ההגנה על הפרטיות חוסה תחת מטריית שלוש קבוצות של דינים:
האחת, חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981 וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש המידע.
השניה, דינים מיוחדים לסיטואציות משפטיות מיוחדות ובכלל זה חוק האזנת סתר, חוק מידע גנטי, חוק נתוני תקשורת וחוק התקשורת.
השלישית, דינים מיוחדים שיש בהם כדי להוות מחסום או הגנה בפני פגיעה בפרטיות. כלומר, דינים כגון חוק לשון הרע, פקודת הנזיקין ויישום הוראות הדין הפלילי על עבירות של פגיעה בזכות הפרטיות.
המשפט הישראלי מכיר, כמובן, בחשיבותה הרבה של הזכות לפרטיות. זכות זו מעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו; בסעיף 7 כדלהלן:
“7. פרטיות וצנעת הפרט
(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.”
מחוק היסוד ניתן למתוח קווים לחוקים נוספים המעגנים את חשיבות ערך הפרטיות כזכות פרטית-אישית. כך חוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965 (להלן: “חוק איסור לשון הרע”), חוק האזנת סתר, התשל”ט-1979 וחוק הפרטיות, נשוא ענייננו.
חשיבות הזכות לפרטיות, כערך, אינה מוטלת בספק. יחד עם האמור יש והזכות לפרטיות מתנגשת עם זכות אחרת או ערך אחר. במקרה זה יש לבצע איזון בין הזכויות והערכים. תחילתו של האיזון ניכר כבר בחוק הפרטיות.
הכלל הוא כי אין לפגוע בפרטיותו של אדם. יחד-עם-זאת, מקנה החוק הגנות לפוגע בפרטיות במקרים המפורטים שם. גם ההגנות הקבועות בחוק לפוגע בפרטיות, אינן שרירותיות אלא מייצגות איזון בין הזכות לפרטיות לבין אינטרסים חשובים אחרים {ע”פ 5026/97, 2963/98 ג’ק גלעם נ’ מדינת ישראל, תק-על 99(2), 1149 (1999)}.
במבוא להצעת החוק להגנה על הפרטיות (הצ”ח 453, י”ט באייר תש”ם, 05.05.80) נאמר:
“ביום ב’ באלול תשל”ד (20 באוגוסט 1974) מינה שר המשפטים ועדה לבדיקת הדרכים להגנה על האזרח בפני פגיעה בצנעת הפרט. הועדה בראשותו של שופט בית-המשפט העליון יצחק כהן, נתבקשה להביא לפני שר המשפטים המלצותיה לחקיקה בנושא.
ביום א’ בחשוון תשל”ז (25 באוקטובר 1976) הגישה הועדה את המלצותיה לשר המשפטים, והן הופצו בין גורמים ציבוריים שונים. עיקר המלצותיה גובשו בחוק המוצע.
הזכות לפרטיות, אף שהיא אחת מהזכויות שאינן ניתנות להגדרה מדוייקת, הרי תחומיה ברורים למדי; תחומי הזכות מתפרשים לגבי אותם עניינים של הפרט אשר על-פי מוסכמות חברתיות זכאי הפרט לשמרם לעצמו בלי שזולתו יתן להם פומבי ללא הסכמתו. הדעה המקובלת כיום היא שלא די בהגנה הניתנת לאדם על-פי הדין נגד פגיעה בגופו ובנכסיו אלא יש להבטיח הגנה גם בפני הפגיעה בפרטיות.
התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים, ההתפתחות וגידול התפוצה של מכשירים טכנולוגיים המאפשרים האזנה, התחקות ובילוש ממרחק, התרחבות האיסוף והריכוז של מידע בידי גורמים ציבוריים ופרטיים, הגידול המהיר של האוכלוסיה וצפיפות הדיור- כל אלה מביאים להחמרת הפגיעות בפרטיות. הפרט מוצא את עצמו חשוף לעיל כל בנושאים שהצנעה יפה להם והוא חש שענייניו האישיים האינטימיים ייהפכו – ללא הצדקה – לנחלת הציבור. מצב חדש זה יצר את הצורך לשריין את ההגנה על זכותו של אדם לפרטיות, ולמלא חלל משפטי בנושא שחשיבותו גדלה והולכת.
במקורות המשפט העברי הוכרה הפרטיות כראויה להגנה בתקופה קדומה, כפי שעולה מתוך מחקרו של ד”ר נחום רקובר “ההגנה על צנעת הפרט” (מחקרים וסבירות במשפט העברי, משרד המשפטים, חוברת ד’, התש”ל-1970). הגנה זו באה לידי ביטוי בשמירה מפני דברים שנאמרו בנסיכות של אמון, בהגנה מפני קריאת אגרות של הזולת, ובשמירה על צנעת חייו של הפרט. אין לפגוע בפרטיותו שלהאדם בכניסה לרשותו ואף לא בצפיה מרשותו של הפוגע אל רשותו של הנפגע. מצד אחר, רשותו של אדם לא תשמש לו “עיר מקלט” כשהוא מנצל אותה לרעה, לסיכול השלטת החוק והמשפט.
הבעיה היחידה שהתלבטה בה ועדת כהן היא במציאת האיזון המתאים בין הזכות לפרטיות לבין הזכות של אמצעי התקשורת לאסוף ולפרסם ידיעות, וההכרח לנקיטת פעולות מסויימות בידי זרועות השלטון. הועדה נתנה דעתה לבעיה זו והציעה פתרון בקביעת מערכת של הגנות. הרעיון הטמון בהצעה האמורה אומץ בהצעת חוק זו.
האזנת סתר לא נדונה בחוק זה, פרט לקביעת איסור כללי על האזנה, משום שהנושא גובש בחוק נפרד. איסוף מידע במרכזי מחשבים – אף הוא אינו נדון בהצעה זו, משום שהנושא נדון בוועדה אחרת שמינה שר המשפטים, החוקרת בנפרד את סכנת הפגיעה הכרוכה בכך, והאמורה להמליץ על הדרכים למניעת הפגיעה.”
ההתאמה להליכות הטכנולוגיה המתפתחת ידע חוק הגנת הפרטיות מספר תיקונים חשובים אשר שולבו בהוראות החוק שתידונה להלן.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
