סעיפים 62 ו- 63 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובעים כדלקמן:
“62. פקיעת האפוטרופוסות
אפוטרופסות על קטין פוקעת בהגיעו לבגרות; על פסול-דין – עם ביטול פסלותו על-ידי בית-המשפט; על מי שאינו קטין או פסול-דין – אם קבע בית-המשפט שחדלו סיבות האפוטרופסות או שהושגה מטרתה; פקיעת אפוטרופסות כזאת היא מן היום שנקבע לכך על-ידי בית-המשפט; אפוטרופסות על כל אדם פוקעת במות החסוי.
63. סיום תפקידו של האפוטרופוס (תיקון התשמ”ג)
בהתפטרותו ובפיטוריו של האפוטרופוס ובפקיעת האפוטרופסות חייב האפוטרופוס – ובמותו חייבים יורשיו – למסור לחסוי או למי שקבע בית-המשפט את נכסי החסוי הנמצאים בידו או בפיקוחו, ואת המסמכים הנוגעים לנכסים אלה; ורשאי בית-המשפט להורות שהאפוטרופוס יהא חייב ומוסמך לסיים פעולות שבית-המשפט קבע, במידה שהדבר דרוש לטובת החסוי, רכושו או עזבונו.”
ביום 11.04.16 פורסם תיקון מס’ 18 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות {ספר חוקים, חוברת מס’ 2550, ג’ בניסן התשע”ו} ובמסגרתו תוקנו סעיפים הנ”ל ונוסחם החדש יהיה כדלקמן:
“62. פקיעת האפוטרופוס (תיקון התשע”ו (מס’ 18))
אפוטרופסות על קטין פוקעת בהגיעו לבגירות; על פסול-דין – עם ביטול פסלותו על-ידי בית-המשפט; על מי שאינו קטין או פסול-דין – אם קבע בית-המשפט שחדלו סיבות האפוטרופסות או שהושגה מטרתה; פקיעת אפוטרופסות כזאת היא מן היום שנקבע לכך על-ידי בית-המשפט; אפוטרופסות על כל אדם פוקעת במותו.
63. סיום תפקידו של האפוטרופוס (תיקונים: התשמ”ג, התשע”ו (מס’ 18))
(א) בהתפטרותו ובפיטוריו של האפוטרופוס ובפקיעת האפוטרופסות חייב האפוטרופוס – ובמותו חייבים יורשיו – למסור לאדם שמונה לא אפוטרופוס הנמצאים בידו או בפיקוחו, ואת המסמכים הנוגעים לנכסים אלה.
(ב) על-אף פקיעת האפוטרופסות, יהיה אפוטרופוס לענייני רכוש מוסמך, כל עוד אין גורם אחר שהוסמך כדין לטפל באותן עניינים ולמשך תקופה שלא תעלה על 90 ימים, אף בלא פניה לבית-המשפט לנקוט פעולות אלה:
(1) לשלם מכספי אדם תשלומים שופטים בעבור שירותים שניתנו לו או הקשורים ברכושו בתקופת האפוטרופסות;
(2) לגבות מכספי האדם את שכר-הטרחה שהוא זכאי לו;
(3) לשלם מכספי האדם הוצאות סבירות לקבורה ואבלות; הוצאות כאמור לשולמו לפי המקובל בנסיבות העניין או בהתאם להנחיות שנתן בעניין האדם;
(4) לנהל נכס מושכר של האדם או עסק הדורש ניהול שוטף.
(ג) התעורר צורך בביצוע פעולות החורגות מהאמור בסעיף-קטן (ב) לשם שמירת טובת האדם או רכושו, ובנסיבות מיוחדות – לשם מניעת נזק לעזבונו, בית-המשפט רשאי להורות שהאפוטרופוס לענייני רכוש יהיה חייב ומוסמך לבצען, והכל בהתאם להוראות ולתקופה שיקבע.”
הערה: תיקון מס’ 18 ייכנס לתוקפו בתוך שישה חודשים מיום פרסומו.
על-פי סעיף 62 לחוק הכשרות האפוטרופסות פוקעת במות החסוי ובשים-לב כי על-פי סעיף 63 לחוק הכשרות, בית-המשפט רשאי להורות שהאפוטרופוס יהא חייב ומוסמך לסיים פעולות שקבע בית-המשפט {ת”א (שלום ת”א) 181295/02 משלטי רחמים נ’ סיני דוד, עורך-דין, תק-של 2007(1), 3384 (2007)}.
