ב- ת”א (שלום ת”א) 70768-04 {בנק המזרחי טפחות בע”מ נ’ בנק הפועלים בע”מ ואח’, תק-של 2011(4), 43279 , 43284 (2011)} קבע בית-המשפט:
“האם הוכח אשם תורם של התובע?
17. הנתבעים וצדדי ג’ טענו, שיש לייחס לתובע אשם תורם, בשל כך שבנסיבות דנן, היה עליו להימנע מלפרוע את השיק. אני בדעה, שבנסיבות העניין, אין לבוא בטרוניה אל התובע שפרע את השיק. החלטות על פירעון שיקים בבנקים מתקבלות כעניין שבשגרה. תחת ידי פקיד הבנק הנמשך עוברים במהלך הרגיל של העבודה שיקים רבים. כשעיני הפקיד רואות חותמת שמהווה אישור השיק על-ידי הבנק הגובה, מניח הוא, כי הבנק הגובה הפקיד את הכספים בהתאם להוראות המושך. הוא איננו מתעכב ומנסה לאתר פגמים בשיק.
הגב’ רות בלילטי, ששימשה פקידה בבנק התובע בתקופה הרלוונטית ואישרה את פירעון השיק, העידה (עמ’ 17 לפרוטוקול מיום 22.10.08 ש’ 15-18):
‘ש. …מה הבנת מהחותמת אנו מאשרים את ההסבה.
ת. הבנתי שהשיק הוא לפקודת הולנדר לאה למוטב בלבד שיש הסבה אנו מאשרים את ההסבה וחותמת של בנק הפועלים, אני צריכה להבין שהשיק הופקד להולנדר לאה ולא לאף אחד.’
בהמשך, נשאלה על-ידי בית-המשפט (עמ’ 21 לפרוטוקול, מיום 22.10.08, ש’ 12-17):
‘ש.אם היה כתוב מה שכתוב בלי החותמת של בנק הפועלים. בנאמנות עו”ד צביקה מועלם עבור הולנדר לאה בלי ההסבה של בנק הפועלים. מה היית עושה?
ת. אני הייתי מחזירה את השיק כי זה לא אומר לי כלום. או שיש אישור של הבנק שהוא מאשר את ההסבה, דהיינו שהשיק הופקד להולנדר לאה או שהייתי צריכה לראות את החתימה של הולנדר לאה לבד.’
האמנתי לעדות זו.
כאמור, סבורה אני שהתובע פעל כיאות. הרישום על גב השיק “בנאמנות עו”ד צביקה מועלם עבור הולנדר לאה” כשלעצמו, מותיר ספק, אצל כל מי שמתבונן בשיק, לחשבונו של מי הופקד השיק. האם לחשבונו של עו”ד מועלם, כנאמן של גב’ הולנדר, או לחשבונה של גב’ הולנדר באמצעות עו”ד מועלם. שתי הפרשנויות סבירות. החותמת, שהטביע בנק הפועלים, בצירוף לרישום בכתב יד על גב השיק, יצרו מצג שמדובר באישור שהשיק הופקד בחשבון “המוטב”, דהיינו בחשבון לאה הולנדר.
זאת ועוד, לבנק הנמשך לא הייתה אפשרות לדעת אם הכספים הופקדו בחשבונו של עו”ד מועלם, או בחשבונה של “המוטב” לאה הולנדר. העמדת דרישה לבנק הנמשך, כי יבדוק לאיזה חשבון הופקד השיק, כאשר הייתה מוטבעת עליו חותמת בנק הפועלים המאשרת את ההסבה, הינה בלתי-סבירה בעליל. בדעה זו גם מר ניסים אוזן, מנהל סניף אשקלון בבנק פועלים, לאחר שהתפתל במקצת בתשובותיו (עמ’ 85 לפרוטוקול, מיום 2.11.08, ש’ 19-28):
‘ש….אתה אומר לי שזה בסדר להפקיד שיק עם קרוס למוטב בלבד לחשבון נאמנות של עו”ד שהוא אינו המוטב וזה מה שנעשה כאן ואנחנו פרענו את זה, אז מה היינו לא בסדר?
ת. הייתם צריכים לבדוק את השיק, לראות אם הוא הופקד לחשבון נכון או לא נכון, לדעתי.
