סעיף 9 לחוק המכר (דירות), התשל”ג-1973 קובע כדלקמן:
“9. חזקה
לעניין חוק זה, המוכר דירה שהיתה תפוסה בידי אחר פחות משנה מיום גמר בנייתה או שהוא עצמו גר בה פחות משישה חדשים מיום גמר בנייתה, חזקה שבנה או רכש אותה על-מנת למכרה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר.”
המבחן המקובל הינו מבחן סובייקטיבי לפיו “בקביעתו האם החזקה הקבועה בסעיף 9 הנ”ל נסתרה, אם לאו, ייתן בית-משפט את דעתו גם לשיקולי המדיניות המצדיקים את תחולת החוק או אי-תחולתו” וכי על בית-המשפט ליתן דעתו “לא רק לקיומה או להיעדרה של כוונה למכור את הדירה מלכתחילה, אלא גם לשאלה אם מוצדק להחיל את החוק בנסיבות המקרה” {איל זמיר חוק המכר (דירות), התשל”ג-1973 (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע”ש הרי ומיכאל סאקר, התשס”ב), 182}.
ב- ת”א (שלום פ”ת) 6067/04 {רוהקר אילן נ’ שבת ענת, תק-של 2007(4), 31583 (2007)} קבע כב’ השופט אהרן ד’ גולדס כי במקרה דנן אין חולק כי המוכרת בנתה את הדירה באמצעות קבלן, שלא במטרה לגור בה, כי אם למטרת הפקת רווח בלבד. ממכלול הנתונים במקרה זה, ולאור שיקולי המדיניות הראויים – המסקנה היא כי חוק המכר (דירות) חל על החוזה נשוא תביעה זו.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
