סעיפים 141 ו- 142 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובעים כדלקמן:
“141. פנקס בתים משותפים
בכל לשכה יתנהל פנקס בתים משותפים (בסימן זה: “הפנקס”).
142. בית הראוי להירשם בפנקס (תיקון התשל”ב)
(א) בית שיש בו שתי דירות או יותר ואפשר לזהות כל אחת מהן כיחידה נפרדת, ניתן לרישום בפנקס.
(ב) שני בתים או יותר שבכל אחד מהן יש דירה אחת או יותר והבתים הוקמו על חלקה או חלקות שאינן ניתנות לחלוקה באופן שכל בית יעמוד על חלקה נפרדת, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף.
(ג) שני בתים או יותר שיש להם מיתקנים משותפים, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף.”
סימן ד’ לפרק ט’ לחוק המקרקעין עוסק ברישום בתים משותפים וביטולו.
“בית” מוגדר בסעיף 52 לחוק המקרקעין כ”מבנה של קבע, ובכלל זה הקרקע שעליה נבנה” ו”בית משותף” מוגדר באותו סעיף כ”בית שיש בו שתי דירות או יותר והוא נרשם בפנקס הבתים המשותפים”.
סעיף 141 לחוק המקרקעין קובע שבכל לשכת רישום מקרקעין יתנהל פנקס בתים משותפים, וסעיף 142 לחוק המקרקעין מונה שלוש חלופות של בתים שניתנים לרישום בפנקס זה {רע”א 3463/11 עזבון המנוח אהרוני שלמה ואח’ נ’ עופר מרכזים בעמ ואח’, תק-על 2013(1), 2668 (2013)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
