ב- רע”א 2235/04{בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ אלי שירי, תק-על 2006(2), 4466 (2006)} נדונה השאלה, מה דינם של מסמכים שהוכנו על-ידי צד למחלוקת לצרכיו הפנימיים לקראת הליך חלופי ליישוב המחלוקת, ואשר לא הועברו בשעתו לעיונו של הצד שכנגד. האם במשפט המתנהל מאוחר יותר בין הצדדים יחול עליהם חסיון, בנוסף לאי-קבילותם באותו הליך? בית-המשפט קבע:
“החסיון החל על חומר הכנה שהכין צד לצורך משפט או משפט צפוי חל, על-פי הרציונל שלו ותכליותיו, גם על חומר הכנה שנועד לשמש בהליך חלופי ליישוב מחלוקת מחוץ לבית-המשפט. מספר טעמים לכך:
א. זהות התכליות והשיקולים הנוגדים: קיים דמיון, אם לא זהות מוחלטת, בין התכליות, השיקולים והאיזונים העומדים ביסוד חסיון חומר הכנה המיועד למשפט, לבין אלה הפועלים לקביעת מעמדו של חומר הכנה שנועד להליך חלופי ליישוב הסכסוך. חשיבות מתן ההגנה ראויה לאוטונומיה האישית של צד למחלוקת להכין ולגבש באין מפריע את עמדתו לצורך התדיינות עם יריבו קיימת במידה זהה בכל המערכות ליישוב סכסוכים. בלא מתן הגנה כזו, תקופח יכולתם של מתדיינים לגבש את עמדתם ולהציגה בצורה מלאה ומושכלת בבירור המחלוקת. הצורה והלבוש הניתנים להליך ההתדיינות אינם מעלים ואינם מורידים לעניין חשיבותו של ערך זה. אין כל קו מבדיל לעניין זה בין הכנה למשפט לבין הכנה למשא-ומתן לפשרה, להליך גישור או פישור, או דיון בבוררות. הרציונל העומד בבסיס חסיונו של חומר כזה הינו משותף לכל מערכות יישוב הסכסוכים, ומשמעותו היא כי חשיבות ההגנה הניתנת לבעל דין להכין את עמדתו לצורך התדיינות עם יריבו גוברת בעיני המשפט אף על חובת הגילוי הקיימת דרך-כלל לצורך חשיפת האמת. יוצא, איפוא, כי החסיון המוכר לעניין חומר הכנה הנאסף לצורך משפט מתרחב באופן טבעי גם למנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים.
ב. עידוד ותמריץ להיזקקות למנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים:
יצירת אבחנה מהותית בין חסיון הניתן לחומר הכנה למשפט, לבין חומר הכנה שנועד לשמש מנגנון יישוב מחלוקת חלופי, עלול לפגוע קשות בתמריץ הראוי של הציבור להיזקק למהלכים חלופיים למשפט. אם ידע צד למחלוקת כי חומר הכנה שהכין לצורך פשרה שנכשלה עשוי לעמוד לעיון הצד שכנגד במשפט שבא בעקבות משא-ומתן שהתנהל, עלול להיות לכך תמריץ שלילי לבעלי דין להיזקק להליך משא-ומתן; לחילופין, הדבר עלול להביא לכך כי ניהול הליך חלופי כאמור לא ילווה בחומר הכנה בכתב, מחשש כי הוא עלול להיחשף בפני היריב בהליך שיפוטי מאוחר יותר. אפשרות כזו עלולה לפגוע ברמת ההכנה של בעל דין בהליך החלופי כאמור, והדיון בו עלול להיפגע באיכותו, ברמתו, ובסיכויי הצלחתו. מבחינה זו, הגבלת החסיון רק לחומר הכנה למשפט עומדת בניגוד לאינטרס ציבורי מובהק המבקש לעודד מהלכים לפתרון מחלוקות מחוץ לבית-המשפט. על רקע זה נטען בעבר בהקשר לסעיף 79ג(ד) לחוק בתי-המשפט כי ראוי להכיר בחומר הכנה לקראת הליך פישור כמוגן בחסיון ראייתי (ר’ סטי דרך גישור להסכם (2001), שם, 104).
ג. טשטוש תחומים בין חומר הכנה להליך חלופי לבין חומר הכנה למשפט: לא אחת, ישנו טשטוש תחומים בין חומר הכנה הנאסף לצורך גיבוש עמדה בהליך יישוב מחלוקת חלופי, לבין חומר הכנה הנאסף לצורך משפט, והאבחנה ביניהם קשה ומלאכותית. דרך שגרה, חומר שבעל דין מכין לצרכיו במסגרת משא-ומתן לפשרה, או הליך גישור או פישור, יהיה זהה או דומה לחומר הנדרש לביסוס עמדתו במשפט הנפתח מאוחר יותר, מקום שההליך החלופי נכשל. אין היגיון וטעם לפרוש חסיון על חומר הנאסף לצורך משפט, ולמנוע מבעל דין חסיון זה על אותו חומר עצמו, בהיותו מיועד בתחילת מהלכי ההתדיינות למנגנון יישוב הסכסוך החלופי. גם בעת ניהול המשפט גופו, לא אחת משתלבים מאמצי פשרה, גישור או פישור אל תוך מהלכי המשפט, לעיתים הם מסתיימים בהצלחה, ולעיתים נכשלים,והליכי המשפט נמשכים במתכונת שיפוטית רגילה. יצירת אבחנה מהותית בין חומר הכנה המיועד למשפט גופו הנהנה מחסיון, לבין חומר הנאסף לצורך הליך חלופי, המעורב ושזור במשפט, שאינו נהנה מחסיון, עלולה להימצא הרסנית גם למאמצי השגת הסדר מוסכם אגב המשפט. קשה למצוא טעם רציונאלי לאבחנה כזו ביחס לחומר הכנה שנאסף על-ידי צד להתדיינות, בין לצורך משפט, ובין לצורך יישוב המחלוקת בדרך חלופית למשפט.
במישור החסיון הראייתי, האבחנה בין חומר הכנה לצורך משפט לבין חומר הכנה לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת אינה יכולה להתקבל, איפוא. היא עומדת בסתירה לרציונל הבסיסי המשותף העומד ביסוד הערך השואף להגן על חירותו של בעל דין להכין ולגבש את עמדתו לצורך הליך הכרעה בינו לבין יריבו, יהא אשר יהא אופי מנגנון ההכרעה שנבחר; היא עומדת בסתירה למדיניות הציבורית המבקשת לעודד הליכי יישוב מחלוקות בדרכים חלופיות למשפט; היא עלולה להבחין שלא כדין בין חומר הכנה למשפט לבין חומר הכנה לצורך הליך חלופי, מקום שהליכי המשפט וההליך החלופי מעורבים ומשולבים אלה באלה עד לבלי הפרד. מסקנתי היא, איפוא, כי החסיון החל על חומר הכנה במשפט מתפרש גם על חומר הכנה לצורך דרכים חלופיות ליישוב מחלוקות בין בעלי דין.”
ב- רע”א 2235/04{בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ אלי שירי, תק-על 2006(2), 4466 (2006)} נדונה השאלה מהם התנאים להחלת חסיון על חומר הכנה לצורך הליך חלופי ליישוב מחלוקת? בית-המשפט קבע:
“18. החסיון הניתן לחומר הכנה לצורך הליך חלופי ליישוב מחלוקת נגזר כענף מהחסיון הנתון לחומר הכנה לצורך משפט. נובע מכך כי התנאים להחלת החסיון בשני המצבים דומים בטיבם זה לזה. אלה התנאים לחסיון בהליך חלופי:
ראשית, על-פי מבחן “הצפיות”, החסיון על חומר הכנה לצורך הליך יישוב חלופי יחול לא רק על חומר שהוכן שעה שההליך היה תלוי ועומד בפועל, אלא גם מקום שבעת הכנתו של החומר היה צפי של ממש כי אותו הליך אכן יתקיים. אמנם, שלא כהליך משפטי, המנוהל במתכונת דיונית מובנית, הליכים חלופיים ליישוב מחלוקות עשויים ללבוש צורות מגוונות, והם מתאפיינים מעצם טיבם ביתר גמישות, ובמימד של אי-פורמליות. עובדה זו יוצרת קושי כפול: ראשית, בעצם איתורו של “הליך” ליישובה של מחלוקת, ושנית, בבחינת הצפי לקיומו. היבטים אלה יש לבחון ממקרה למקרה, על-פי נסיבותיו. עם- זאת, כאבן בוחן לקיומו של “הליך” ליישוב המחלוקת ישמשו הוכחת קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים בשלב הכנת החומר, ומידת הכנות והרצינות המתלווים למגעים בין הצדדים החלוקים…
שנית, בדומה לחסיון על חומר הכנה למשפט, נדרש גם בענייננו, כי המטרה הדומיננטית להכנת החומר הייתה לשמש את בעל הדין לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת, בין אגב מהלכו של ההליך ובין תוך צפי לקיומו. חומר שעיקר מטרתו לא נועדה לתכלית זו, אלא כוּונה למטרה אחרת, לא יחסה בצל החסיון. לצורך העניין, החסיון יחול בין אם החומר הוכן לצורך הליך חלופי נתון ובין אם לאחר-מכן הצדדים בחרו בהליך חלופי אחר, שגם תכליתו היא יישוב המחלוקת בדרך מוסכמת.
שלישית, כדרכם של מרבית החסיונות, בין הסטטוטוריים ובין ההלכתיים, ייתכנו מצבים חריגים שבהם אינטרס ציבורי רב משקל עשוי לגבור על ערך החסיון ההלכתי ולהצדיק גילויו של החומר החסוי. אין מקום להיכנס לפרטי תנאי זה, מאחר שהוא אינו רלבנטי לנסיבות עניין זה.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
