סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדלקמן:
“24. טפסים ותקנות
(א) חוות-דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר.
(ב) שר המשפטים רשאי, בתקנות, לקבוע דרך הגשתן של חוות-דעת, תעודת רופא או תעודת עובד הציבור ולהביא שינויים בטפסיהן.”
סעיף 25 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדלקמן:
“25. דין תעודות לפי סימן זה כדין עדות בשבועה
(א) חוות-דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור שהוגשו כראיה לבית-המשפט – דינן כדין עדות בשבועה לעניין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936.
(ב) לצורך סעיף זה, דין חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל כדין חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו בישראל.
(ג) כל חוות-דעת וכל תעודת רופא יכילו הצהרת המומחה או הרופא כי הוראות סעיף זה ידועות לו.”
סעיף 24 לפקודת הראיות, קובע כי חוות-דעת ותעודת רופא ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה לפקודה או בדומה להם ככל האפשר. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה {ת”א (ב”ש) 3086/98 בנק הפועלים לישראל בע”מ נ’ מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2000(1), 28808 (2000)}.
בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה נקבעו בתוספת הראשונה לפקודה “טפסים” לכל אחת מהתעודות הנדונות כאן וחובה לערוך את התעודות בנוסח זהה או דומה “ככל האפשר” לנוסח הטפסים האמורים. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה {י’ קדמי בספרו על הראיות חלק שני, 812; ע”פ (ת”א-יפו) 70671/04 אלוש אופיר נ’ פרקליטות מחוז המרכז, תק-מח 2005(2), 693 (2005)}.
עיון בתוספת הראשונה לפקודת הראיות מעלה מהם הפרטים שצריכים להיות בטופס תעודת רופא ומהם הפרטים שצריכים להיות בחוות-דעת של מומחה. מסתבר כי הרופא צריך לציין את שמו, מענו, מקום עבודתו, מספר רישיונו ופרטי השכלתו וניסיונו {ת”ק (תביעות קטנות רמ’) 36544-03-10 אלה ברק נ’ ד”ר רסיו טובי, תק-של 2010(3), 25989, 25990 (2010); ת”ק (ת”א) 9094-07-12 רונית בולקובשטיין נ’ ציון קקון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
סעיף 25 לפקודה קובע כי כל חוות-דעת ותעודת רופא שהוגשו כראיה לבית-המשפט יכילו את הצהרת החתום עליהן שהוא יודע שחוות-הדעת, או התעודה הרפואית, יוגשו כראיה לבית-המשפט וכי דינן של אלה לעניין הוראת החוק הפלילי בדבר עדות שקר כדין עדות בשבועה בבית-המשפט.
החשיבות שבכך היא, שהחותם יודע את האחריות המוטלת עליו, באם המסמך כולל דברים שאינם אמת {רע”א 2750/94 ע’ עציוני ובניו בע”מ נ’ מוסא אלי, תק-על 94(2), 1836 (1994)}.
לא מדובר בפן טכני בלבד אלא מדובר בפן מהותי, ואם לא עשה כן המומחה לא ניתן להגיש המסמך כראיה לבית-המשפט, כפי שלא ניתן יהיה לדוגמה להגיש עדות של עד בתצהיר מבלי שיוזהר בנוסח האזהרה כנדרש, כיוון שאחרת אין כל משמעות לתצהיר {ת”א (ב”ש) 3086/98 בנק הפועלים לישראל בע”מ נ’ מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2000(1), 28808 (2000)}.
סעיף 25(א) לפקודת הראיות קובע שתעודת עובד ציבור שהוגשה דינה כדין עדות וסעיף 24 לפקודת הראיות מחייב הגשת תעודת עובד ציבור לפי הטופס הקבוע בתוספת הראשונה או בדומה לו ככל האפשר.
מכאן, הרי שלאחר עיון בנוסח הטופס המצוי בתוספת כאמור מלמד כי בטפסים עצמם אין ויתור על נוסח האזהרה וההצהרה לאמור: “אני החתום מטה מעיד ומאשר בזה” ובסיום התעודה יירשם “תעודה זו ניתנה על-ידי לשם הגשתה כראיה לבית-משפט והריני מצהיר בזה כי ידוע לי היטב שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית-משפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על-ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בית-משפט”.
מן התוספת לפקודת הראיות נלמד כי תעודת עובד ציבור צריך שתכלול גם היא סיומת הזהה לתעודת רופא וחוות-דעת מומחה, לפיה יודע החותם כי דין התעודה כדין עדות בשבועה.
