האם חייב בית-המשפט לאמץ את חוות-דעת המומחה ?

בית-המשפט אינו חייב לאמץ את חוות-דעת המומחה. חוות-דעת של המומחה הינה כלי עזר אשר באמצעותו בית-המשפט נעזר ומקבל מידע לצורך הכרעה במחלוקת הניצבת בפניו {תמ"ש (טב') 13570-03-11 התובעים נ' הנתבעים, תק-מש 2015(1), 321 (2015)}.

בסופו-של-יום ההכרעה הסופית הינה בידיו של בית-המשפט, אולם יחד-עם-זאת וחרף האמור לעיל בית-המשפט לא יטה בדרך-כלל לסטות מחוות-דעת אובייקטיבית של מומחה אלא אם קיימים שיקולים כבדי משקל לעשות כן {ראה גם תמ"ש (פ"ת) 28291-01-14 התובעת נ' הנתבעים, תק-מש 2015(1), 351 (2015)}.

יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- בע"מ 27/06 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2006(2), 1055 (2006)} לפיהם:

"חוות-דעת מומחים – ההסתמכות עליהן והצורך בקבלת חוות-דעת נוספות ומשלימות
14. כאמור, בדיון בבקשות לאישור הגירה קיים קושי המובנה במהות העניין, שכן אם תיעתר לבקשה נמצאת פוגע לבטח בקשר שבין הילד לבין ההורה הנותר במקום המושב המקורי ואם תידחה הבקשה נמצאת פוגע בהורה המשמורן המבקש להמשיך בחייו לאחר גירושיו, ליצור לעצמו תא משפחתי חלופי, לקדם ולהגשים עצמו, לשפר את איכות חייו ולקבוע את מהלכם, וכל זאת תוך שהוא ממשיך לשמש כהורה משמורן הדואג ביומיום לכל מחסורו וצרכיו של ילדו. ההכרעה בבקשה להתיר את ההגירה – כהכרעה ביתר ענייני משמורת ילדים – משמעה איפוא הכרעה בדיני נפשות. ככזו, כבדת משקל וחורצת גורלות כפי שהינה, על בית-המשפט להכריע בה על בסיס מסד נתונים ומידע מלא ככל הניתן. מסד נתונים זה יבוא בפני בית-המשפט בדרך-כלל, על דרך של קבלת חוות-דעת מומחים, גורמים אובייקטיביים המנותקים מן הסכסוך המשפחתי שהם בעלי כלים מקצועיים, ניסיון ומיומנות בתחום הנדרש להכרעה:
"טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים -שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים."
(בג"צ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1), 453 (1998); כן ראו בג"צ 4238/03 לוי נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח(1) 481, 488 (2003); בג"צ 7098/05 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.05); בע"מ 9358/04 הנ"ל)
קבלת חוות-דעת מומחים הינה אם כן האמצעי המרכזי שבידו של בית-המשפט הדן בבקשה להתיר הגירתו של קטין. חוות-הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית-המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות-הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי.
15. משהוגשה לבית-המשפט חוות-דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות-הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית-משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית-המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "… אלא-אם-כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 הנ"ל; רע"א 4575/00 הנ"ל, 332). בעניין זה נזכור ונזכיר, כי המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו. הם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים. יחד-עם-זאת, הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות-דעת מומחה, אין בית-המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית-המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית-המשפט חוות-דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד-משמעית, אין בית-המשפט פטור מהפעלת שיקול-דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית-המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות-דעת הגורמים המקצועיים שמונו על-ידי בית-המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי-המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה. סיכומה של נקודה זו, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי בית-המשפט מחייבת אותו לבחון את חוות-הדעת לגופה, ואין הוא מסיים מלאכתו בעיון בחוות-הדעת ובקבלת המלצת המומחים (וראו דברי השופט (כתארו אז) חשין ב- ע"א 3798/94 הנ"ל, 156, הגם ששם נאמרו הדברים בהתייחס להליכי אימוץ)."
{ראה גם תמ"ש (אשד) 13620-07-12 התובעת/הנתבעת נ' ג.ג., תק-מש 2015(1), 94 (2015)}

מקור המאמר – abc-israel.it


כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.

האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *