סעיפים 38 ו- 39 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובעים כדלקמן:
“38. תפקידי האפוטרופוס לקטין ולפסול-דין
אפוטרופוס של קטין חייב לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן חייב הוא בשמירת נכסי הקטין, ניהולם ופיתוחם; הוא רשאי להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והוא מוסמך לייצגו; והכל אם לא הגביל בית-המשפט את תפקידי האפוטרופוס. והוא הדין, בשינויים המחוייבים, באפוטרופוס של פסול-דין.
39. תפקידו של אפוטרופוס אחר
אפוטרופוס שאינו של קטין או של פסול-דין חייב לדאוג לעניינים שנמסרו לו על-ידי בית-המשפט.”
ביום 11.04.16 פורסם תיקון מס’ 18 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות {ספר חוקים, חוברת מס’ 2550, ג’ בניסן התשע”ו} ובמסגרתו תוקן סעיף 39 לחוק הנ”ל ונוסחו החדש יהיה כדלקמן:
“39. תפקידיו של אפוטרופוס אחר (תיקון התשע”ו (מס’ 18))
(א) אפוטרופוס שאינו של קטין או של פסול-דין חייב לדאוג לעניינים שנמסרו לו על-ידי בית-המשפט ולפעול לשמירת הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם ולקבל החלטות בקשר אליהם והכל בהתאם להוראות פרק שלישי1.
(ב) השר, בהתייעצות עם שר הרווחה והשיורתים החברתיים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר האחרית והחובות של אפוטרופוס כאמור בסעיף-קטן (א), שיחולו אם בית-המשפט לא נתן בעת המינוי או לאחר מכן הוראה אחרת, ובדבר הכישורים של בעלי תפקידים בתאגיד המתמנה אפוטרופוס; הוראות כאמור יכול שייקבעו בהתאם לסוגי האפוטרופסות, ורשאי השר לקבוע הוראות לעניין אפוטרופסים שהם תאגידים, היקף פעילותם ובעלי תפקידים בהם, ועל אפוטרופסים מקצועיים כהגדרתם בסעיף 34.”
הערה: תיקון מס’ 18 ייכנס לתוקפו בתוך שישה חודשים מיום פרסומו.
בהצעת חוק הממשלה {890, ג’ בחשוון התשע”ה, 27.10.14} נאמר:
“מוצע לתקן את סעיף 39 לחוק. התיקון המוצע בפסקה (2) מבקש להסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, לקבוע הוראות בדבר האחריות והחובות של אפוטרופסים, אשר יחולו אם לא נתן בית-המשפט, בעת המינוי או לאחר כן, הוראה אחרת. צווי המינוי מטבעם מתייחסים לקטגוריות של נושאים שבהם יטפל האפוטרופוס או לעניין מסויים, אך הם אינם יכולים לפרט את מכלול התפקידים שעל האפוטרופוס לבצע מתוקף המינוי בכל קטגוריה או עניין.
פירוט ההוראות בדבר האחריות והחובות של אפוטרופסים, המכונות ״סל טיפול״, פורסמו על-ידי האפוטרופוס הכללי לפני כמה שנים בחוברת שהוציא וכן פורסמו באתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי, והן הוכנסו להסכמי שכר-הטרחה של תאגידי האפוטרופסות. ההוראות מחולקות לפי קטגוריות שונות בהתאם לסוג המינוי והמקום שבו נמצא החסוי (קהילה/מוסד).
לפי המוצע, יוסמך שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, לקבוע הוראות כאלה בתקנות, כדי לתת להן יתר תוקף. במסגרת זו מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות נוספות שיחולו על אפוטרופסים שהם תאגידים, הנובעות מכך שמדובר במי שמשמש כאפוטרופוס למספר רב של חסויים.”
על-פי סעיף 15 לחוק הכשרות זכותם של ההורים היא למלא חובותיהם כלפי ילדיהם. סעיף 15 לחוק הנ”ל מדבר בזכות וחובה לאמור הזכות למלא את החובה. ודוק, משמדובר באפוטרופוס ממונה לא מדבר החוק בזכות כי אם בחובה בלבד {ראו סעיף 38 לחוק הכשרות; תמ”ש (משפחה יר’) 13931/99 פלונים נ’ אלמונים, תק-מש 2000(3), 327 (2000); תמ”ש (משפחה יר’) 22/97146 פלוני נ’ אלמונית, תק-מש 98(3), 19 (1998)}.
האפוטרופוס משמש כנאמן, הן כלפי החסוי והן כלפי בית-המשפט, מרגע שמונה ככזה על-ידי בית-המשפט.
