סעיף 32 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדלקמן:
“32. הוכחת תעודות ציבוריות
תעודה ציבורית ניתן להוכיח בהגשת אחת מאלה, בלי לפגוע בדרכי הוכחה אחרים:
(1) המקור;
(2) העתקו הבדוק;
(3) העתקו שהודפס על-ידי המדפיס הרשמי;
(4) העתקו המאושר בחותמו הרשמי או בחתימתו של הפקיד שבידו משמורתו הרשמית;
(5) העתקו המאושר בחותמו הרשמי של המוסד שבידו משמורתו הרשמית;
(6) העתקו המאושר בחותמו או בחתימתו של שר או של נושא משרה אחר בדרג שווה-ערך, או של פקיד בדרג ובמשרה המניחים את דעתו של בית-המשפט לגבי מהימנותו של האישור;
(7) העתקו המאושר בחותמו הרשמי של מוסד, אם מהימנותו של האישור מניחה דעתו של בית-המשפט, בהתחשב עם טיבם של התעודה ושל המוסד שאישר אותה.”
סעיף 32 לפקודת הראיות מונה מספר דרכים להוכחת “תעודה ציבורית”.
כך למשל, על-פי סעיף הנ”ל, ניתן להוכיח “תעודה ציבורית” בהגשת המקור וחזקה על “תעודה ציבורית” כל עוד לא הוכח היפוכו-של-דבר, שאכן נערכה על-ידי מי שחותמתו מצויה עליה {תא”ק (שלום אשד’) 1151-01 דרור שטרית נ’ אברהם יצחק שטיינמץ, תק-של 2011(1), 10301, 10302 (2011); בש”א (שלום יר’) 7443/08 אלג’אבר אחמד נ’ גדיש פסגות קופות גמל בע”מ, תק-של 2009(2), 19820, 19822 (2009); אשר להעתק מאושר על-ידי ארכיון המדינה ראה ת”א (מחוזי נצ’) 1007/04 קרן קיימת לישראל על-ידי מינהל מקרקעי ישראל נ’ הזימה סעיד הזימה קזל, תק-מח 2009(2), 16606, 16616 (2009); אשר להגשת המקור או העתקו הבדוק ראה ת”ע (משפחה נצ’) 1310/07 האפוטרופוס הכללי – חיפה נ’ י.מ, תק-מש 2009(1), 429, 433 (2009); אשר להעתק המאושר על-ידי מוסד רישמי ראה ת”פ (מחוזי יר’) 3087/07 מדינת ישראל נ’ בילאל מחאימרה, תק-מח 2008(2), 9320, 9326 (2008); אשר להעתק מאושר שעל התביעה להמציא לבית-המשפט ראה ת”פ (שלום נצ’) 2070/06 מדינת ישראל נ’ א’ ו’, תק-של 2007(3), 19722, 19725 (2007)}.
די באי-צירוף אישור של נציג דיפלומטי או קונסולארי ישראלי כדי להביא לאי-קבלת מסמך כראיה. ב- תמ”ש (משפחה יר’) 21140/06 {ר’ א’ נ’ האפוטרופוס הכללי – מחוז ירושלים, תק-מש 2007(1), 486, 491 (2007)} קבע בית-המשפט כי מבחינה פרוצדוראלית – סעיף 33 לפקודת הראיות דורש לצורך קבלת תעודת חוץ כראיה, אישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי. אישור מסוג זה לא צורף. מטעם זה בלבד דין הבקשה כולה להידחות, באשר לא ניתן לקבל המסמך כראיה.
עוד נקבע כי מבחינה מהותית – פקודת הראיות עשויה להכשיר את המסמך מבחינת קבילותו {היה ועומד הוא בתנאים הקבועים בסעיף 33 לפקודת הראיות}, ואולם אין בה כדי להוכיח את אמיתות תוכנו, באופן שישמש לקביעת ממצאים בהליך הנדון.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
