך המאסר, חוות-דעת על האסיר מטעם הגורמים המוסמכים השונים, ונתונים אישיים נוספים הנוגעים אליו.
בשוקלה את מגוון השיקולים האמורים, אמורה ועדת השחרורים לאזן באורח ראוי בין ההיבט האישי לבין ההיבט הציבורי הכללי, בין משקל נסיבותיו האישיות של האסיר לבין עניינו של הציבור להבטיח מפני הישנות עבירות והפרות חוק[287].
[275] רע”ב 6134/03 נואף ביטאר נ’ מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 3963(2003).
[276] בפרק זה נביא בקווים כללים סוגיות משפטיות אודות עתירת אסיר על החלטת ועדת השחרורים. להרחבה יש לעיין בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס”א-2001.
[277] ראה גם עע”א 2/86 ועדת השחרורים נ’ סויסה, פ”ד מ(1) 425 (1986); רע”ב 4570/02 מחמיד נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(5) 236 (2002).
[278] רע”ב 4878/06 מדינת ישראל נ’ עודה סמיר, תק-על 2006(3) 4187 (2006); רע”ב 1443/04 ברגותי נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נח(5) 289 (2004).
[279] עע”א (נצ’) 261/08 שיר יעקב בנימין נ’ ועדת השחרורים, תק-מח 2008(2) 10582 (2008).
[280] בג”צ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ’ ועדת השחרורים, פ”ד נה(2) 838 (2001).
[281] עע”א (נצ’) 663/08 מדינת ישראל נ’ ועדת השחרורים ואח’, תק-מח 2008(3) 8039 (2008).
[282] עע”א (חי’) 485/08 מוחמד סובחי נ’ שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3) 1402 (2008).
[283] עע”א (נצ’) 663/08 מדינת ישראל נ’ ועדת השחרורים ואח’, תק-מח 2008(3) 8039 (2008).
[284] עע”א (נצ’) 447/08 ג’ואמיס מוסא נ’ ועדת השחרורים, תק-מח 2008(2) 15781 (2008).
[285] עע”א (נצ’) 1757/06 יוסף בן סמי עיאדה נ’ מדינת ישראל – ועדת השחרורים, תק-של 2006(4) 9184 (2006).
[286] בר”ם 578/03 מחמוד עסאף נ’ מדינת ישראל, תק-על 2003(1) 610 (2003).
[287] ראה גם רע”ב 1942/05 מוחמד אבו צעלוק נ’ מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 3228 (2005); עע”א (ב”ש) 5194/08 גנדיה נהאד נ’ ועדת השחרורים, תק-מח 2008(2) 10388 (2008).
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