יפים לעניין זה דברי כב’ השופט א’ ברק בספרו {שיקול-דעת שיפוטי (פפירוס), 492} לפיהם:
“מי שבידו הכוח לשלוט על רכושו של אחר, למען אחר, חב לו אמון. זהו עיקרון כללי. הוא חל במגוון רב של יחסים משפטיים… הוא חל ביחסי אפוטרופוס – פסול-דין.”
כב’ השופט אהרן מקובר ב- ת”א (שלום פ”ת) 1292/04 {לוקוב דוד נ’ קיבוץ נען, תק-של 2006(2), 26507 (2006)} לא רואה הבדל, לעניין חובת הנאמנות, בין סעיף 38 לחוק הכשרות לסעיף 39 לחוק הכשרות. סעיף 38 לחוק הכשרות דן באפוטרופוס של קטין או של פסול-דין וסעיף 39 לחוק הכשרות דן באפוטרופוס שאינו של קטין או של פסול-דין. זה כמו זה – חייב לדאוג לצורכי מי שנתון תחת אחריותו.
ב- בש”א (משפחה כ”ס) 1396/02, תמ”ש (כ”ס) 5760/02 {פלוני נ’ פלמוני, תק-מש 2002(2), 312 (2002)} קבע כב’ השופט יעקב כהן כי זכות העמידה של הסבתא-המבקשת מס’ 3, בתביעת דמי המזונות הקבועים של הקטינים מאביהם וייצוגם בתביעתם כנגד האב לשם מימוש החבות החלה עליו כלפיהם, מכוח הדין האישי החל על הצדדים, טמונה בהוראות סעיפים 38 ו- 67 לחוק הכשרות.
לגישתו, העולה במשולב משני סעיפי החוק כאמור, הינו כי המבקשת מס’ 3 הינה בגדר “אפוטרופוס מעשה” של הקטינים, שכן אין חולק כי היא מקיימת בפועל את מטלות האפוטרופסות, ונטלה על עצמה את האחריות והדאגה לצרכי הקטינים, אף כי לא נתמנתה כאפוטרופא.
במסגרת האחריות והחובות המוטלים על המבקשת מס’ 3, כלפי הקטינים, עקב היותה “אפוטרופוס למעשה”, מצויה גם הסמכות לייצגם בכל עניין מענייניהם.
למותר לציין כי הדאגה לצרכי הקטינים, חינוכם ולימודיהם הינה המטרה הראשונית והבסיסית שלשמה הוקנתה לאפוטרופוס, וכן לאפוטרופוס למעשה, הסמכות לייצוג הקטינים.
לאור האמור לעיל, נקבע כי הסבתא, מבקשת מס’ 3, מוסמכת לייצג את הקטינים בתביעה.
ב- תמ”ש (משפחה ת”א) 35070/97 {י’ ט’ נ’ א’ ט’, תק-מש 2000(2), 118 (2000)} קבע כב’ השופט יהודה גרניט ובהסתמך על סעיף 39 לחוק הכשרות כי כיוון שבית-הדין לא מסר לאפוטרופוס, סמכויות לגבי רכושה של התובעת, אלא לגבי רכושה ככל שהוא נוגע להשגת הסכם בין בני הזוג. מכאן, שבידי האפוטרופוס לא היו כלל סמכויות לגבי העברת זכויות התובעת בדירה לנתבע, שנעשו שלא במסגרת הסכם כולל.
ב- ע”א 413/80 {פלונית נ’ פלוני, פ”ד לה(3), 57 (1981)} מדגיש כב’ השופט מ’ שמגר כי מינוי של אפוטרופוס הנובע מן הכוחות והסמכויות שהוקנו בסעיפים 33 ו- 39 לחוק הכשרות פניו אל מעשים ותפקידים, שביטויים הלכה למעשה, מגמר לידתו של העובר.
בקשר לתפקידו של האפוטרופוס שנתמנה על עובר, ניתן ללמוד מן האמור בסעיף 39 לחוק הכשרות כי עליו לדאוג לאותם עניינים שנמסרו לו על-ידי בית-המשפט. הא ותו לא. אין לו תפקידים נוספים כלליים כפי שנקבע למשל בסעיף 38 לחוק הכשרות לגבי תפקידי האפוטרופוס לקטין או לפסול-דין {ראו גם דברי כב’ השופט יהושע גייפמן ב- תמ”ש (משפחה ת”א) 4570/98 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 98(1), 101 (1998)}.
ב- ע”א 5953/94 {קוסובר איטה אטיה נ’ בר שמואל, תק-על 95(2), 997 (1995)} קבע בית-המשפט {מפי כב’ השופטים ש’ לוין, ג’ בך ו-א’ גולדברג} כי ככל שמדובר בסעיף 39 לחוק הכשרות, אנו סבורים שאין הסעיף מתייחס אלא לחובתו של האפוטרופוס לדאוג לענייני החסוי ולא לדרישה לקבלת אישור מראש של בית-המשפט להגשת תובענות.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
