סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“19. הכרעת בית-המשפט
לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.”
סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“68. סמכות כללית לאמצעי שמירה (תיקונים: התש”ל, התשמ”ג)
(א) בית-המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית-המשפט לעשות, אם הקטין, פסול-הדין, או החסוי פנה אליו בעצמו.
(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית-המשפט אלא אם שוכנע, על-פי חוות-דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול-הדין או החסוי.”
סעיף 19 לחוק הכשרות, מונה למעשה, שני מקרים בהם ההורים יהיו רשאים לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו. האחד, כאשר ההורים לא הגיעו להסכמה ביניהם בעניין רכושו של הקטין – במקרה שכזה רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו. השני, כאשר ההורים לא הגיעו להסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, המופיע בסעיף 15 לחוק הכשרות – במקרה שכזה, רשאים שני ההורים יחדיו לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו.
עוד קובע סעיף 19 לחוק הכשרות כי במידה ותהיה פניה לבית-המשפט, בית-המשפט ינסה תחילה להביא את ההורים לידי הסכמה ובמידה ולא יצליח להביא הצדדים לידי הסכמה, יש בידו הסמכות המלאה להכריע בעניין שלפניו.
סעיף 19 לחוק הכשרות, לא קובע כי ההורים מעבירים את סמכותם באופן ישיר לפקיד הסעד, אלא, קובע הוא כי בית-המשפט מעביר את הסמכות לגורם חיצוני אחר. ברוב המקרים בית-המשפט משתמש בסמכות זו ומעביר את הסמכות לפקידי הסעד, להם הידע, הניסיון המקצועיים הנחוצים. במיוחד נחוצים הם בפתרון בעיות בכל הנוגע לקשר בין הורים לילדים.
בהעברת סמכות זו לפקידי הסעד, חוסך בית-המשפט זמן בלטפל בבקשות אשר מועלות חדשות לבקרים על-ידי הצדדים שכן בהעברת הסמכות, מעביר בית-המשפט לפקיד הסעד את הסמכות להחליט במקומו {תמ”ש (שלום יר’) 9870/03 נ’ מ’ נ’ נ’ מ’, תק-של 2005(2), 6384 (2005)}.
כך, לדוגמה, פקיד הסעד מוסמך לטפל בכל הקשור לשעות הביקור של ההורה הלא משמורן. כמו-כן, פקיד הסעד יותר נגיש לצדדים, דבר המקל במקרים מסויימים דווקא על הצדדים שכן, פקיד הסעד יכול ליתן בחלק מהמקרים, פתרון מידי לבעיה, דבר שבית-המשפט, ברוב המקרים, איננו יכול לעשות {ראו גם דברי כב’ השופט פיליפ מרכוס ב- תמ”ש (שלום יר’) 9870/03 נ’ מ’ נ’ נ’ מ’, תק-של 2005(2), 6383 (2005)}.
סעיף 68(א) לחוק הכשרות, כלשונו לעיל, קובע מי רשאי לפנות לבית-המשפט ולבקש לנקוט באמצעים זמניים, על-מנת לשמור על ענייניו של הקטין, פסול-דין וחסוי. ואלה הם:
1. היועץ המשפטי לממשלה;
2. בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה;
3. כל צד מעוניין;
4. בית-המשפט מיוזמתו {ראו גם דברי כב’ השופטת נילי מימון ב- בש”א (משפחה יר’) 54772/05 שמעון גרמן פקיד סעד נ’ ל’ מ’ ש’, תק-מש 2006(2), 497 (2206)};
5. קטין;
6. פסול-דין;
7. חסוי.
בית-המשפט ימנה אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין וכן רשאי הוא לפעול בכל דרך הנראית לו והכל בכדי לשמור על ענייניו של הקטין, פסול-דין והחסוי.
סעיף 68(ב) לחוק הכשרות קובע כי במקרה והוגשה לבית-המשפט בקשה הקשורה בביצוע ניתוח או עניין רפואי אחר הקשור לקטין, פסול-דין או החסוי, יהא על הצד המבקש להמציא לבית-המשפט חוות-דעת רפואית באותו עניין רפואי.
רק לאחר שבית-המשפט שוכנע, על-פי חוות-דעת רפואית שהומצאה לו כי “האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול-הדין או החסוי”, יורה הוא לבצע את אותו עניין רפואי שנתבקש.
ב- בר”ע (חי’) 1129/05 {אלמוני נ’ פלמונית, תק-מח 2005(4), 8325 (2005)} בדחותה את הבקשה לעריכת בדיקת רקמות לקטין, קבעה כב’ השופטת י’ וילנר לעניין חיוב הקטין לעבור בדיקת רקמות כי היא לעניות-דעתה אין מניעה, במקרה הנדון, להורות על עריכת הבדיקה לקטין, זאת נוכח המסקנה כי בירור זהות האב הינו לטובת הקטין ולעניין זה אף ראו סעיף 68(ב) לחוק הכשרות. יחד-עם-זאת, נוכח חומר הראיות הנוסף, ממנו עולה כי המערער הינו אביו של הקטין, אין עוד צורך בעריכת בדיקת הרקמות לקטין, ולפיכך אין מקום להורות על עריכתה.
כפי שנראה, בתביעת משמורת ילדים בית-המשפט משתמש לרוב בסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות, על-מנת ליתן סמכות לפקידי הסעד להורות ולקבוע הסדרי ראיה בין הקטינים להורה הלא משמורן. בהענקת סמכות זו, למעשה פקיד הסעד משמש כזרוע הארוכה של בית-המשפט.