סעיף 25(ג) לפקודת הראיות קובע כי על חוות-הדעת לכלול הצהרת מומחה כי הוראות סעיף זה ידועות לו ולפרט את פרטי השכלתו וניסיונו של המומחה שכן זה אשר יוצר את ההבדל בין חוות-דעת שניתן להגישה כראיה לבית-המשפט לבין מכתב רגיל המתייחס להתכתבות שנערכה בין הצדדים.
יש לציין כי חוות-דעת אשר אינה ערוכה כדין על-פי האמור בסעיפים 24 ו- 25 לפקודת הראיות, אין לקבל את חוות-דעת כאמור במהלך המשפט {ראה למשל ת”א (שלום חי’) 13547/04 APPLE MARITIME LTD (על-ידי י. כספי קווי מטען בע”מ) נ’ חברת נמל חיפה בע”מ, תק-של 2006(3), 21674, 21676 (2006)}.
ב- ת”א (שלום חי’) 10292/99 {שם טוב ראובן נ’ סהר חברה ישראלית לביטוח בע”מ, תק-של 2004(2), 1617, 1624 (2004)} קבע כב’ השופט מנחם רניאל כי במקרה דנן הן “המלצות המדריך” של משרד החקלאות, והן “התחשיב” אינם קבילים כראיה בבית-המשפט.
לפיכך, קיבל בית-המשפט את טענת הנתבעות בקובעו כי לגבי התחשיב מדובר במסמך שאינו נושא תאריך, אינו חתום, אין זה ברור מי כתב אותו, מי ערך אותו ואם הוזהר לגבי אמיתות האמור בו.
עוד נקבע כי בתחשיב כלולים עניינים שבמומחיות מבלי שהובאה כל חוות-דעת של מומחה להוכחת העניינים שבמומחיות. בנוסף, התובע לא הצהיר בתצהירו כי הוא עשה את החישובים האלה אלא שהוא צירף את התחשיב לתצהיר על דרך הסתם.
ב- ת”א (שלום טב’) 1883-11-07 {אברהם סולימני נ’ ש.ה.ט. אחזקות בע”מ, תק-של 2011(1), 41355 (2011)} קבעה כב’ השופטת רים נדאף כי מקריאת חוות-הדעת עולה כי היא אינה מנומקת או מפורטת דיה כדי שבית-המשפט יוכל לבסס עליה מסקנות, כך למשל צויין שיש נזילות ושגוף הבריכה סדוק, אולם לא מפורטות הסיבות שיכולות לגרום לאותו סדק, או התייחסות לשאלה אם מדובר בפגם בייצור, שהבריכה סופקה במצב זה, או שמא הסדק נגרם מגורמים אחרים, לאחר שהבריכה הייתה ברשות ובשימוש התובעים.
מנגד, מונחת בפני בית-המשפט חוות-הדעת המנומקת של המומחה מטעם הנתבעים שערוכה בהתאם, מסבירה ומפרטת את הסיבה לליקויים שהיו.
ב- ת”א (שלום ת”א) 96667-99 {מורד חלקי חילוף בע”מ נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ, תק-של 2010(4), 72672, 72679 (2010)} קבע כב’ השופט מיכאל תמיר כי חוות-הדעת איננה כוללת פירוט כלשהו לגבי נסיונו המקצועי של המומחה, ומכאן שהיא אינה ערוכה כנדרש בסעיף 24 לפקודת הראיות.
ב- ת”א (שלום חי’) 3717-05-09 {רמי דקה נ’ אייר פרדייב בע”מ, תק-של 2010(4), 8590 (2010)} קבע כב’ השופט רמזי חדיד כי כפי שהודיעה בא-כוח הנתבעת עצמה אי-בדיקת התובע על-ידי המומחה מטעמו לצורך הגשת חוות-דעתו, אינו עניין למשקלה של חוות-הדעת.
לפיכך, גם באם המומחה מטעם התובע לא בדק אותו טרם מתן חוות-דעתו אין בכך כדי למנוע הגשת חוות-הדעת לתיק בית-המשפט.
ויודגש, הן על-פי סעיף 24 לפקודת הראיות, הן על-פי הטופס להגשת חוות-דעת בהקשר והן בהתאם לתקנה 127 לתקסד”א לא נקבעה חובה על מומחה רפואי לבדוק את מי שבעניינו ניתנה חוות-הדעת.
