תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כדלקמן:
“126. מומחה שיעץ עצה (169)
מומחה שיעץ עצה או חיווה-דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית-המשפט כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו.”
תקנה 126 לתקסד”א קובעת כי מומחה שיעץ וחיווה-דעתו, מטעם אחד הצדדים, לא ישמש, “באותו עניין” כמומחה מטעם בית-המשפט.
הלכה היא כי פסילת חוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט, תהא מוצדקת רק במקרים נדירים וחריגים {רע”א 600/96 אדרי נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ, דינים עליון נב 658; רע”א 6116/97 ד”ר שוחט נ’ ציון חברה לביטוח בע”מ, תק-על 97(3), 1051 (1997); רע”א 7265/95 גלדשטיין נ’ בראל, פ”ד נ(3), 214 (1996)}.
אין מקום לפסול חוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט, בשל טענה כי “המומחה עובד דרך קבע” עם הצד שכנגד {א’ ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, התש”ס-1999) 580}.
הכלל הוא, שאין זה מן הראוי שמי שמכיר בפגמים חוקיים, שותק, עד אשר יראה את התוצאה המתקבלת, ואם היא אינה מתאימה לו, הוא ימחה על הפגמים, ואם התוצאה תתאים לו, הוא ישתוק. נדגיש כי פסילת המומחה מן הטעם שהוא כבר חיווה-דעה באשר לעניינו של התובע בעבר, אפשרית רק בשלב של המינוי, ולא לאחריו {בש”א 14147/00 משה רייכנטל נ’ “טפחות” בנק למשכנתאות בע”מ, פדאור 00(5), 787 (2000)}.
חזקה על בעל מקצוע המתמנה כמומחה מטעם בית-המשפט, המתבקש ליתן חוות-דעת מקצועית אובייקטיבית, כי יעמוד במשימה זו כיד המקצועיות וההגינות המתחייבת ממעמדו המקצועי ומכוח היותו ממלא תפקיד מטעם בית-המשפט.
העובדה כי במסגרת עבודתו המקצועית הוא נוהג לתת חוות-דעת מקצועיות לסקטור אחד יותר מאשר לסקטור אחר אין בה כשהיא לעצמה כדי לפסול מיניה וביה את אמינותו כמומחה בלתי-תלוי המתמנה מטעם ערכאה שיפוטית.
יחד-עם-זאת, חשוב להדגיש כי חוות-דעתו המקצועית של המומחה תישקל בסופו של דבר לגופה, הוא ייחשף לחקירה נגדית של בעלי הדין ועמדתו תיבחן באמצעים הדיוניים שההליך השיפוטי נותן בידי הערכאה השיפוטית {רע”א 37431/96 יפת השמש חברה לבניין נ’ אלוני, פ”ד נא(2), 574, 576}.
תקנה 126 לתקסד”א פוסלת אדם מלשמש מומחה מטעם בית-המשפט אם יעץ או חיווה-דעתו לאדם בעניין שבמומחיותו ומבקשים להזמינו כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו. במצב דברים זה מתעורר חשש לניגוד עניינים העלול להתעורר בין שירות המומחה לבעל הדין לבין השירות אותו הוא מתבקש ליתן לבית-המשפט באותו עניין עצמו {כך לדוגמה, ב- רע”א 4483/98 שרון משה נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פדאור 98(4), 676 (1998) ביטל כב’ השופט ת’ אור את מינוי המומחה}.
אין מדובר בתקנה בעניין בו מובע אך חשש ערטילאי כי המומחה במסגרת מתן חוות-דעתו עשוי להיות מושפע מהעובדה כי בעבודתו המקצועית הוא נוהג ליתן ייעוץ מקצועי ללקוחות שהם לרוב דיירים, לדוגמה. חשש מסוג זה לא היווה נושא להסדר התקנות ונראה כי אין הוא מחייב הפעלת שיקול-דעת שיפוטי באופן הפוסל מעיקרא מינוי כזה.
רופא או פסיכולוג שטיפלו בפציינט אינם יכולים להתמנות כמומחים מטעם בית-המשפט לאור תקנה 126 לתקסד”א. התקנה הנ”ל חלה אומנם על מומחה מטעם בית-המשפט, אך אין להסיק ממנה היתר המאפשר הגשת חוות-דעת מומחה מטעם בעל דין, מקום שאותו מומחה טיפל בבעל הדין {ע”פ 5582/09 פלוני נ’ מדינת ישראל, תק-על 2010(4), 743, 818 (2010)}.
אכן, קשר שיש למומחה עם מי מבעלי הדין לא מונע מבעל הדין להגיש חוות-דעת של אותו מומחה, ובית-המשפט ייתחשב בקשרי המומחה ובעל הדין בבואו לבחון את משקלה של חוות-הדעת.
