תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כדלקמן:
“129. חוות-דעת מומחה מטעם בעל דין בעניין שאינו רפואי (תיקון התשס”ה (מס’ 3))
(א) רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית-המשפט חוות-דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בעניין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות-הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם אחרת.
(ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות-דעת כאמור בתקנת-משנה (א), להגיש חוות-דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין – יגישה לבית-המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בעניין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות-הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם אחרת.
(ג) חוות-דעת מומחה, זולת חוות-הדעת לפי תקנות-משנה (א) ו- (ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית-המשפט.
(ד) הגיש בעל דין לבית-המשפט חוות-דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין.
(ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.”
תקנה 129 לתקסד”א קובעת כי בעל דין אשר רוצה להביא עדות בעניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו – עליו להגיש לבית-המשפט חוות-דעת של מומחה לאותו עניין במועדים ובמספר העותקים שנקבעו לכך בתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשט”ו-1954.
בהוראה החדשה של תקנה 129 לתקסד”א {תיקון התשס”ה} נקבע ככלל, כי יש להגיש חוות-דעת מומחה לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו של בעל הדין שמעוניין בהגשת חוות-הדעת {רע”א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ’ הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע”מ, פדאור 05(23), 523 (2005)}.
כאשר חוות-דעת מוגשת באיחור ניכר בבחינת המועד שנקבע על-פי תקנה 129 לתקסד”א ואף באיחור מסויים, הרי משנמנע בא-כוח הנתבעת מלהעלות טענה בעניין זה תתקבל חוות-דעת כראיה מטעם התובעים {ראה למשל ת”א 207166/02 שמחון יפה נ’ כוכב העיר הרצליה בע”מ, פדאור 06(3), 328 (2006)}.
משהגיש צד אחד {התובע} את חוות-דעת המומחה מטעמו יש לצד השני {לנתבע} זכות להגשת חוות-דעת מטעמו בתגובה. הגשת חוות-הדעת מטעם שני הצדדים צריכה להסתיים לפני המועד שנקבע לתחילת שמיעת ההוכחות בתיק {בש”א 17554/05 לוי תולי נ’ חיפה כימיקלים בע”מ, פדאור 06(4), 561 (2006)}.
לצדדים לא ניתנה הזכות להגיש חוות-דעת ותגובות ללא הגבלה. משהוגשו חוות-הדעת מטעם הנתבעים והצדדים השלישיים יש צורך באישור בית-המשפט לשם הגשת חוות-דעת נוספות או תגובות לחוות-הדעת שהוגשו {ראה לעניין זה תקנה 129(ג) לתקסד”א}.
הגשת תגובה לחוות-הדעת תותר במקרים בהם נתגלו לצד המבקש הגשתה עובדות חדשות, שלא ידע על קיומן בעת עריכת חוות-הדעת המקורית. לא תותר הגשת תגובה לחוות-דעתם של הצדדים האחרים כאשר המדובר רק בניסיון לבצע מקצה שיפורים בחוות-הדעת המקורית שהוגשה, לנוכח הראיות מטעם הנתבעים {בש”א 17554/05 לוי תולי נ’ חיפה כימיקלים בע”מ, פדאור 06(4), 561 (2006)}.
החלטה נפוצה היוצאת תחת ידו של בית-המשפט והקשורה לתקנה 129 לתקסד”א הינה כי הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. לתצהירים יצורפו כל המסמכים אשר בדעת בעלי הדין להסתמך עליהם, לרבות חוות-דעת מומחים. מסמך שלא יוגש בהתאם לאמור לעיל, לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר {ראה למשל ת”א (שלום ר”ל) 13950-01-10 מיכאל אביטל נ’ מרדכי אלבז, תק-של 2011(1), 8291, 8292 (2011)}.
ככלל, הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית-המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב”חבילה אחת” {לעניין זה ראה ע”א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ’ ציפורה בן-נון, פ”ד מו(3), 738}. כך לעניין ראיות באופן כללי וכך גם לגבי חוות-דעת מומחה.
לבית-המשפט מסור שיקול-הדעת להורות על קבלתה גם בשלב מאוחר יותר. תקנה 129 לתקסד”א אף לא דורשת נימוקים מיוחדים לצורך כך, דבר שמלמד על שיקול-הדעת הרחב שניתן לבית-המשפט בעניין זה.
אחד השיקולים להיענות לבקשה להצגת ראיה באיחור, היא השלב בו מצוי המשפט {ראה למשל ע”א 4200/92 מעלוף נ’ מעלוף, פ”ד מז(3), 780 (1993)}. שיקול נוסף הוא הטעם שהביא לאיחור בהגשת הראיה.
ב- רע”א (מחוזי חי’) 3560-08 {רפיק ג’בארין נ’ א’ בטון מואסי בע”מ, תק-מח 2008(4), 15494 (2008)}, בקבלו את הערעור, קבע כב’ השופט יצחק עמית כי תקנה 129(ג) לתקסד”א מאפשרת לצדדים להגיש חוות-דעת נוספת או משלימה, באישור בית-המשפט.
במקרה דנן, טענו המבקשים כי הבטון היה פגום תוך שהם נסמכים על בדיקה מטעמם. חוות-הדעת הראשונה שהוגשה מטעמם, התמקדה בנזקים שנגרמו למבנה עקב הבטון הפגום, כפי שעולה מתוצאות הבדיקה.
מנגד, חוות-דעתה של המשיבה התמקדה בתקינות בדיקת הבטון וביישומו בהליך הבניה, תוך הסתמכות על חישובים סטטיים. נוצר איפוא מצב לפיו המבקשים לא הגישו למעשה חוות-דעת המתייחסת לטענות המשיבה שהועלו באופן כללי בכתב ההגנה ובקדם המשפט.
כעת, משהועלו הטענות באופן מקצועי ובפירוט בחוות-דעת מטעם המשיבה – טענות לגבי התקן הישראלי בדבר עריכת בדיקות חוזק בטון, מועדי קבלת הדגימות וביצוע הלחיצה, חוזק הבטון וחישובים סטטיים שערך המומחה – ראוי לאפשר למבקשים להשיב לאותן טענות באמצעות חוות-דעת נגדית, על-ידי מומחה מטעמם.
אין בחוות-הדעת הנוספת משום הרחבת חזית, שהרי עילת התביעה היא אספקת בטון פגום שלא בחוזק המתאים.
לכך יש להוסיף, כי שלב שמיעת הראיות טרם החל, ובית-משפט קמא אף קבע בהחלטתו כי המומחה מטעם המבקשים יהא רשאי להתייחס בעדותו לחוות-הדעת של המומחה מטעם המשיבה.
משכך, בית-המשפט לא רואה הנזק שייגרם למשיבה אם במקום תגובה שתינתן באולם בית-המשפט בפתח חקירתו של המומחה שנתן את חוות-הדעת הראשונה מטעם המבקשים {חוות-דעת שלמעשה התמקדה בליקויי הבניה}, יתאפשר למבקשים כבר כעת להגיש חוות-דעת מפורטת שתהא נגד עיני המשיבה מבעוד מועד.
לפיכך, מן הראוי לאפשר למשיבים להגיש את חוות-הדעת הנוספת מטעמם, על-פי סמכותו של בית-המשפט לפי תקנה 129(ג) לתקסד”א.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