ב- ת”א (שלום חי’) 154-10-09 {הראל חברה לביטוח בע”מ נ’ שרון גרינברג, תק-של 2010(3), 45776 (2010)} קבע כב’ השופט יחיאל ליפשיץ כי דו”ח המוסד לביטוח לאומי שצורף על-ידי המשיב אינו ממלא אחר דרישת הדין, אין הוא ערוך בהתאם לסעיף 24 לפקודת הראיות ואינו מהווה “תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה” כאמור בתקנה 127 לתקסד”א.
ב- ת”א (שלום חי’) 3578-02-09 {ליתם הנדסה בע”מ נ’ באירס אחזקות והשקעות 2000 בע”מ, תק-של 2010(2), 74712 (2010)} קבעה כב’ השופטת תמר נאות פרי כי מעיון בנספח “ד” לתצהיר עולה כי המסמך אינו עונה על דרישות סעיף 24 לפקודת הראיות, לרבות לאור העובדה שהוא אינו מכיל את ההצהרה – שהינה חלק מהותי מחוות-הדעת, לפיה החתום על חוות-הדעת מצהיר כי יודע שחוות-הדעת או התעודה יוגשו כראיה לבית-המשפט וכי דינה כדין עדות בשבועה בבית-המשפט. ללא החלק ההצהרתי אין המסמך קביל כראיה.
ב- ת”צ (מחוזי חי’) 4535-10-09 {ד”ר בוריס לזרב נ’ בית יצחק-משק יצחק אזרד בע”מ, תק-מח 2010(2), 2783 (2010)} קבע כב’ השופט יגאל גריל כי לא ניתן לראות בתצהירים כחוות-דעת מומחה, שכן הם אינם עונים מן הבחינה הצורנית על האופן בו יש לערוך חוות-דעת.
כלומר, לא מצויינים בתצהירים פרטי השכלתו של המבקש, ניסיונו, מקום עבודתו, וכן לא מופיעה ההצהרה בנוסח הקבוע בתוספת הראשונה לפקודת הראיות, או בנוסח הדומה לו, כדרישת סעיף 25(ג) לפקודת הראיות.
ב- ת”א (שלום רמ’) 1896-08 {אלבל מלש נ’ יעקובוב יוסף, תק-של 2009(3), 38335 (2009)} קבעה כב’ השופטת אסתר נחליאלי חיאט כי חוות-הדעת המוגשת על-ידי התובע, כך לפי התקנה, תיערך בהתאם לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ודו”ח המוסד לביטוח לאומי אינו ממלא אחר דרישת הדין ואינו מהווה “תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה” כאמור בתקנה 127 לתקסד”א ומשכך בהיעדר הסכמה של הנתבע יש לדחות את בקשת התובע להשתמש בקביעת המוסד לביטוח לאומי כחוות-דעת מטעמו.
תעודת רופא מתייחסת לממצאי בדיקה בלבד, ללא מסקנות בדבר נכות רפואית, מסקנות שהם בגדר מומחיות רפואית. מסקנות בדבר נכות רפואית יכולות להיכלל רק במסגרת חוות-דעת של מומחה.
אם מדובר ב”תעודת רופא” הרי שיש להשמיט ממנו את המסקנות בדבר נכות רפואית ולהותיר בו רק את ממצאי הבדיקות. אם מדובר בחוות-דעת של מומחה, על המסמך להיות ערוך בדיוק על-פי נוסח הטופס לעניין חוות-דעת של מומחה לפי התוספת הראשונה לפקודת הראיות, לרבות כותרת המסמך.
ב- ת”א (שלום רמ’) 34750-02-10 {רחל גפן נ’ עיריית מודיעין, תק-של 2010(4), 131462 (2010)} קבעה כב’ השופטת עדנה יוסף-קוזין כי במסמך אשר צורף על-ידי התובעת לתביעתה, מעבר לקביעת הממצאים, נכללות בו קביעות בדבר נכות רפואית צמיתה שאינן בבחינת בדיקה או רשימת ממצאים. קביעות אלה מוציאות את המסמך מהסיווג של תעודת רופא.
קביעות אלה יכולות להיכלל רק במסגרת חוות-דעת של מומחה ועל זאת להיות ערוכה על-פי הטופס לעניין חוות-דעת של מומחה לפי התוספת הראשונה לפקודת הראיות, לרבות כותרת המסמך.
ב- ת”א (עפ’) 39351-10-12 {מרכז רפואי העמק נ’ אחמד זועבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013) קבע בית-המשפט כי בחינת התעודות הרפואיות שצורפו לכתב התביעה מגלה כי אין עסקינן בתעודות רפואיות הערוכות לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ומכאן שאינן יכולות להוות תחליף ראייתי לחוות-דעת רפואית.
