סעיף 101 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובע כדלקמן:
“101. זכות קדימה בין בני זוג
מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית-עסק המתנהלים על-ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו.”
תכליתו של סעיף הנ”ל, יועדה למתן זכות קדימה לבן זוג שהוא שותף במשק או בית עסק, או שותף בדירה המשמשת למגוריו ולמגורי בן הזוג האחר. וכלשונו של פרופ’ ויסמן, בספרו {חוק המקרקעין, מגמות והישגים (תש”ל-1970), 70}:
“החוק כאילו אומר ליורש, או לבן הזוג, המוכריםאת חלקם: כאשר אתה מוכן להמיר את חלקך שבנכס בכסף, מה לך אם הכסף הוא של שותפך ומה לך אם הוא של זר, ואילו לשותפך יש עניין מיוחד ברכישת חלקך…”.
הגיונם של דברים ברור.
מתן אפשרות לצד ג’ זר, להיות שותף לדירה או לנכס אחר, עלול לגרום לבן הזוג, השותף הנותר, לאי-נוחות ולעיתים גם לנזק {בר”ע (ת”א) 2564/05 שלג יואל נ’ עו”ד מיכאלי רמי ואח’, תק-מח 2007(3), 750 (2007)}.
מתן זכות קדימה הינה יוצאת דופן, מטבע הדברים היא מגבילה את זכותו של האחר. לפיכך, כאשר באים לקבוע את היקפה של הזכות יש לעשות זאת בדווקנות על דרך הצמצום. עניינה של הזכות הקבועה בסעיף 101 לחוק המקרקעין, למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג, מטעמים אלה או אחרים, יבקש להכביד על שותפו לחיים בהעברת חלקו בנכס המשותף לצד ג’ זר {ראה למשל ע”א 513/82 רייזמן נ’ וושצ’ין, פ”ד לז(2), 813}.
האם זכות קדימה המוענקת לבן הזוג חלה במקרה של פירוק שיתוף במקרקעין? זכות הקדימה המוענקת לבן הזוג בחוק, אינה חלה כאשר ניתנה החלטה על-פירוק השיתוף במקרקעין, במסגרת תובענה לפירוק שיתוף שהוגשה עח ידי אחד מבני הזוג.
מרגע שהחליט בית-המשפט על-פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכס לצד ג’, הופכים בעלי הנכס למתמחרים ככל האחרים. מצב זה יכול שישתנה, כאשר הצדדים מסכימים בהסכם ביניהם, על מתן זכות קדימה. במקרה זה קיימת הזכות מכח סעיף 99 לחוק המקרקעין ולא מכוח סעיף 101 לחוק המקרקעין.כל פירוש אחר של הוראת סעיף 101 לחוק המקרקעין יוביל לתוצאה לפיה יהיה בן הזוג תמיד בגדר “צופה מהצד” המביט על שלבי המכירה צופה וממתין לתוצאה כמי שאומר לעצמו “ישחקו האחרים בפני”. כל שעליו לעשות הוא להמתין שהנכס יפול בידיו כפרי בשל. יכול ויווצר מצב בו ירכוש בן הזוג את חלקו של האחר בנכס במחיר מלאכותי הנמוך מהשווי הריאלי ו/או הפוטנציאלי של הנכס. בכך, יפגע בן הזוג האחר ולמעשה נפגעת אף זכותם של צדדים שלישיים, שהוזמנו לביצוע התמחרות {ע”א 513/82 רייזמן נ’ וושצ’ין, פ”ד לז(2), 813}.
ב- ה”פ (חי’) 520/94 {סמדר אטינגר נ’ ישראל ענבר עו”ד, תק-מח 95(4), 439 (1995)} קבע בית-המשפט כי פינוי המבקשת ובנותיה מן הדירה יגרום לעוול של ממש, לאי-צדק, ולפגיעה בקניינה של המבקשת בדירה, במידה ה”עולה על הנדרש”, בניגוד לאמור בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזאת אין לאפשר. לכן, הוחלט כי אם תימכר הדירה במימוש המשכנתה – תימכר היא כדירה תפוסה.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