ש. תסכים איתי שהיחיד שיכול לדעת אם מי שחתם על ההסבה בשיק זה הוא מועלם זה הבנק שלכם.
ת. נכון.
ש. וגם לאיזה חשבון זה הופקד אם לחשבונו של מועלם או לחשבונו של הולנדר, זה גם בידיעת פקיד הבנק שלכם, נכון.
ת. נכון.’
אין ולא יכול להיות חולק, כי הבנק הגובה, הוא ולא הבנק המושך, יכול וחייב היה לבדוק אם השיק הופקד לחשבון נכון אם לאו, כך שאין לייחס אשם לתובע שפרע את השיק בנסיבות דנן.”
ב- ת”א (שלום ב”ש) 2064-08 {בנק לאומי לישראל בע”מ נ’ אילון חברה לביטוח בע”מ, תק-של 2011(2), 182234, 182241 (2011)} קבע בית-המשפט:
“אשם תורם
42. טוענת הנתבעת כי יש בהתנהלותו של התובע משום ניתוק הקשר הסיבתי ו/או אשם תורם מכריע שכן התיק טופל במשרד ב”כ התובע במשך כ – 4 שנים ובין פעולה לפעולה חלף זמן רב.
אכן, לא הובהר מדוע חלפה תקופה של כשנתיים ימים ממועד הטלת העיקול הראשון ועד מועד הטלת העיקול השני מבלי שהתובע נקט בכל פעולה (ראה סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל). יוער לעניין זה כי המצהירות מטעם התובע, גב’ איריס ביטון וגב’ עדנה אהרוני אישרו בתצהיריהן כי העיקול הוטל על סמך מידע ספציפי (סעיף 5 וסעיף 6 לתצהירים בהתאמה). מכאן שאין מדובר בעיקול גורף אשר נשלח לכל הבנקים ו/או חברות הביטוח ועל-כן יכול היה התובע לפעול באופן ספציפי בהתייחס לעיקול זה.
בנוסף, חלף פרק זמן של כ- 6 חודשים מהמועד בו התקבל הצו לפיו על החייבת לחתום על כתב קבלה ושחרור, לבין המועד בו התבקש מינויו של ב”כ התובע ככונס נכסים על הכספים (עמ’ 9, ש’ 16 – 21 לפרוטוקול).
יצויין כי התובע פעל לפי דרישת הנתבעת בעניין הצורך בכתב קבלה ושחרור ו/או הצורך במינוי כונס נכסים, כאמור, ולא העלה כל טענה בעניין זה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולכן אין לקבל את טענתו ולפיה לא היה צורך בדרישה זו.
43. בנוסף, המצהירה מטעם התובע, גב’ ביטון, העידה כדלקמן:
‘ש: לשיטתך בראיה לאחור הפעולות מבחינת הדחיפות, הנמרצות השכל הישר והנהלים אצלכם במשרד, נוהלו ללא דופי מבחינת קצב.
ת: בחשיבה לאחר כן יכולנו לעשות יותר מהר.’
(עמ’ 11 ש’ 7 – 9 לפרוטוקול).
44. מכאן שיש ליחס גם לתובע אשם תורם.
45. עם-זאת, על-אף האמור, אין בשיהוי הנטען בטיפול מטעם התובע כדי להוות אשם תורם מכריע, שיש בו כדי לאיין לחלוטין את חבותה של הנתבעת, כנטען על ידה. כפי שנקבע לעיל, הנתבעת לא פעלה על-פי צווי העיקול ואף השיבה תשובה שגויה ולכן עיקר האשם נח לפתחה.
46. על-כן גם אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התקופה הרלבנטית הינה רק 16 ימים מהמועד בו קבלה הנתבעת את החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מינוי כונס נכסים ביום 4.8.03 לבין בקשת הפירוק של החייבת בהליכי הפש”ר ביום 20.8.03, שכן לא ניתן להתעלם מהשנים שלפני כן לרבות היעדר תשובה של הנתבעת לצו העיקול (חודש 7/00) ותשובה שגויה שמסרה הנתבעת (חודש 7/02).
47. לאור האמור אני סבורה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30%.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
