סעיף 102 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובע כדלקמן:
“102. רכישה על-פי זכות קדימה
(א) הצעה לבעל זכות קדימה תהיה בכתב, שיישלח בדואר רשום, ותציין את המחיר הנדרש בעד המקרקעין המוצעים; העתק מההצעה יישלח לרשם.
(ב) תוך שלושים יום מיום קבלת ההצעה רשאי בעל זכות הקדימה לשלם את המחיר הנדרש, בצירוף כל מס או תשלום חובה אחר המגיע ממנו בקשר לרכישה, או להפקידם בידי הרשם, ומשעשה כן, יראו את הצדדים כאילו נעשה ביניהם הסכם להעברת המקרקעין במחיר הנקוב בהצעה; הופקד המחיר, ישולם למציע עם גמר העסקה.
(ג) בעל זכות קדימה שלא שילם או הפקיד את הסכומים האמורים בסעיף-קטן (ב) תוך המועד הקבוע באותו סעיף-קטן, רואים אותו, בתום המועד האמור, כמי שסירב לרכוש את המקרקעין.
(ד) היו שני בעלי זכות קדימה או יותר, תישלח ההצעה לכולם; הסכימו כולם, או אחדים מהם, לרכוש את המקרקעין המוצעים, ינהגו כאמור בסעיף-קטן (ב) לפי חלקו של כל אחד מהם בזכות הקדימה; סירב אחד מהם לרכוש, יעמוד חלקו לזכותם של השאר.”
סעיף 102 לחוק המקרקעין קובע את ההליכים שיש לנקוט על-מנת להודיע, כדין, לבעלי זכות הקדימה על כך שבעל המקרקעין מבקש למוכרם {ראה גם ת”א (חי’) 54112-02-13 סוניה קטיש נ’ אנוור קטיש, תק-מח 2014(3), 38351 (2014)}.
כאשר ניתנה הצעה לזכות קדימה הקובעת מחיר ושהעתקה נשלח לרשם, אשר שולמה על-ידי בעל זכות הקדימה בצירוף המס או הופקדה בידי הרשם, “יראו את הצדדים כאילו נעשה ביניהם הסכם להעברת המקרקעין במחיר הנקוב בהצעה” {ה”פ (נצ’) 18199-05-10 עבדאללה מוחמד זועבי נ’ סאהר סעיד מוחמד זועבי ואח’, תק-מח 2012(2), 2977 (2012)}.
אין לראות בהוראות סעיף 102 לחוק המקרקעין משום מחסום מפני הסכמה בין הצדדים על מנגנון אחר למימושה של זכות הקדימה. סעיף 102 לחוק המקרקעין הוא דיספוזיטיבי באופיו ותכליתו של היא להציע מנגנון לביצוע עסקה במקרקעין כאשר קיימת זכות קדימה והצדדים לא קבעו ביניהם דרך מסויימת למימושה, אך אין בו כדי למנוע מצדדים לקבוע מנגנון שונה למימושה של זכות הקדימה {ה”פ 3840-01-11 שורץ ואח’ נ’ ריינר ואח’, פורסם באתר האינטרנט נבו; ע”א 5511/06 יעקב אמינוף ואח’ נ’ א. לוי השקעות ובניין בע”מ, תק-על 2008(4), 2429 (2008)}.
סעיף 102 לחוק המקרקעין הוא דיספוזיטיבי באופיו {ע”א 156/82 ליפקין נ’ דור הזהב בע”מ ואח’, פ”ד לט(3), 85 (1985)}.
תכליתו של סעיף 102 לחוק המקרקעין היא להציג ברירת מחדל לביצוע עסקה במקרקעין כאשר נרשמה זכות קדימה והצדדים לא קבעו ביניהם דרך מסויימת למימושו, אך אין בו כדי למנוע מצדדים להסכם זכות קדימה לקבוע מנגנון שונה למימושה של זכות הקדימה, כפי שאכן עשו הצדדים בענייננו בהסכם זכות הסירוב {דברי בית-המשפט ב- ה”פ (ת”א) 930/04 {א. לוי השקעות ובניין בע”מ נ’ יעקב (ג’קי) אמינוף ואח’, תק-מח 2006(2), 4505 (2006)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
