סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובע כדלקמן:
“130. הערה לפי צו בית-משפט
בית-המשפט רשאי, בכל הליך שלפניו בעניין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערה כפי שיקבע.”
סעיף 130 לחוק המקרקעין הינו סעיף “סל” אשר לבית-המשפט סמכות למלאו בתוכן וזאת מאחר וסעיף זה אינו מזכיר את טיבן של ההערות אשר תרשמנה על-פי צו בית-המשפט.
כלומר, סעיף הנ”ל, אינו מזכיר את טיבן של ההערות אשר תרשמנה על-פי צו בית-המשפט. על-כן, לבית-המשפט נתונה הסמכות למלא את הוראת הסעיף בתוכן – תוך קביעת תוכנן של ההערות, אשר ירשמו על-פי צו שיינתן על-פי הוראה זו, ככל שהליכים המשפטיים יצדיקו זאת {בש”א (מחוזי נצ’) 3056/05 חברת קרדוש ושות’ בע”מ נ’ אסעד אסחאק קרדוש, תק-מח 2005(4), 2034 (2005)}.
הפרקטיקה של רישום הערות אזהרה בגין ניוד זכויות בניה אינה אמורה להיות מבוססת על סמכותו של בית-המשפט להורות על רישומה של הערת אזהרה מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין.
השימוש בסמכות זו אינו אמור לשמש תחליף לפניה לרשם המקרקעין, שהיא דרך המלך לרישומה של הערת אזהרה.
במילים אחרות, סמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין אינה מהווה את ברירת המחדל לרישומה של הערת אזהרה בכלל או הערה בגין זכויות בניה בפרט. ככל שרישום הערת אזהרה בנסיבות אלה אינו רצוי – אין מקום לעשות כן תוך שימוש ב”סמכות הסל” המסורה לבית-המשפט {ע”א 467/14 שרה דול שטינברג נ’ חברת לילינבלום 13 בע”מ, תק-על 2015(3), 10950 (2015)}.
כאשר, בית-המשפט מגיע למסקנה כי מתקיימת מחלוקת של ממש, בין בעלי הדין, הנוגעת לחלקה, אזי, יהא זה מן הראוי לידע את הכלל באשר לקיומה של מחלוקת זו {בש”א (מחוזי נצ’) 3056/05 חברת קרדוש ושות’ בע”מ נ’ אסעד אסחאק קרדוש, תק-מח 2005(4), 2034 (2005)}.
אין בהוראת סעיף 130 לחוק המקרקעין דבר אשר ימנע מבית-המשפט הסמכות לצוות על רישום הערת אזהרה כשהמבקש זכאי לכך על-פי דין {דברי כב’ השופט י’ אנגלרד ב- ע”א 886/97 ש’ בורשטיין ואח’ נ’ מ’ חודאד ואח’, פ”ד נב(4), 68, 75 (1998)}.
ב- בש”א (שלום רח’) 1722/08 {בכורי יצחק נ’ קנדי השקעות ובניין בע”מ, תק-של 2008(4), 4382, 4386 (2008)} קבע בית-המשפט כי על-פי סעיף 130 לחוק המקרקעין ניתן לרשום הערה בפנקסי המקרקעין של החנות.
ב- ה”פ (מחוזי חי’) 48595-10-10 {אליס ז’טלני נ’ דורון ריכטר, תק-מח 2011(2), 23900, 23901 (2011)} נעתר בית-המשפט לבקשת בא-כוח המבקשת והורה על רישום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין לפיה קיימת התדיינות בנוגע לזכויות בנכס הידוע כחלקה 246/1 בגוש 11200.
ב- ת”א (מחוזי נצ’) 37302-10-10 {נאסר מוחמד פלאח נ’ סלאח חוסין אבו חוסיין, תק-מח 2011(2), 16681 (2011)} הורה בית-המשפט לרשם המקרקעין לרשום הערה על קיומו של פסק-דין בתיק דנן בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין {ראה גם ת”א (מחוזי נצ’) 37337-10-10 עפאף אחמד פלאח נ’ ג’מאל אחמד אבו חוסיין, תק-מח 2011(2), 16451 (2011)}.
ב- ה”פ (מחוזי יר’) 4189-05-11 {מרדכי רוזנוסר נ’ הרב צבי אכהנא, תק-מח 2011(2), 12862 (2011)} הורה בית-המשפט לרשום הערה בלשכת רישום המקרקעין, על הגשת תובענה לביטול המכר ועל זכויותיהם של המשיבים.
ב- ת”א (מחוזי חי’) 31164-03-11 {ג’לאל ריאן נ’ ג’מאל ריאן, תק-מח 2011(1), 26650 (2011)} הורה בית-המשפט לרשם המקרקעין לרשום הערה בדף הרישום של המקרקעין, על דבר מתן צו המניעה הזמני, לפי החלטה זו.
ב- ת”א (מחוזי חי’) 31952-12-09 {עבד אלקאדר מחמוד מוחמד כבהה נ’ עאישה מחמוד כבהה ואח’, תק-מח 2010(1), 8234, 8236 (2010)} הורה בית-המשפט לרשם המקרקעין, לרשום הערה בדפי הרישום של המקרקעין, המזוהים כחלקות 6 ו- 7 בגוש 12168 וחלקה 6 בגוש 20376, בנוסח הבא: “ביחס למקרקעין אלה מתנהל משפט בין בני משפחת כבהה בנוגע לזכויות הבעלות במקרקעין”.
ב- ת”א (שלום חי’) 2409/04 {בן שאול יעקב נ’ מדינת ישראל, תק-של 2007(4), 3501, 3505 (2007)} קבע בית-המשפט כי הואיל והליך החקירה שמבצע האפוטרופוס אינו מתנהל במסגרת הליך שלפני בית-משפט, הרי שלא ניתן לרשום הערה אף מכוחו של סעיף 130 לחוק המקרקעין.
