ב- ת”א (שלום יר’) 8651-07 {יעקב ל נ’ פקד חיים שרייבהנד, תק-של 2011(4), 22884, 22892 (2011)} קבע בית-המשפט:
“אשם תורם
44. לטענת הנתבעים, אף אם הייתה התרשלות במעשי השוטרים הרי שאין חולק כי התנהגותם של התובעים מהווה אשם תורם ניכר ומשמעותי לנזקיהם. ככל שהתובעים היו נשמעים להוראות השוטרים והתובע היה מתלווה אליהם ברי כי לא היה צורך בכניסה לביתם, ואף אם התובע היה ניגש לדלת ולא מסתתר מפניהם קיימת סבירות רבה כי האירוע לא היה משתלשל כפי שאירע. עוד נטען כי התובעים לא עמדו בחובתם להקטין את נזקם, וכי חובה זו הופרה הן בהסתתרותו של התובע מפני השוטרים, הן בכך שהמתין מאז הגעתם כ- 40 דקות בהן לא טרח להתלבש, והן בהתנהגותה של התובעת כלפי ביתם הקטינה.
45. לאזרח זכות להתנגד לפעולה לא חוקית של המשטרה, לעיכוב ואף למעצר (המ’ 44/72 שמשי נ’ מדינת ישראל, פ”ד כו(1), 654 (1972); ע”פ 325/84 אברג’יל נ’ מדינת ישראל, פ”ד לח(3), 365 (1984); ע”פ (מחוזי יר’) 6571/02 גוטמן נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 29.4.03)). ‘”התנגדות זו עשויה להיות “סבילה”, דהיינו התחמקות או אף בריחה מהמעצר, וכן “פעילה” דהיינו שימוש בכוח סביר תוך התנגדות למעצר’ (ע’ 97/00 התובע הצבאי הראשי נ’ עמר (פורסם במאגרים, 25.2.01)).
46. התנגדותם של התובעים לכוונת הנתבעים להיכנס לביתם הייתה סבילה בלבד, והתבטאה בהבעת מחאה מילולית ובכך שסירבו לפתוח את דלת הבית ולאפשר לנתבעים להיכנס ולכן אין מקום לייחס להם אשם תורם.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
