יש להבחין בין שני שלבים בהליך המשפטי הכרוך במימוש מקרקעין. כל שלב והעקרונות המשפטיים היפים לגביו בלבד. מדובר בשני שלבי דיון השונים האחד מרעהו תכלית שינוי.
השלב האחד, הינו השלב בו ההליך מתנהל במסגרת ההוצאה לפועל. למדנו בדיוננו לעיל, שער ג’, כי התנהלותו של ההליך בשלב זה הניב מערכת דינים והלכות המיוחדות להליך זה בלבד. כך גם קובעה סמכותו המיוחדת של רשם ההוצאה לפועל בבואו להכריע הכרעות שונות הקשורות להליך המימוש בהוצאה לפועל.
השלב השני, שהוא הקריטי – מבחינת הצדדים – הינו השלב שבו אמתחת הטענות אותן יכול הממשכן לעורר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מתרוקנת, או אז, עומדת לו הזכות לפתוח בהליך נוסף, בפני בית-המשפט. אף כאן, רשימת הדינים והעקרונות המשפטיים הינה שונה תכלית השינוי מזו שעומדת לרשותם של הצדדים, בשלב הקודם, קרי, במסגרת ההוצאה לפועל.
ב”תפר” שבין שני השלבים, עומדת לממשכן הזכות לייצר שלב ביניים חשוב, וזאת על-ידי הגשת בקשה לסעד זמני המעכב את הליכי מימוש המקרקעין. שלב זה הינו חשוב ביותר לשני הצדדים. הכרעה לטובת מי מהצדדים משמעותה הישג אסטרטגי שעשוי אף להוביל צד כזה או אחר לזכיה, בין בבלימת הליך המימוש לחלוטין או ביטולו, או, בין בכך שזכיית בעל המשכנתה, קרי, הבנק, תביא ממילא לאיון יכולת המאבק של הממשכן כנגד המימוש ותוצאות התביעה האזרחית יהיו חסרי משמעות.
אין לנו אלא לחזור במסגרת מבוא זה, בקליפת אגוז, על סמכותו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת הדיון בהתנגדויות במסגרת ההוצאה לפועל פרי יצירתו של הממשכן.
תקנה 3 לתקנות ההוצאה לפועל מקנה את סמכויות רשם ההוצאה לפועל לשופט ולרשם של בית-המשפט השלום. תקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל, התש”ם-1979 קובעת כי:
“4. שופט ראשי
(א) שופט ראשי של בית-משפט שלום אחראי לסדרי המינהל בלשכה שליד בית-משפט השלום שלגביו הוא מכהן כשופט ראשי לפי סעיף 23(ב) לחוק בתי-המשפט, התשי”ז-1957.
(ב) שופט ראשי של בית-משפט שלום כאמור, יקבע בלשכה שהוא אחראי לה את השופטים או הרשמים שישתמשו מזמן לזמן בסמכויות של רשם ההוצאה לפועל.”
תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי-דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק-הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו. כאשר סבור רשם ההוצאה לפועל כי פסק-הדין אינו ברור, וטעון הבהרה, מוקנית לו סמכות מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967, “לפנות בכתב לבית-המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה”. זאת ותו לא. אין רשם ההוצאה לפועל רשאי לסטות ממילותיו הברורות של פסק-הדין, אפילו סבור הוא כי פסק-הדין שגוי מעיקרו (רע”א 6856/93 חוטר נ’ מוקד, פ”ד מח(5), 785, 789). הדרך הנכונה לתקוף את פסק-הדין היא בהליך של ערעור על פסק-הדין עצמו, ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל {ע”א (חי’) 2019/02 חדד מנחם נ’ רמון גדי, תק-מח 2002(2), 11635, 11636 (2002)}.
תפקידו של רשם ההוצאה לפועל, שופט או רשם, הינו תפקיד מינהלי-ביצועי, בדרך-כלל אין כוחו שיפוטי. סמכויותיו הן מינהליות-ביצועיות. עליו לבצע את פסק-הדין, כפי שניתן, ואין הוא רשאי לבחון את מידת הצדק במעשה השיפוטי {ע”א 347/71 סנסור נ’ הקונסוליה הכללית של יוון, פ”ד כו(2), 333; ע”א 267/78 בלפור נ’ בלפור, פ”ד לג(1), 275}.
סמכות שיפוטית מוקנית לרשם ההוצאה לפועל, בארבעה עניינים בלבד, בהם הוא דן כבית-משפט {“טענת פרעתי” כמפורט בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל; אחריות נאמן לתשלום החוב הפסוק כמפורט בסעיף 25 לחוק ההוצאה לפועל; חיוב צד שלישי בתשלום חוב פסוק כמפורט בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל; חיוב כונס בפיצוי נזקים כמפורט בסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל}.
ככל שנעמיק, חקור ובדוק את השאלה מהי מהות תפקידו של רשם ההוצאה לפועל, נשוב ונענה כי תפקידו הינו ביצועי ולא שיפוטי. רשם ההוצאה לפועל מבצע פסקי-דין והחלטות של בתי-המשפט המוסמכים. זאת אנו למדים בברור מכך שתפקידיו השיפוטיים כבית-משפט, הוגדרו באותם ארבעת העניינים בלבד. מכלל הן ברור שאתה שומע לאו.
סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על ביטול מכירת נכס שאישר קודם לכך, בשל שמצא פגם מהותי בהליך, כדוגמת שומת מקרקעין נמוכה מערך הנכס, כונס נכסים אשר לא איפשר לחייב להשתתף בתחרות, או אי-המצאת דו”ח שמאות לחייב {ראה רע”א 667/01 עזבון אל רחמן דרביה ז”ל נ’ היפר מלט בע”מ, פ”ד נ(2), 5}.
פגמים כדוגמת אלו מהווים עילה לביטול אישור מכירת נכס על-ידי רשם ההוצאה לפועל (ראה גם רע”א 2404/01 דוד וקנין ואח’ נ’ רון בראון ואח’, פ”ד נו(1), 913, שם נקבע כי פגמים מהותיים בהליך המכירה הם עילה לביטול אישור המכירה שניתן על-פי תקנה 68(ב)}.
אלא שכל אלה אין בהם כדי ללמדינו על סמכותו השיפוטית, או פעולתו כבית-משפט. אלא, מכירה שאושרה רשאי הוא לבטל בשל פגמים מהותיים שנמצאו בהליך האישור. סמכותו לאשר כסמכותו לבטל.
אולם מכאן אין כדי ללמד שרשם ההוצאה לפועל יכול, בהליך אישור מכירה, או בדחות בקשה לביטולה, לקבוע ולפסוק בשאלת זכויות בעלי הדין וצדדים שלישיים, בפרט כאשר הטענות מתייחסות לזכויות במקרקעין שבעניינים אלה מוסמך רק בית-המשפט לדון ולפסוק.
רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לקבוע זכויות ולהכריע בשאלה האם צד ג’ הטוען לזכויות בנכס הממושכן, אכן הינו בעל זכויות בו שמא לאו. תפקידו מתמצה בבחינה מינהלית גרידא, של שטר המשכון – מהי הגדרת הנכס הממושכן והאם הנכס הממושכן נמכר בהליך עליו הורה כדין.
דרך נוספת לבחינת שאלת הסמכות הינה בחינת הפרוצידורה החלה בעת שרשם ההוצאה לפועל מאשר מכירה, או מתבקש לבטלה, והשפעת פרוצדורה זו על השאלה האם נוצר השתק עילה או פלוגתא. ב- ת”א 4246/99 {אלדורדו שירותי תיירות ונופש כפר סבא בע”מ נ’ אלכסנדר רוהרליך, תק-של 2000(3), 19945 (2000)} נסוב הדיון סביב השאלה האם פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות יכול שייצור מעשה בית-דין במובן של השתק פלוגתא לצורך התדיינות אחרת, בבית-המשפט השלום או המחוזי. שם לא היתה מחלוקת כי בית-המשפט לתביעות קטנות הכריע בפלוגתא, תוך קביעת ממצא פוזיטיבי וכי הכרעה זו היתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן. למעשה תנאי השתק הפלוגתא המהותים נתקיימו. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם היה לתובעת יומה בבית-המשפט לתביעות קטנות בהקשר לאותה פלוגתא, כפי שהיה צריך להיות לה אם היתה המחלוקת נידונה בפני בית-המשפט הרגיל.
כאמור, שטר משכנתה כמוהו כפסק-דין שרשם ההוצאה לפועל ממונה אך על ביצועו, מכוח סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל. אין זה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע זכויות או חובות שאינם כלולים בשטר המשכנתה, וסעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל אינו מקנה לו סמכות כזו.
סעיף 54 הנ”ל מסמיך את רשם ההוצאה לפועל לבצע פעולות שונות בשם החייב לצורך מכירת הדירה, אך זאת, אך ורק לשם ביצוע שטר המשכנתה, ולא מעבר לכך. אם ישנן טענות של צד להתחייבות של הצד האחר כלפיו שאינה כלולה בשטר המשכנתה, כגון ההתחייבות למכור את הדירה בפטור ממס שבח מקרקעין, עליו לפנות בתביעה רגילה לבית-משפט ולהוכיח בה את זכויותיו {רע”א 4114/98 בנק הפועלים בע”מ נ’ משה לויאן ואח’, תק-על 98(3), 1525 (1998)}.
בשלב השני, נבחן את ההליך המשפטי בבית-המשפט, על טענות ההגנה האופייניות להליך זה, ואשר אינן בתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, על הסעד הזמני והדיון בו לעיכוב הליך המימוש לכל גווניו וכן על המשך התהליך במסגרת הערעורית ועיכוב ביצועו של פסק-הדין בתביעת הממשכן.
תביעת הממשכן לובשת בדרך-כלל את הצורה של תביעה לסעד הצהרתי לביטולם של הליכי המימוש, לביטולו של שטר המשכנתה או מסמכי ההלוואה או שטר המשכון, בעילות מעילות שונות שתפורטנה אחת לאחת.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
