תקנה 258יב(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כדלקמן:
“258יב. חוות-דעת של מומחה בענייני משפחה
…
(ב) הורה בית-המשפט על מינוי ממומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא בפניו מסמכים הנוגעים לעניין, תוך שבעה ימים מיום מינויו.”
בהקשר תקנה זו נשאלת השאלה מהם אותם “מסמכים הנוגעים לעניין”? האם חוות-דעת פרטית בכלל אותם מסמכים?
על-אף שבתקנות העוסקות בתובענות בענייני משפחה לא קיימת הוראה ספציפית האוסרת על העברת חוות-דעת פרטית למומחה כפי שנקבע בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), יש להחיל בדרך-כלל הוראה זו בדבר איסור הצגת חוות-דעת רפואית פרטית למומחה מטעם בית-המשפט, גם ביחס למומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה {תמ”ש (ת”א) 49931-08 פלוני נ’ פלונית, תק-מש 2010(2), 83 (2010)}.
הצורך בשמירה על אובייקטיביות מירבית של מומחה מטעם בית-המשפט והיעדר פגיעה במראית פני הצדק, מחייבים את המסקנה כי יש לאסור הצגת חוות-דעת פרטיות מטעם הצדדים, למומחה שמונה על-ידי בית-המשפט.
זאת ועוד. אחת המטרות במינוי מומחה מטעם בית-המשפט היא צמצום העלויות של בעלי הדין, באופן שלא יצטרך כל צד לשכור מומחה מטעמו. במצב בו יתאפשר לצדדים להציג בפני המומחה מטעם בית-המשפט חוות-דעת פרטית מטעמו, תסוכל גם מטרה זו. כל צד ירוץ ויצטייד בחוות-דעת של מומחה מטעמו וכך, יוכנסו “בדלת האחורית” חוות-דעת “מטעם”, דבר שאותו בדיוק ביקש המחוקק למנוע בהסדר המיוחד שקבע.
שמירת האובייקטיביות של מומחים רפואיים המתמנים על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה והצורך כי בעלי הדין יתנו בהם אמון רב ככל הניתן, חשובה מאוד דווקא בבית-המשפט לענייני משפחה.
בית-משפט לענייני משפחה ממנה מומחים בתחומים רגישים ביותר כגון בסוגיות של מסוגלות הורית, הגירה ואימוץ ולחוות-דעת אלו, השפעה רבה ביותר על זכויות קטינים וטובתם.
אין המדובר רק בחוות-דעת שמטרתם לקבוע גובה של פיצוי כספי כמו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא לעיתים חוות-הדעת עוסקות בדיני נפשות ממש.
יש צורך כי המומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה, יישמרו ככל ניתן על אובייקטיביות ברמה הגבוהה ביותר ואחת הדרכים לכך, היא באמצעות איסור הצגת חוות-דעת פרטיות ומוזמנות בפניהם.
על-אף ההערכה הרבה למקצועיותם של מומחים, יש לעשות הכל על-מנת להבטיח תשתית דיונית שתבטיח אובייקטיביות גבוהה ואמון רב ככל הניתן של הצדדים במומחה.
יוער, כי בתובענות רגילות, אשר בהן מחוייב התובע להגיש חוות-דעת מטעמו ואף הנתבע רשאי להגיש חוות-דעת נגדית, המומחה הממונה על-ידי בית-המשפט, מקבל לידיו בדרך-כלל שתי חוות-דעת ולפיכך החשש לפגיעה באובייקטיביות שלו נמוכה יותר.
שונה הדבר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובתובענות בענייני משפחה, שבהן נאסרה הגשת חוות-דעת פרטיות ולכן יש לאסור הגשתן בעקיפין, באמצעות העברתן למומחה מטעם בית-המשפט.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
