טרם הוכרעה על-ידי בית-המשפט העליון, וטרם נקבעה הלכה מחייבת בשאלה האם המשפט הישראלי מכיר בזכות מעבר מכוח כורח לאחר חקיקת חוק המקרקעין {ת”א (נצ’) 7521-04-13 יהושע שור נ’ כפיר עפרוני, תק-מח 2015(4), 4337 (2015)}.
בהלכה הפסוקה שקדמה לחקיקת חוק המקרקעין, ובפסיקת בתי-המשפט המחוזיים שלאחר חקיקת החוק, מסתמנת הנטיה להכיר בזכות מעבר מכוח כורח בנסיבות חריגות ביותר ומקום שנסיבות העניין מחייבות הכרה בזכות המעבר, כדי לא לגרום לעיוות דין, כאשר טעמים של צדק, הגינות ויושר מחייבים זאת.
זכות מעבר מכוח כורח קיימת כאשר הכורח לעבור הוא מוחלט ואין כל אפשרות למעבר אחר, או סלילת דרך חדשה גם אם המעבר בדרך אחרת כרוך בקושי רב {ראה גם ע”א 153/67 “שלב” הקואופרטיב המאוחד להובלה בע”מ נ’ נווה הררי מואב בע”מ, פ”ד כ(1), 617; ע”א 483/60 עמרני נ’ דחבש, פ”ד טו(2), 1557; מיגל דויטש קניין כרך ב, (1999), 489-487; ע”א (ת”א) 201/74 סיני הר-לב נ’ אברהם צוורבן, פ”מ תשל”ו (ג), 272}.
בעניין זכות המעבר מכוח כורח קבע כב’ השופט מ’ לנדוי ב- ע”א 153/67 {“שלב” קואופרטיב המאוחד להובלה בע”מ נ’ נווה הררי מואב בע”מ, פ”ד כ(1), 617} עוד בטרם נחקק חוק המקרקעין, כי זיקת הנאה מכוח כורח, תוכר רק בנסיבות של כורח מוחלט. לדבריו, “על זכות מעבר מכוח כורח נאמר, שהיא ניתנת רק במקרה של כורח מוחלט ולא כאשר קיימת דרך אחרת על אדמתו של הטוען לזכות, אף כי המעבר בדרך אחרת כרוך בקושי” {ראה גם ת”א (יר’) 1678/92 חברת מודרן בילדינגס נ’ חברת מ’, תק-של 93(2), 128 (1993); ע”א 281/61 שלוסר נ’ כ”ץ, פד טו 2329}.
כאמור, לימים ומאז נחקק חוק המקרקעין בשנת 1969, קיימת מחלוקת אם יש להוסיף ולהכיר בזיקת הנאה מכוח כורח וזאת לאור סעיף 161 לחוק המקרקעין הקובע כי “מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק”.
חרף האמור, נראה שבתי-המשפט המשיכו להידרש לבחינת קיומה של זיקת הנאה מהסוג האמור בעוד השאלה האם הדין הישראלי ממשיך להכיר בה – טרם הוכרעה.
כך למשל קבעה כב’ השופטת א’ חיות ב- ע”א 696/07 נאסיף סאמי נסור נ’ פקיד הסדר המקרקעין למחוז חיפה והגליל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.10)} כי אינה נדרשת לבחון האם הדין הישראלי מכיר בזיקת הנאה מכוח כורח, משום שבאותו עניין לא הוכחו התנאים להתקיימותה של זיקת הנאה שכזו {ראה גם תא”ק (ת”א) 6844-09-11 עיריית ת”א נ’ אשר בן שמואל, תק-של 2013(3), 71661 (2013)}.
זאת ועוד. קיומה של זיקת הנאה כ”זכות מחמת כורח”, מתרחשת כאשר החלקה שנמכרה תלויה בזכות מעבר דרך החלקה שנשארה בידי הבעלים, או שהמעבר לחלקה שנשארה בידיו תלויה במעבר דרך החלקה שנמכרה {ע”א 153/67 “שלב” קואופרטיב להובלה בע”מ נ’ הררי מואב בע”מ, פ”ד כא(1), 617 (1967)}.
אין להכיר בזיקת הנאה מחמת כורח כאשר קיימת דרך אחרת, אפילו אם השימוש בה כרוך בקושי רב. פרשת שלב אף קובעת כי יש לבחון את מצב הדברים בעת עשיית העסקה על-מנת לבדוק האם מדובר היה ב”כורח” {ראה גם ת”א (יר’) 19730/08 עמותת בית נתנאל נ’ חב’ אלאקסא אלמובראק בע”מ, תק-של 2014(3), 40390 (2014)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
