סעד של אכיפת השימוש בזכות של זיקת הנאה, היא בגדר “תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין”, הנתונה לסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי לפי סעיף 51(א)(3) סיפא לחוק בתי-המשפט מכוח סמכותו השיורית לפי סעיף 40(1) רישא לחוק בתי-המשפט.
בית-המשפט המחוזי קבע ב- ת”א (חי’) 239/93, המ’ 4153/94 {עזר נ’ גולדבליט, פס”מ תשנ”ה(2), 163}, כי תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר קיום זיקת הנאה הינה בגדר “תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין” ולפיכך, נתונה לסמכות בית-המשפט המחוזי. עוד נקבע שם, כי מאחר וזיקת ההנאה היא זכות קניינית – “זכות חפצא” ולא “זכות גברא”, הרי שאין לראות בה תביעה “לשימוש במקרקעין” כמשמעותה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי-המשפט {ראה ת”א (עכו) 23644-07-09 סולימאן מולא נ’ מוחמד מולא, תק-של 2014(3), 65433 (2014); ת”א (טב’) 1334/85 המועצה המקומית מגדל נגד S.N.E Trust Inc, פ”מ תשמ”ז(ב), 86}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
