ב- ת”א (ת”א-יפו) 189803/02 {צינם אלכסנדר נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, תק-של 2005(3), 7033 (2005)} טענה הנתבעת, חברת ביטוח, כי גם אם ימצא שהיא חבה בתגמולי הביטוח, הרי שיש לייחס למחדליו של התובע אשם תורם חוזי ו/או רשלנות רבתי, שניהם בשיעור של 100%, וגם בשל כך יש לפטור אותה במלוא חבותה בגין המקרה הביטוחי. בית-המשפט קבע:
“בענייננו, המבחן לקיומה של רשלנות תורמת לה טוענת הנתבעת, הוא מבחן האדם הסביר, דהיינו האם אדם סביר במקומו של התובע ובאותן הנסיבות, היה נוהג אחרת ונזהר יותר.
כפי שנאמר, משהבחין התובע, כי הדלק ברכבו אזל (כטענתו), הוא גמל בליבו בהחלטה להותיר את רכבו בצד הכביש, כביש עוקף לנתיבות, שאיננו מואר כשם שמואר הכביש הראשי לנתיבות ממנו הגיע התובע בדרכו לאשקלון.
כמו-כן, בעדותו של התובע נתברר, כי מעבר לעובדה, כי יצא את ביתו בשעה מאוחרת, ועשה דרכו לפגישה השנויה במחלוקת בקניון, הרי שהתובע גם לא לקח עימו דבר בצאתו לדרך, ובכלל זה ארנק, כסף, טלפון וכדומה, ולכל היותר הוא נשא עמו 10 ש”ח (עמ’ 5, 6 לפרוטוקול).
התנהגות וגרסת התובע כאמור, מעוררת ספיקות ותמיהות, שכן אין זו דרכם הסבירה, ההגיונית והמקובלת של אנשים, לצאת מביתם שבנתיבות באישון לילה ולעשות דרכם לאשקלון, ללא דלק ברכבם, ללא ארנק, ללא טלפון נייד, ללא כסף מזומן (למעט 10 ש”ח). לאחר מכן לחזור לביתם לאחר שנוכחו שאין דלק ברכב, לנסוע חזרה לביתם בדרך חשוכה וצדדית לעומת האלטרנטיבה, של דרך סואנת ומוארת יותר, בה נסע התובע בדרכו לייעדו אך לא בדרך חזרה, ובסופו-של-דבר, לאחר שהרכב נתקע ללא דלק, לנטוש אותו בכביש החשוך והשומם, על פני אלטרנטיבה של אזעקת גרר (בחינם על-פי תנאי הפוליסה) באמצעות הטלפון הנייד של אחד הרכבים שעברו במקום.
לצרוך בחינת מהלכיו של התובע, באם הם עומדים במבחן הסבירות, יש לחזור ולהדגיש את העובדה, כי רכבו של התובע הינו רכב יוקרתי ונדיר אשר יובא בעבורו בייבוא אישי מגרמניה.
לאור האמור, ובצירוף גרסתו המעורערת של התובע בעניין, אני סבור כי אדם אחר במקומו של התובע, לא היה נחפז לנהוג כמותו, ומפקיר את רכבו היקר לו, בצידו של כביש חשוך ובשעת לילה כה מאוחרת. יתירה מכך, העובדה כי לכאורה לא נותרה לתובע חלופה לנהוג בה בנסיבות העניין, הרי שהדבר מעיד כ”אלף עדים” על-כך, כי התובע “תרם” לנסיבות שהובילו לאירוע שארע עם רכבו.
בנוסף יש להאיר ולהעיר, כי בהתאם לפוליסה, הועמדו לרשותו של התובע שירותי גרירה של חברת הגרירה “שגריר” בכל עת שיזדקק לכך. כשנשאל התובע מדוע לא הזמין גרר למקום, הוא השיב ‘כיוון שאין לי תקלות ברכב’ (עמ’ 6 לפרוטוקול). תשובה זו הינה תשובה מתחמקת שאיננה מניחה את הדעת, ואני סבור, כי אדם אחר במקומו של התובע, לא היה מפקיר את רכבו, אלא לכל הפחות היה מתאמץ תחילה ליצור קשר עם מוקד שירותי הגרירה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של אחד מהנהגים עוברי האורח החולפים בנסיעה בכביש.
לאור כל האמור, על-אף היותו של התובע הניזוק מן המקרה הביטוחי, וגם אם היו מגיעים לו תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה, הגעתי למסקנה, כי התובע גם התרשל בהתנהלותו, למן הרגע הראשון בו החליט להותיר את רכבו בצד הדרך, ולפיכך יש בהתנהגותו אשמה ותרומה מלאה ומכרעת, לקרות המקרה הביטוחי בהתאם להוראות פקודת הנזיקין כאמור.
…
בנסיבותיו של המקרה הביטוחי שבפני, ברור הוא, כי לנתבעת אין כל זיקה למקרה הביטוחי ולא היה באפשרותה למנוע את התרחשותו בדרך כזו או אחרת, וכי את חובת הזהירות המוטלת עליה בעניין זה, היא כבר מילאה עוד במעמד עריכת הפוליסה, בהתנותה את הכיסוי הביטוחי לרכבו של התובע, כנגד התקנתם של המיגונים השונים כמפורט בעמ’ 2 ו- 3 לפוליסה והעמדת שירותי גרירה לרשות הנוהג ברכב במקרים של תקלות.
זאת לעומת התנהגותו של התובע, אשר יש לראות בה, בנוסף על היותה רשלנית, גם כנגועה בחוסר תום-לב, כשבהתנהגותו טרם המקרה הביטוחי (בין היתר, כשנטש את הרכב ולא הזעיק גרר), הוא הגביר את הסיכון להתרחשותו, על-אף שייתכן והפעיל את המיגונים הנדרשים בפוליסה.
די היה באמור לעיל בכדי להובילני לכלל מסקנה, כי הנתבעת הצליחה לערער את גרסתם של התובע ואחיו בקשר למקרה הביטוחי, ובכך הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי המקרה הביטוחי נופל לגדר הסייגים הפוטרים אותה מתשלום תגמולי הביטוח.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