לא כך כאשר המומחה מעורב מטעמו של בעל הדין בהתרחשות האירועים מושא חוות-הדעת, שאז, מטבע הדברים קשה להפריד בין עדותו כמומחה לעדותו כעד לגבי התנהלותו באותו עניין. מטעם זה, רופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי שטיפלו בפציינט, לא יגישו חוות דעת מטעמו המתייחסת לטיפול ולאירועים בגינם ניתן הטיפול.
המדובר בעקרונות בסיסיים בדין האזרחי, ועל אחת כמה וכמה בהליך הפלילי, שהציפייה היא שהתביעה תגיש חוות-דעת מומחה מטעמה, להבדיל מעדות של מי שטיפל במתלוננת {ראה גם ת”א (מחוזי ת”א) 2334-06 משק כרמי – ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע”מ נ’ יעדים לשיווק ואח’ (1972) בע”מ, תק-מח 2009(4), 7433 (2009)}.
ההחלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בית-המשפט הינה החלטה דיונית, אשר בדרך-כלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה {ראה רע”א 1798/10 פנינה יקירביץ נ’ תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע”מ, תק-על 2010(3), 506, 508 (2010)}.
מומחה הממונה מטעמו של בית-המשפט ליתן חוות-דעת בנושא מסויים משמש כמעין “זרועו הארוכה” של בית-המשפט ועליו למלא את תפקידו באובייקטיביות וללא משוא פנים {ראה למשל רע”א 600/96 אדרי מוטי נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ, תק-על 96(2), 272 (1996)}.
לפיכך, אף נאסר על מומחה ליתן חוות-דעת מטעם בית-המשפט בעניין בו ייעץ לאחד מן הצדדים. אכן, המקרה הטיפוסי בו מתבקש בית-המשפט לבטל מינויו של מומחה הוא מקרה בו מתעורר חשש לניגוד עניינים על רקע קשר קודם של המומחה עם מי מבעלי הדין.
במקרים כאלה נקבע, כי על הצד המבקש לפסול את המומחה להראות חשש ממשי כי ההיכרות הקודמת תשפיע על חוות-דעתו של המומחה {ראה למשל רע”א 334/99 טרקלין החשמל בע”מ נ’ רוז’ה חלפון, תק-על 99(2), 920 (1999); רע”א 7232/06 תקוה לויה נ’ שירותי בריאות כללית, תק-על 2007(1), 222 (2007)}.
הרצון להבטיח כי לא ייווצר ניגוד עניינים הביא לפרשנות לפיה הוראת הפסלות גורפת ואין היא דורשת הוכחת קיומו של חשש ממשי, גם אם המומחה פעל בתום-לב. די בכך שהמומחה יעץ עצה או חיוה-דעה בעניין שבתחום ממומחיותו, על-מנת לפסול אותו מלשמש מומחה מטעם בית-המשפט ולאחרון אין שיקול-דעת בעניין {ראה גם רע”א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ’ גמליאלי עמיקם, תק-על 2004(4), 712 (2004); רע”א 4072/06 כהן הירשפלד בע”מ נ’ יאסר אלחטיב, תק-על 2007(1), 2686 (2007)}.
כך לדוגמה, כב’ השופטת אסתר דודקביץ ב- ת”א (מחוזי מר’) 5090-08-07 {שירה בן זאב נ’ הכשרת הישוב חברה לביטוח בע”מ, תק-מח 2009(3), 15667 (2009)} קבעה כי אין חולק שהמומחה, במקרה דנן, יעץ לנתבעות “באותו עניין”, כלשון תקנה 126 לתקסד”א. חוות דעתו של המומחה עדיין לא הועברה לצדדים ולבית-המשפט. כמו כן, מדובר במומחה יחידי ולפני בית-המשפט לא מונחות חוות-דעת רפואיות נוספות בתחום השיקום. כל אלה מטים את הכף ומחייבים ביטול מינויו של ד”ר זייליג במקרה הנדון.
כב’ השופטת אסתר דודקביץ הדגישה בסוף החלטתה כי אין די בתום-ליבו של המומחה, שלא זכר כי ייעץ לנתבעת בעניין זה, ואין בביטול המינוי כדי לפגוע כהוא זה ביושרו של המומחה ועל-כך אין חולק.
