גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד

ב- ת”א (ת”א-יפו) 32131/00 {פוקס דב נ’ מטבחי סמל בע”מ ואח’, תק-של 2008(1), 3990 (2008)} התובע, יליד 1950, נגר בעיסוקו במשך 35 שנה. החל משנת 1980 (לערך) ועד שנת 1989 עבד התובע בחברת מטבחי טופז בע”מ, אשר לימים, נכנסה להליכי כינוס ופורקה. לאחר פירוקה ועד לסוף שנת 1992, עבד התובע בחברת טופז תעשיות מטבחים 1990 בע”מ. החל מסוף שנת 1992 ועד ליום 1.12.97, הועסק התובע במטבחי סמל (הנתבעת 1).

בין השנים 1996-1992 בוטחה מטבחי סמל בביטוח חבות מעבידים בהדר. בשנת 1997 בוטחה מטבחי סמל בביטוח אחריות מעבידים במגדל.

התובע עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 17.8.94, כאשר החליק בעת עבודתו כנגר במפעל הנתבעת 1 (מטבחי סמל בע”מ), וכן בגין נזקי גוף שנגרמו לו במשך שנות עבודתו כתוצאה מחשיפה לרעש במפעל הנתבעת 1.

כב’ השופט א’ קסירר קבע בפסק-דינו כי הנתבעת 1 גרמה נזק ראייתי לתובע בגין נזקי השמיעה. וכדבריו:

“בבחינת הראיות עולה כי לא צורפה ראיה כלשהי לכך שנעשו בדיקות לניטור מפלס הרעש. יתרה מזו, בניגוד לאמור בתצהירו, טען מר רוזנטל בחקירתו כי הבדיקות שבוצעו במפעל הם בדיקות שמיעה וכי הוא אינו חושב שהחוק מחייב לערוך בדיקות רעש. מנגד, צרף התובע אישור משרד העבודה והרווחה על כך שלא ביצעה בדיקות כלשהן אצל הנתבעת. בנוסף, לא צורפה כל ראיה לכך שנעשו בדיקות בריאותיות תקופתיות לתובע (למעט בדיקה אחת בשנת 1993, כשנה לאחר כניסתו לעבודה). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את עדות מנהל מטבחי סמל. מצאתי כי למעשה, הפרה הנתבעת חובה חקוקה ויש לראות בה כאחראית ל”נזק ראייתי” כך שאין ראיה באשר לתקינות רמת הרעש במפעל ואין ראיה לפיה פגיעתו של התובע אינה קשורה לחשיפה לרעש במקום העבודה, רעש שאין מחלוקת כי היה קיים.

ראו בעניין זה דברי כב’ השופט וגנר ב- ת”א (שלום-חי’) 3032/98 כנפי חנניה נ’ הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, תק-של 2006(3), 20409 (2006):

‘ומן הכלל אל הפרט; במקרה שבפניי, הגם שבנוגע לתאונה הקשה בקשה הנתבעת לשכנעני בדבר קיומן של בדיקות מסויימות, לא שוכנעתי כי הנתבעת מילאה אחר חובותיה הנ”ל לא בקשר לנזק השמיעה אף לא בקשר לאירוע התאונה. בהיעדר בדיקות בתחילת העבודה עם קבלתו של התובע לעבודה ובהיעדר בדיקות תקופתיות, אשר לא שוכנעתי כי התבצעו כסדרן, לא ניתן לקבוע איזה נזקי שמיעה נגרמו לתובע באיזה שלב ויש בכך משום “נזק ראייתי” לתובע אשר למעשה מעביר את הנטל על שכם הנתבעת להראות כי לא היה בתנאי הרעש המזיק לגרום לפגימות התובע’…”

עוד קבע כב’ השופט א’ קסירר כי יש לחייב את נתבעת 1 במלוא הנכות בגין נזקי השמיעה שנגרמו לתובע. וכדבריו:

“האם יש לייחס את מלוא הנכות בגין נזקי השמיעה למטבחי סמל? התשובה לכך חיובית. בפני ד”ר אנגלנדר, המומחה בתחום ה-א.א.ג עמדו העובדות לפיהם עבד התובע במטבחי טופז משך כתריסר שנים בעבר וכי עבר לעבוד בנתבעת 1 לאחר סגירת טופז בשנת 1991 (בעמ’ 1 לחוות-הדעת). בחלק הדיון ציין ד”ר אנגלנדר כי התובע נחשף לרעש במקום העבודה למעלה מ-10 שנים וכי ‘בהחלט סביר שחשיפה כזו תגרום לליקוי שמיעה וטינטון’. במסקנותיו, המומחה אינו מחלק את הנזק לתקופות שונות, אלא מייחסו כאמור לחשיפה ארוכת השנים, אולם מוסיף בחקירתו (עמ’ 90-88 לפרוטוקול) כי ליקוי השמיעה הינו נזק מצטבר אשר לא התחיל בתקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1. הואיל והנתבעת 1 לא ערכה בדיקות תקופתיות לתובע כפי שהיתה צריכה לערוך וכן לא ערכה בדיקות תקופתיות ביחס לרמת הרעש במפעל (ובכל מקרה תוצאות בדיקות כאמור לא הוצגו בפניי), גרמה בכך הנתבעת 1 לנזק ראייתי, הנתבעת קיבלה את התובע כפי שהוא ועל גולגולתו הרכה, המשיכה להעסיק אותו גם לאחר בדיקה יחידה כשנה לאחר תחילת העבודה, ומשכך ולאור האמור לא נראה לי כי יש לחלק את האחריות לנזקיו בין מעבידתו הנתבעת 1 ומעבידיו הקודמים והמעביד האחרון הוא, איפוא, שיחוב בנזקים.”

מקור המאמר – abc-israel.it


כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.

האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *