ב- ת”א (שלום טב’) 1075-07 {דוד בן דוד נ’ חיים גורן, תק-של 2011(3), 47081, 47095 (2011)} קבע בית-המשפט:
“אשם תורם
69. נשאלת השאלה אם לתובע היה אשם תורם בכל הנזקים וההסתבכויות שהיו. התובע אדם מבוסס, מבין עניין, מנוסה, ומתוחכם.
נשאלת השאלה מדוע מצא הוא לנכון לשלם למור סכום כה גבוה עם חתימת זיכרון-הדברים בלי לקבל כל בטוחה (למעט החתימה על זיכרון-הדברים).
70. אומנם היה מחובתו של הנתבע לבדוק את מצב הזכויות והחובות על הנכס מרגע שפנו אליו הצדדים, אך הצדדים כבר ניהלו מו”מ, חתמו על זיכרון-דברים, ואף שילם התובע למור סכום נכבד מתוך התמורה המוסכמת, הכול טרם הפנייה לנתבע.
היה על התובע להיזהר יותר במעשיו, לנקוט משנה-זהירות בעסקה כה רצינית ומהותית, ולדאוג להבטיח את האינטרסים שלו.
71. יתירה מכך, גם התובע, גם מור, וגם הנתבע ידעו שרובץ חוב משכנתא על הנכס. התובע גם ידע שלא ניתן להעביר את הנכס על שמו טרם סילוק המשכנתא מהנכס. לא ברור מדוע גם הוא לא עמד על סילוק המשכנתא מתוך הכספים הראשונים ששילם או שהיה עליו לשלם למור, ומדוע הסכים להסתבך עם גרירת המשכנתא מהנכס לדירת אבני!
72. מהעדויות והראיות שבפניי עולה תמונה ברורה להתרחשויות במשך שנים רבות עד להעברת הנכס על שם התובע. נשאלת השאלה מדוע התובע מרגע שהתחיל לדאוג ולראות כי הנתבע אינו עושה את המוטל עליו, מדוע לא שכר את שירותיו של עו”ד אחר כדי להחליף את הנתבע, לנסות להציל את המצב, ואולי אף להקטין את נזקיו. לשאלה זו לא קבלתי מענה הולם או משכנע מצידו של התובע.
73. בנסיבות אלו, יש מקום להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 20% מנזקיו.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