ב- תמ”ש (ת”א-יפו) 7760/96 {י’ ו’ נ’ ל’ ו’, תק-מש 2005(1), 140 (2005)} קבעה כב’ השופטת טובה סיון כי:
“במהלך ניהול ההליכים בפניי, משלא היה מנוס לאור “מלחמות ההורים”, ואי-שיתוף הפעולה ביניהם בקשר ואודות הקטין, הוענקו סמכויות לפקידת הסעד לסדרי דין, על-פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוס, התשכ”ב-1962. ואכן, שירותי הרווחה עשו שימוש בסמכויות, הן לצורך קביעת מפגשים בין האב לקטין במהלך החופשות, והן לעריכת שינויים בסדרי הראיה בהתאם למצבו הנפשי של הקטין, אשר הושפע קשות, לאור המלחמה הנוקבת שבין הוריו, בקשר ואודות החזקתו.”
ב- תמ”ש (חי’) 15150/06 {פלוני נ’ פלונית, תק-מש 2006(3), 455 (2006)} הסמיכה כב’ השופטת אלה מירז:
“את פקידת הסעד העו”ס סלביה אזולאי מלשכת הרווחה בעיריית חדרה על-פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לקבוע הסדרי ראיה, להרחיבם ולהכניס שינויים בהסדרי הראיה בהתאם לנסיבות על-פי הצורך – פניית מי מההורים ולטובת הקטינים. פקידת הסעד תלווה את ביצוע הסדרי הראיה.”
לעניין מינוי פקיד הסעד על-פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות ראה ב- תמ”ש (חד’) 1221/05 ו’ ש’ ואח’ נ’ י’ ש’, תק-מש 2006(2), 35 (2006); תמ”ש (חד’) 1180/04 פלונית ואח’ נ’ פלוני, תק-מש 2005(4), 14 (2005); בש”א (שלום יר’) 55615/04 ג’ ש’ נ’ א’ ש’, תק-של 2005(3), 8830 (2005); בש”א (חי’) 2381/05 ו’ מ’ נ’ ו’ ג’, תק-של 2005(2), 16919 (2005); תמ”ש (ת”א-יפו) 7760/96 י’ ו’ נ’ ל’ ו’, תק-מש 2005(1), 140 (2005); תמ”ש (ת”א-יפו) 71250/99 מ’ א’ ואח’ נ’ מ’ ש’ ס’, תק-מש 2004(3), 510 (2004); תמ”ש (ת”א-יפו) 31030/00 ע’ ב’ א’ ואח’ נ’ א’ ב’ א’, תק-מש 2004(1), 7 (2004); תמ”ש (ת”א-יפו) 40420/00 ר’ נ’ ואח’ נ’ ר’ ג’, תק-מש 2003(4), 132 (2003); תמ”ש (משפחה ת”א) 75946/00 ש’ ח’ נ’ קטין (ב’ מ’ ק’ ח’), תק-מש 2008(4), 251 (2008); תמ”ש (משפחה יר’) 13270/06 ט’ ל’ ואח’ נ’ ט’ ז’, תק-מש 2008(4), 154 (2008); תמ”ש (משפחה ב”ש) 2754/05 ו’ ד’ נ’ ק’ א’, תק-מש 2008(1), 47 (2008); תמ”ש (משפחה קר’) 5990/06 ב’ ק’ א’ נ’ ב’ ד’, תק-מש 2008(1), 121 (2008); תמ”ש (משפחה קר’) 13560/05 א’ א’ נ’ א’ י’, תק-מש 2007(4), 514 (2007); תמ”ש (משפחה קר’) 8830/06 ו’ ג’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה – משרד העבודה והרווחה, תק-מש 2007(4), 64 (2007); תמ”ש (משפחה ת”א) 38400/06 ח’ א’ נ’ ש’ א’, תק-מש 2007(1), 179 (2007); תמ”ש (משפחה יר’) 27161/06 מ’ ת’ נ’ מ’ פ’, תק-מש 2007(1), 225 (2007); תמ”ש (משפחה ת”א) 42334/02 ק’ א’ נ’ ק’ ל’, תק-מש 2007(1), 270 (2007); תמ”ש (משפחה יר’) 26710/06 וולאא מעווד נ’ חליל מעווד, תק-מש 2006(4), 387 (2006); תמ”ש (משפחה קר’) 7910/05 ג’ ש’ נ’ ב’ ע’, תק-מש 2006(3), 740 (2006); תמ”ש (משפחה חי’) 14363/01 פלוני נ’ פלונית, תק-מש 2006(3), 482 (2006); בש”א (שלום יר’) 55615/04 ג’ ש’ נ’ א’ ש’, תק-של 2005(3), 8830 (2005); תמ”ש (משפחה כ”ס) 20550/03 פלוני נ’ אלמונית, תק-מש 2004(2), 268 (2004); תמ”ש (משפחה כ”ס) 5350/01 פלונית נ’ פלוני, תק-מש 2001(3), 509 (2001); מ”א (מחוזי יר’) 122/96 פלונים נ’ פלוני, תק-מח 97(2), 1152 (1997); ע”א 4409/96 נדב איבגי (קטין) נ’ סילביה אפרגן, תק-על 96(3), 342 (1996).
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
