1. מבוא
סעיף 3 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“3. קטינות ובגירות
אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר.”
חוק הכשרות המשפטית מגדיר בסעיף 3 לחוק את גיל הקטינות וקובע כי רואים אדם שטרם מלאו לו 18 שנים – כקטין. סעיף זה, למעשה, קובע את “הקטינות” ואת “הבגירות” של אדם, משלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין וזה שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר {ק”פ (שלום ת”א) 3/06 ד”ר א’ י’ נ’ עורכת-דין שכטמן הניה – הקובלנה בוטלה, תק-של 2008(4), 3657 (2008); ו”ע (מחוזי ת”א) 1187/00 גאון עירית נ’ מס שבח רחובות, תק-מח 2003(2), 32542 (2003)}.
כך מי שמלאו לו 18 שנה, הוא בגיר וכשיר לכל פעולה משפטית וקניינו שייך לו בלבד {תב”ע (אזורי ב”ש) נז/04-194 כהן מארי מרים נ’ המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(1), 775 (1998)}
2. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)
כפי שנראה להלן, דווקא מצאנו התייחסות לסעיף 3 לחוק הכשרות בפסיקת בתי-המשפט העוסקת בהגדרת קטין על-פי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל”א-1971, הקובע בסעיף 1 כי “קטין” הוא:
“מי שטרם מלאו לו שמונה-עשרה שנים, ולעניין חשוד ונאשם לרבות בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו שמונה-עשרה שנה.”
למעשה, סעיף 1 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מרחיב את ההגדרה הקבועה בסעיף 3 לחוק הכשרות ומחיל את הוראות חוק הנוער גם על בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו טרם מלאו לו 18 שנה. כלומר, המועד הקובע לצורך הקביעה אם פלוני הוא בגדר קטין הוא יום הגשת כתב האישום {ראה גם ע”פ 499/80 ויצמן נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(1), 486 (1980)}.
על-פי עיקרון זה, קבעה כב’ השופטת אילתה זיסקינד ב- ת”פ (שלום יר’) 4412/05 {יחידת תביעות ש”י נ’ אלעזר יוסף, תק-של 2006(2), 10071 (2006)} כי מאחר ואין מחלוקת כי הנאשם 2 בגר יום אחד לפני הגשת כתב האישום המקורי הרי שהוראות חוק הנוער אינן חלות עליו {ראה גם ת”פ (שלום יר’) 4401/04 לשכת תביעות ירושלים נ’ שוחט גלעד, תק-של 2006(2), 10068 (2006), שם דחתה כב’ השופטת אילתה זיסקינד את בקשת הנאשמת להורות על מחיקת כתב האישום נגדה מחמת התיישנות, בשל היותה קטינה בעת ביצוע העבירה וביום הגשת כתב האישום המקורי}.
3. אימתי נפסקים מזונות קטינים?
מקור חיוב ההורים במזונות ילדיהם הקטינים קבוע בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959, הקובע כי:
“אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.”
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) יוצר את חובת ההורים במזונות ילדיהם. אמנם הסעיף מחיל את הוראות הדין האישי, ובענייננו הדין העברי, באשר לחיוב במזונות והיקפו, אך הוא גם מגביל את גיל הילדים הזכאים למזונות על-פי הדין האישי, וקובע כי מדובר בקטינים בלבד.
אשר למזונות בגירים, אין החוק האזרחי מפנה לדין העברי אלא קובע הוראות ספציפיות לחיוב, המצויות בסעיפים 4 ו- 5 לחוק לתיקון דיני המשפט (מזונות). על-פי הדין העברי לעומת-זאת, אין נפקא מינה בין חיוב במזונות ילדים בגילאים 18-15 ובין חיוב במזונות ילדים מעל גילאים אלה, כיוון שהחיוב בשני המקרים נובע מדין צדקה. אלא שהחוק הישראלי הוא שהגביל את גיל החיוב במזונות על-פי הדין האישי לקטינים בלבד, ועל-כן יש לפרש את המונח “קטין” על-פי החוק האזרחי בלבד.
סעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ”א-1981 קובע “שנה” ו”חודש” – לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופם לפי הלוח העברי בלבד – לפי הלוח העברי.
ב- תמ”ש (משפחה יר’) 8710/00, בש”א (יר’) 51292/00 {י’ מ’ נ’ ש’ מ’, תק-מש 2000(3), 344 (2000)} קבע כב’ השופט בן ציון גרינברגר כי בצירוף 2 סעיפים אלה {סעיף 3 לחוק הכשרות וסעיף 3 לחוק הפרשנות} עולה כי גילו של קטין או בגיר נקבע על-פי הלוח הגריגוריאני, ועל-כן פקע חיובו של המבקש במזונות בנו, רק ביום 9.1.00, שהוא יום ההולדת של הבן לפי הלוח הגריגוריאני.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
