סעיף 57א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדלקמן:
“57א. חזקת יצרן (תיקון: התשל”ג)
(א) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של יצרן, מגדל או אורז (להלן: “יצרן”), שם עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, יהיה בכך ראיה לכאורה שייצר, גידל או ארז את הטובין.
(ב) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של משווק, שם עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, ולא נמצא עליהם שמו של יצרן, יראו את המשווק לכל עניין כאילו הוא היצרן, זולת אם גילה לקונה, או למי שהוסמך לכך כדין, את זהות היצרן, משנדרש לכך.”
משנמצא על גבי המקרר מדבקה עם שם הנתבעת, שהינה גם יצרנית של מקררים, הרי שקיימת ראיה לכאורה כי המקרר יוצר על-ידי הנתבעת {ת”א (ת”א) 17419/05 הראל חברה לביטוח בע”מ נ’ בני קירור בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
יוער כי הוראת סעיף 57א לפקודת הראיות אינה חלה על יצירה ספרותית {ת”א (נצ’) 4890/03 תגריד עארף נג’אר נ’ דאר אלהודא הוצאה לאור כרים 2001 בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