כאמור, על-פי סעיף 62 לחוק הכשרות, אפוטרופסות על כל אדם פוקעת במות החסוי. על-כן, משנפטר החסוי פג תוקפו של המינוי. לאור הנ”ל קבעה כב’ השופטת אביגיל כהן ב- בש”א (שלום ת”א) 152897/08 {ש.פ.ר עמותה למען שירותי אפוטרופוס נ’ צ’פלינסקי שרה, תק-של 2008(1), 12646 (2008)} כי אין באפשרות הנתבעת להמשיך לפעול בחשבונות החסוי וכי על היורשים לפנות לבנקים הרלוונטיים להציג צו ירושה או צו קיום צוואה ולמשוך את הכספים בחשבונות.
עוד נקבע בעניין זה כי מחיקת הערת האזהרה על-ידי הנתבעת בשנת 2000, היא רק פעולה פרוצידוראלית-טכנית ולא היה בה כדי להעניק חיות לאפוטרופסות שפקעה מכוח החוק.
ב- ת”א (שלום יר’) 6357/99 {מואמל חוסין כליל נשאשיבי נ’ דהוד עאבד אל רחים חמודה, תק-של 2002(1), 8919 (2002)} קבע כב’ השופט יצחק שמעוני כי ברור כי כל עוד חסן נשאשיבי היה קטין, לתובע היתה הסמכות לנהל את הנכס שבנדון.
במקרה דנן, נשאלה השאלה, האם משהגיע חסן לבגרות פקעו זכויות התובע בנכס?
נקבע כי על-פי סעיף 62 לחוק הכשרות, ברור שצו בית-הדין השרעי, ככל שהוא נוגע לעניין האפוטרופסות על הקטין, פקע עם הגיעו לגיל בגרות. כלומר, התובע אינו עוד האפוטרופוס של חסן נשאשיבי, ואין הוא רשאי לעשות פעולות בשמו, מכוח היותו אפוטרופוס.
ב- ת”א (שלום פ”ת) 1940/94 {האור ישראל ז”ל נ’ יורשו ו/או עזבון המנוח משה דוד האור ז”ל, תק-של 2001(1), 15004 (2001)} קבע כב’ השופט שטרסמן גבריאל כי אין ספק שמעמדו של עורך-דין אורן כאפוטרופוס לתובע פקע עם מותו, וזאת בהסתמך על סעיף 62 לחוק הכשרות.
ב- ת”א (עכו) 50647-02-16 {סלימאן מולא נ’ חריס מולא, תק-של 2016(1), 75414 (2016)} קבע בית-המשפט:
“8. טענות המשיב כנגד זכותו של המבקש לקבל את הסעד נוגעות לכך, כי למבקש אין למעשה זכויות במקרקעין, לעת עתה. על-פי קביעת בית-המשפט המחוזי, מחצית הזכויות למשיב, והמחצית למובדא, אלא שמובדא הלך לעולמו לפני למעלה משנה, והאפוטרופסות של המבקש פקעה, ומכאן לטענת המשיב פקעה גם זכותו של המבקש לפעול לשמירת ענייניו.
טענה זו אין בידי לקבל. אמנם, על-פי סעיף 62(סיפא) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 – “אפוטרופסות על כל אדם פוקעת במות החסוי”; אולם אין להעלות על הדעת קיומו של חלל ריק, אשר יותיר את נכסיו של החסוי הפקר, מיום שהלך לעולמו ועד שניתן בעניינו צו ירושה. במצב זמני זה, ולו כאשר נבחנת שאלת זכות התביעה לכאורה לצורך מתן סעד זמני, ראוי כי בית-המשפט ייתן מעמד למי ששימש אפוטרופסו של החסוי בחייו, ובמיוחד כאשר מדובר במי שצפוי להיות אחד היורשים על-פי דין, בהיותו אחיו של חסוי (שלא הותיר אחריו ילדים או הורים). ובהתאם, סעיף 63 לחוק הנ”ל קובע…
בענייננו עולה לכאורה הצורך להגן על נכסיו של החסוי שהלך לעולמו, ועד אשר יינתנו הוראות בית-המשפט הדן באפוטרופסות (ככל שיתבקשו על-פי סעיף 63 סיפא דלעיל), ו/או עד אשר יינתן צו ירושה המקנה למבקש דכאן זכויות משל עצמו, יש לראותו כבעל זכות עמידה לכאורה, לפחות לצורך הדיון בסעד הזמני המבוקש.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
