ב- ת”א (ת”א-יפו) 117008/01 {סנדר צבי נ’ נווה ירק – מושב עובדים להתיישבות שיתופית ואח’, תק-של 2005(4), 11349 (2005)} נקבע באשר לחבותה של מדינת ישראל:
“אין חולק כי ממצא בדבר קיומה של חובת זהירות שחבה מדינת ישראל לתובע הינה בבחינת תנאי הבסיס להטלת אחריות בנזיקין. … לטעמי, די בכך כדי לקבוע כי מתן יעוץ כזה מעמיד את מדינת ישראל באמצעות שלוחיה, בעמדת יועץ מקצועי החייב בחובת זהירות כלפי “הלקוח” הפונה אליו. בתצהיר עדותו הראשית של התובע, ניתן להבחין בשני מוקדי אחריות המיוחסים למדינת ישראל.
האחד, עניינו בטענה כי עובדי משרד החקלאות הציגו בפני התובע מצג לפיו בוצעו בחלקה כל הבדיקות הדרושות וכי היא ראויה לגידולים חקלאיים ובעיקר, אפרסקים. ביסוד המוקד האחר, ניצבת הטענה כי חנוך ששימש כמדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות אשר ליווה את התובע, הכיר את החלקה ונתוניה וידע על כוונותיו לטעת אפרסקים, אך חרף זאת, לא הנחה את התובע כמתחייב, לבצע את מכלול הבדיקות הדרושות (סעיפים 24-22 לתצהיר). …
דומה בעיני כי חומר הראיות שבפני מפרנס ממצא לפיו לא יצא חנוך ידי חובתו כמדריך חקלאי מקצועי – להעריך כדבעי את פוטנציאל הסיכון של החלקה … אני דוחה את טענות מדינת ישראל וקובע כי היא חבה חובת זהירות לתובע וכי בנסיבות העניין, היה על העובד שלה (חנוך), שהינו מדריך חקלאי מקצועי ומיומן לצפות את הסיכון שבהפצעת נמטודות, ולהעמיד את התובע מראש על אמצעי הזהירות המתבקשים.
בסוגיה זו יש להעניק משקל רב לפערי הידע והמומחיות בין התובע לחנוך.
בצד ממצא זה, לא ניתן להתעלם ממידת אשמו התורם של התובע, אשר חרף מודעותו לגידול בוטנים על חלקתו, … נמנע מגילוי יזום של העובדות בפני חנוך.
בשקלול הנסיבות שפרטו לעיל וכמתבקש מהוראת סעיף 68 לפקודת הנזיקין, אני מייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30% ומכאן, שלחנוך מזה ומדינת ישראל כמי שנושאת באחריות שילוחית למעשיו – נזקפת רשלנות בשיעור של 70%.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
