סעיף 12 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“12. חזקת תאריך הלידה
ידועה שנת לידתו של אדם ולא ידוע יום לידתו, חזקה שנולד באחד בניסן של אותה שנה; ידוע חודש לידתו של אדם ולא ידוע יום לידתו, חזקה שנולד ביום החמישה-עשר של אותו חודש.”
סעיף 12 לחוק הכשרות מונה, למעשה, שתי סיטואציות אפשריות וכפי שנראה להלן.
האחת, כאשר ידועה שנת לידתו של אדם אולם לא ידוע יום לידתו. במקרה זה, חזקה כי נולד באחד בניסן של אותה שנה.
השניה, כאשר ידוע חודש לידתו של אדם אולם לא ידוע יום לידתו. במקרה זה, חזקה כי נולד ביום החמישה-עשר של אותו חודש.
ב- ת”א (שלום יר’) 11028/06 {ביטון חנניה נ’ אבורמילה אברהים, תק-של 2008(2), 12354 (2008)}, התובע הינו יליד 1921. כב’ השופטת עירית כהן קבעה כי בהיעדר תאריך לידה מדוייק, היא מקבלת את טענת הנתבעים לפיה יש לפנות לסעיף 12 לחוק הכשרות, לפיו תאריך הלידה של התובע הינו 09.04.21.
ב- ת”א (שלום חי’) 20090/01 {עדוי אחמד ז”ל באמצעות עזבונו נ’ חברה עוף בני-ברק והגולן בע”מ, תק-של 2008(2), 11710 (2008)} קבע כב’ השופט יעקב וגנר כי מאחר וידועה שנת לידתו של המנוח אך לא תאריך לידתו המדוייק, על-פי סעיף 12 לחוק הכשרות, ישנה חזקה שהמנוח נולד באחד בניסן של אותה שנה, קרי 13.03.37.
ב- ת”א (מחוזי ב”ש) 4112/05 {עזבון המנוח נמוב אלכסנדר ז”ל נ’ אדרי יוסי, תק-מח 2007(4), 3358 (2007)} קבע כב’ השופט י’ פלפל כי תאריך לידתו המדוייק לא נמסר לבית-המשפט בשום מסמך שהוגש ובשום שלב בדיונים, אם כי נמסר כי המנוח נולד ב- 1980 ונפטר ביום 11.10.03.
לכן, ועל-פי הקבוע בסעיף 12 לחוק הכשרות, קבע כב’ השופט י’ פלפל כי המנוח נולד בא’ בניסן 1980, 01.04.80 וכי במועד פטירתו היה המנוח כבן 23 שנים.
ב- ת”א (שלום יר’) 19413/00 {בית הלחמי סימי נ’ בן שטרית שמעון, תק-של 2006(3), 7762 (2006)} קבע כב’ השופט משה בר-עם כי בטרם יידרש לשאלת שיעור הפיצויים, עליו לקבוע כממצא את גילה המדוייק של התובעת, בהיותו נתון רלוונטי לקביעת גובה הנזק.
במקרה דנן, התובעת הצהירה כי שנת לידתה היא 1940 וכי לא הובאה כל ראיה בדבר יום לידתה המדוייק. משכך, ובהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הכשרות, קבע כב’ השופט משה בר-עם כי יום לידתה של התובעת הינו א’ בניסן, קרי, 09.04.40 {ראו גם ע”א 2541/02 לנגר נ’ יחזקאל, פ”ד נח(2), 583 (2004)}.
ב- ע”א (מחוזי יר’) 6476/05 {המוסד לביטוח לאומי נ’ בית-ספר “בן יקיר” כפר נוער דתי, תק-מח 2006(1), 9548 (2006)} קבע בית-משפט שלערעור כי הוא מקבל את קביעת בית-משפט קמא שקבע כי משתאריך הלידה של הנפגע רשום במרשם האוכלוסין כ- 0.0.1979, הרי שעל-פי הוראת סעיף 12 לחוק הכשרות היום והחודש של תאריך הלידה הם אחד בניסן של אותה שנה, כלומר, 29.03.79 {במקרה זה, בית-משפט קמא (כב’ השופט רם וינוגרד), קבע כי כעולה מתעודת עובד הציבור שהוגשה, הרי שביום הגשת התביעה, 31.03.04, מלאו לנפגע עשרים וחמש שנים ויומיים, וזכותו לתבוע פקעה ועימה זכות המוסד}.
ב- ת”א (שלום חד’) 1431/02 {פחימה ארמנד נ’ אי.איי.ג’י. ביטוח זהב בע”מ, תק-של 2004(2), 21552 (2004)} התובע אינו יודע את מועד הולדתו המדוייק ועל-פי הרישומים שבתעודת הזהות שלו נקובה בה שנת הלידה בלבד והיא 1936. כב’ השופטת הדסה אסיף קבעה במקרה דנן, כי אחד בניסן, בשנה שבה נולד התובע, חל בתאריך הלועזי 24.3.36 ומכאן, שמלאו לתובע 65 שנים ביום 24.3.01 ורק עד למועד זה הוא זכאי לקבל את התגמול שנקבע בפוליסה בגין אי-כושר. במאמר מוסגר יש לציין שגם אם היה מקום לעשות את החישוב באופן שונה ולקבוע את תאריך תום הפוליסה ב- א’ ניסן התשס”א שחל במהלך שנת 2001, הרי שגם במקרה כזה חל יום זה בתאריך הלועזי של 25.3.01 ומדובר לכן באותה תוצאה בדיוק ואין במקרה שבפניי חשיבות לדרך החישוב.
ב- ת”א (מחוזי נצ’) 104/95 {ששון יחזקאל נ’ צבי לנגר, תק-מח 2002(1), 65941 (2002)} התובע הינו יליד שנת 1939. מאחר וחודש לידתו אינו ידוע, התייחס כב’ השופט מנחם בן דוד אל התובע כאילו הוא נולד באחד בניסן באותה השנה.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