ב- ת”א (עפ’) 404-07-08 {יוסף נהרי נ’ דינה רטנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי משקבע כי הדו”ח אינו מקיים את הדרישות הקבועות בסעיף 25 לפקודת הראיות, תנאים אשר יוצרים את ההבדל בין חוות-דעת שניתן להגישה כראיה לבית-המשפט, לבין כל מסמך רגיל אחר, כמו התכתבות או ממצאי בדיקה כלשהי, הרי שיש לבחון דו”ח זה כשאר הראיות האחרות המצויות בתיק, לרבות משקלה הראייתי.
ב- ת”א (ת”א) 9290-08-14 {אבו קאשף ראנה נ’ ד”ר רון גרוזברד, תק-מח 2016(2), 31985 (2016)} נקבע:
“1. מונחת לפני בקשה להורות על הוצאת המסמך, הנושא כותרת “חוות-דעת פסיכולוגית” והחתום על-ידי מר מוחמד נגיב, מתיק מוצגי התובעים.
2. בבסיס הבקשה שהוגשה על-ידי הנתבעים 1 ו- 2 מונחת הטענה כי “המדובר במסמך אשר עניינו קביעת נכות וצרכים ברפואה ואשר אינו ערוך לצורך הליך משפטי ואשר ניתן על-ידי גורם אשר כלל אינו מוסמך לכך” (סעיף 4 לבקשה).
3. התובעים בתגובתם מבקשים להותיר את “חוות-הדעת בתיק” המוצגים “ולזמן את מר מוחמד נגיב לעדות כדין” (סעיף 15 לתגובה), זאת משלשיטתם פסיכולוג רשאי ומוסמך להגיש חוות-דעת מומחה, מה גם שפרופ’ שטיינברג, מומחה מטעם הנתבעות 3 ו- 4 מתייחס בחוות-דעתו לקביעותיו של מר נגיב ולא מצא לחלוק עליהן.
4. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי אין כל מניעה מהגשת חוות-דעת פסיכולוג כ”חוות-דעת מומחה” ובלבד שתעסוק בתחום מומחיותו.
5. על בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו ‘תעודת רופא’ או ‘חוות-דעת מומחה’, כהוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984…
6. “מומחה” הינו “רופא, מומחה רפואי, או מי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באמנות או במקצוע”. ואילו “מומחה רפואי” הינו “רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל”ג-1973” (הוראת תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984).
7. דומה כי אין חולק שפסיכולוג אינו “רופא” ואף לא “מומחה רפואי”.
עם-זאת יכול שיהא “מומחה בנושא שבמדע, במחקר, … או במקצוע”.
בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים, התשל”ז-1977, הוגדר העיסוק בפסיכולוגיה כ”עיסוק מקצועי כמשלח יד באבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לעניינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך-כלל בידי פסיכולוג” ובסעיף 8(ב) נקבע כי “פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה חינוכית, ופסיכולוגיה חברתחית-תעסוקתית הן מומחיות מוכרות”.
8. למקרא המסמך המדובר לא ניתן לקבוע כי עורכו, מר מוחמד נגיב, הינו “מומחה” וכי אותו מסמך שערך הינו “חוות-דעת מומחה”, כהגדרת אלה בדין.
במסמך לא מצוין כלל כי מר מוחמד נגיב הוא פסיכולוג. כך גם לא מצוינת הכשרתו וניסיונו המקצועי.
“הצהרתה” של ב”כ התובעים בתגובה שהגישה כי “מר מוחמד נגיב הינו מומחה בפסיכולוגיה קלינית ובפסיכולוגיה חינוכית לכל דבר ועניין, ועומד בכל הדרישות המצויינות בסעיפי החוק” (סעיף 9 לתגובה), אינה יכולה, בכל הכבוד, למלא את החסר.
לא למותר לציין כי המחוקק מצא לקבוע את הנוסח בו תערך “חוות-דעת מומחה”, נוסח הכולל, בין השאר, התייחסות לפרטי השכלה ונסיון (ראה סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971) ואינני סבורה כי ראוי ונכון להפוך דרישות אלה לאות מתה.
9. בהינתן האמור לעיל, אין בידי לקבוע כי המסמך המדובר “חוות-דעת מומחה” הוא ומשכך דין הבקשה שלפני להתקבל.
המסמך המדובר יוצא מתיק מוצגי התובעים ולא ישמש כראיה מטעמם.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