ב- ת”א (שלום יר’) 3217/06 {נציגות הבית המשותף חרל”פ 58 יר’ נ’ ארליך אברהם, תק-של 2007(4), 894, 900 (2007)} קבע בית-המשפט כי סעיף 130 לחוק המקרקעין, מדבר על רישום הערה במסגרת הליך שדן בזכות במקרקעין, וההליך דנן אינו עוסק בזכות כזו.
במקרה דנן, הצדדים אינם דורשים מבית-המשפט להכריע אלו חלקים שייכים לרכוש המשותף או לכל אחד מהצדדים, אלא מבקשים צווים בנוגע ל”חזקה ושימוש”, המתייחסים להתנהגות ברכוש המשותף ודורשים פיצוי כספי בגין התנהגות זו.
בנסיבות אלה אין גם רלוונטיות להגדרת זכות הבעלות שבסעיף 2 לחוק המקרקעין והתובעים עושים בה שימוש מוטעה.
ב- ע”א 668/74 {עבדאלג’ני נ’ עבדאלג’ני ואח’, פ”ד כט(2), 49 (1975)} נקבע כי בית-המשפט יכול להורות על רישום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין כאשר רישום ההערה נחוץ על-מנת לשמור על המצב הקיים עד גמר בירור התובענה.
נקבע גם כי תנאי לרישום הערה כזו הוא שהתובע יביא ראיות לכאורה לזכותו במקרקעין נשוא המחלוקת.
ב- בש”א (שלום חד’) 3321/06 וינברגר ציפורה נ’ ניסנקורן נירית, תק-של 2006(4), 8142, 8143 (2006)} קבעה כב’ השופטת הדסה אסיף כי במקרה דנן, אף לא אחד מהתנאים האלה מתמלא. לדבריה:
‘”ראשית, התובעת אף לא טוענת לזכויות בחלקת-משנה 6 שעליה היא מבקשת לרשום את ההערה, וכל שכן שלא הביאה ראיות לכאורה לכך שיש לה זכויות בחלקת-משנה 6.
ויודגש – התובעת אינה מבקשת לרשום את ההערה על חלקת-משנה 11, אלא היא מבקשת לרשום אותה על חלקת-משנה 6, שהזכויות בה שייכות לנתבעת.
בניגוד לאסמכתאות שהביאה התובעת בניסיון לתמוך בבקשה שהגישה, אין מחלוקת, כאמור, בנוגע לשאלת הזכויות בחלקת-משנה 6, ואין מקום לכן לרשום על גבי חלקה זו הערה כלשהיא.
טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא בכך שאין צורך ברישום ההערה על-מנת לשמור על המצב הקיים.
על-פי טענת התובעת עצמה, כפי שהיא מפורטת בכתב התביעה, ישנו הסכם שיתוף שנרשם ועל-פיו נקבעו הצמדות וזכויות מעבר ושימוש לכל אחת מהדירות.
על-פי הסכם השיתוף הזה, אין, לכאורה, זכות שימוש לנתבעת על חלקת-משנה 11, ולא ברור מדוע נדרש רישום הערה על זכויות הנתבעת בחלקת-משנה 6.
התובעת לא השכילה להראות כיצד תועיל הערה זו, וכיצד יש בה כדי לתרום לשמירת המצב הקיים.
התובעת לא הסבירה גם מדוע, לטענתה, עלולים רוכשי דירתה של הנתבעת לקנות זכויות עדיפות, וטובות יותר מאלה שבידי הנתבעת, וכיצד מתיישבת טענתה זו עם הוראות סעיף 29 לחוק המקרקעין.
מכל הנימוקים האלה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.”
ב- בש”א (מחוזי חי’) 2659/04 {עזבון המנוח אחמד זבידה ז”ל באמצעות היורשים: נ’ עזבון המנוח מחמוד יאסין ז”ל באמצעות יורשיו, תק-מח 2004(4), 10050, 10051 (2004)} קבע בית-המשפט כי דומה שבקשת המבקשים לרישום צו על-פי סעיף 130 לחוק המקרקעין נועדה אך ורק לעקוף את הצורך בהגשת בקשה לסעדים זמניים, כמו צו מניעה זמני, או צו כינוס נכסים זמני ולהימנע מעמידה בתנאים הדרושים למתן צו שכזה כמו גם להעמדת בטוחות מתאימות להבטחת נזקי המבקשים במקרה שינתן צו.
ב- ת”א (שלום ת”א) 56912/04 {מרפת בניה בע”מ נ’ מנלזון אביחי, תק-של 2004(3), 16722 (2004)} נתבקש בית-המשפט להורות לרשם המקרקעין לרשום הערה מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין.
בית-המשפט קבע כי בקשה זו אינה בגדר סמכותו שכן, סעיף 130 לחוק המקרקעין מסמיך את בית-המשפט, בהליך המתקיים בפניו בעניין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערת אזהרה, על-מנת למנוע ביצוע עסקאות באותה זכות מקרקעין.
במקרה דנן, אין המדובר בהליך בעניין הזכויות במקרקעין נשוא העיקול. הרשם אינו מוסמך במסגרת צו עיקול זמני להכריע בעניין הזכויות במקרקעין שכן, סמכות זו נתונה לבית-המשפט המוסמך.
לאור הנ”ל, התובעת רשאית לפנות לבית-המשפט המוסמך בבקשה לפסק-דין הצהרתי בעניין הזכויות במקרקעין הרשומות על-שם אשתו של הנתבע. לפיכך, הבקשה נדחית.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
