סעדים זמניים

שיהוי או איחור בהגשת התביעה

תובע המשהה את הגשת תביעתו אינו מפקיר, בדרך-כלל, על-ידי השיהוי את זכותו לדרוש את הצו. המצב שונה כאשר בזמן שהתובע שתק שינה הנתבע את מצבו לרעה עד כדי כך שלא יהא זה הוגן לתת את הצו ועל-ידי כך לגרום נזק רב לנתבע {ת”א 231/51 זילבנסקי נ’ זילבנסקי, פ”מ ג 343}.

ב- ע”א 188/71 {שמריהו ויולנדה אבולפיו נ’ רג’ינה עזורי, פ”ד כו(1), 669} קבע בית-המשפט:

“לדעתי צדק בית-המשפט המחוזי בפסיקתו. להשגת המערערים על דחיית התביעה להריסת הקירות החיצוניים אין שום יסוד. מדברי המערערת בעדותה, שציטטתי לעיל, יוצא ברורות שבמשך חמש השנים שחלפו משנת 1963 עד 1968 השלימו המערערים עם ההפרה הגלויה של תנאי הפשרה ושל התנאי שבשטר החכירה, שהיתה כרוכה בסגירת המרפסות כלפי חוץ בשנת 1963. תכנית המיתאר אשר הופקדה לגבי אותו אזור, ושעל-פיה נוהגת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מכילה הוראות שונות על אופן החישוב של אחוזי הבניה למרפסות פתוחות וסגורות. פירוש ההוראות הללו אינו נקי מספקות. אך ברור על-כל-פנים שסגירת המרפסות בקירות החיצוניים בשנת 1963 כבר הגדילה את אחוזי הבניה מעבר למותר למשיבות לפי שטר החכירה. המערערים הסתפקו בכתיבת המכתב של בא-כוחם ולאחר מכן השלימו עם אותה חריגה במשך שנים. אחרי שיהוי כזה יש לראותם כמנועים מלתבוע סעד של צו מניעה על יסוד החיובים שבשטר החכירה ובהסכם הפשרה. יתר-על-כן, מדברי העדות של המערערת שהובאו לעיל משתמעת אפילו הסכמה ממש לחריגה זו.”

המתנה זמן רב יחסית בפניה לבית-המשפט לאחר מתן התראה, יוצרת אצל הצד השני את הרושם כי התובע זנח את תביעתו והוא עשוי להשקיע השקעות בשיווק המוצר על-במך הנחה זו {ת”א (חי’) 1352/98 פסיפס אלוני נ’ ש.ד. שטרן ייבוא ושיווק, תק-מח 2000(1), 1574 (2000)}.

מקור המאמר – abc-israel.it


כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.

האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *