ההגבלה בשטר המשכון על השכרת הנכס, עשויה להעניק לבעל המשכון הגנת יתר, שכן הפגיעה בערך הנכס כבטוחה בגין עסקת שכירות קצרת מועד היא מזערית. מנגד, היא עלולה לפגוע באינטרסים בסיסיים של הלווה הממשכן והיא נוגדת את מהלך העסקים הרגיל. לא בכדי קיימת “חשדנות” ביחס להגבלות עבירות מעין אלה, גם אם מקורם בחוזה ולא בדין {ראה גם ע”א 3649/07 קשת טעמים בע”מ נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
כך לדוגמה, קשה להלום כי שוכר של דירת מגורים לתקופה קצרה, ימצא עצמו מפונה במהלך תקופת השכירות, מן הטעם שבשטר המשכנתא נכלל איסור להשכיר את הנכס ללא הסכמת הבנק. אין זו דרכו של שוכר דירה לתקופה קצרה לבדוק אם יש משכנתא על הדירה ומה התניות הכלולות בשטר המשכנתא.
ב- ח”א (יר’) 8002/02 {המפקח על הבנקים נ’ הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)} שונה נוסח הסעיף בהסכם האחיד ונקבע, כי למרות האיסור להשכיר את הנכס ללא הסכמת הממשכן “רשאי השוכר להשכיר נכס בשכירות שאיננה מוגנת לתקופת שכירות שלא תעלה על שנתיים, ובלבד שדמי השכירות לא יהיו נמוכים מתנאי השוק ולא ישולמו ללווה לתקופה העולה על חצי שנה מראש”.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