כך גם נפסק ב- רע”א 5161/00 {שיכון עובדים בע”מ נ’ אופק אריה וטוני, פדאור 00(3), 359 (2000)} מפי כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה. לדבריה, “גם אם אניח כי הפרקטיקה המקצועית של המהנדס בן חורין כרוכה במתן חוות-דעת לדיירים, אין לראות בעובדה זו, כשלעצמה, משום פסול מובנה הדבק בו מלשמש מומחה מטעם בית-המשפט בהליך תביעה הדן בליקויי בניה המתנהל בין דיירים לקבלן בניה. חזקה על בעל מקצוע המתמנה כמומחה מטעם בית-המשפט, המתבקש ליתן חוות-דעת מקצועית אובייקטיבית, כי יעמוד במשימה זו כיד המקצועיות וההגינות המתחייבת ממעמדו המקצועי ומכוח היותו ממלא תפקיד מטעם בית-המשפט” {ראה גם רע”א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין נ’ אלוני, פ”ד נא(2), 574, 576 (1997)}.
ב- ת”א 9607/03 {מרים מזרחי נ’ מלון שרתון מוריה תל-אביב, פדאור 05(20), 46 (2005)} נדונה בקשה שהוגשה על-ידי התובעת לפסול את פרופ’ י’ קלוגר מלשמש בתפקיד מומחה בית-המשפט בתחום הכירורגיה לאחר שהומצאה חוות-דעתו לנוכח העובדה כי שימש במועדים הרלבנטיים לאשפוזה של התובעת בבית-חולים איכילוב בתפקיד מנהל יחידה בבית חולים איכילוב וכמנהל מערך הטראומה שם.
בדחותו את הבקשה קבע בית-המשפט כי בהנחה שפרופ’ י’ קלוגר עבד בזמנים הרלבנטיים כמנהל יחידת הטראומה בבית חולים איכילוב, אין לראות בעובדה זו כשלעצמה משום פסול מובנה הדבק בו לשמש מומחה מטעם בית-המשפט בהליך בו בית חולים איכילוב אינו צד לדיון ומכתבי הטענות של הצדדים לא עולה טענה כלשהי ביחס לטיפול הרפואי שניתן לתובעת בבית חולים איכילוב.
חזקה על בעל מקצוע בשיעור דרגתו של פרופ’ י’ קלוגר המתמנה כמומחה מטעם בית-המשפט שייתן חוות-דעת אובייקטיבית, כי יעמוד במשימה זו במקצועיות וההגינות המתחייבת ממעמדו המקצועי ומהיותו ממלא תפקיד מטעם בית-המשפט.
בחשש בעלמא שהועלה על-ידי התובעת אין בו כשלעצמו כדי לפסול את אמינותו של פרופ’ י’ קלוגר כמומחה בלתי-תלוי המתמנה מטעם ערכאה שיפוטית. זאת ועוד, חוות-דעתו של המומחה ככל חוות-דעת של מומחה אחר הממונה על-ידי בית-המשפט תישקל בסופו של דבר ממילא לגופה וזאת לאחר שבא-כוח התובעת יפנה אליו שאלות הבהרה, יוכל לחקרו חקירה נגדית ואף לעמתו עם חוות-הדעת השונות שהוגשו בתיק.
ב- ת”א (שלום ת”א) 34766-06 {דן לבקוביץ נ’ אילנות הקריה (ישראל) בע”מ, תק-של 2010(1), 55715 (2010)} בדחותו את בקשת התובעת לפסילת חוות-דעתו של המומחה קבע כב’ השופט מרדכי בן-חיים כי אין חולק על נקודת המוצא לפיה על מומחה שמונה מטעם בית-המשפט לפעול בהגינות ביושר ובתום-לב, וזאת לנוכח מעמדו כ”ידו הארוכה” של בית-המשפט. יחד-עם-זאת, נפסק כי פסילת מומחה ו/או חוות-דעת של מומחה תעשה בנסיבות חריגות, מקום שבחוות הדעת או בהתנהגות המומחה נפל פגם המעלה חשש ממשי לעיוות דין {השווה בר”ע (מחוזי יר’) 841/09 ביטון אברהם נ’ אוסנת מזרחי, תק-מח 2009(2), 3031 (2009)}.
בנסיבות המקרה דנן, הקשר שבין המומחה מזה והנתבעת מזה הינו קשר רופף ועקיף שמקורו בהיותם תובעים בהליכים לפירוק שיתוף במקרקעין ואין בעובדה לפיה המומחה מזה והנתבעת מזה הינם, ביחד עם אחרים, תובעים באותה תובענה כדי לבסס ממצא בדבר ניגוד עניינים או אפילו חשש לניגוד כזה.
זאת ועוד. הגם שתחום פרישתה של תקנה 126 לתקסד”א הינו רחב במובן זה שלא מובנית בה דרישה להוכחת קיומו של חשש ממשי, הרי שלא ניתן לקרוא לתוכה דברים שלא נקבעו בה במפורש, ומשלא הוכח כי המומחה בא במגע עם הנתבעת וייעץ לה עצה או חיווה-דעה בעניין שבתחום מומחיותו, אין לומר כי התקיימו התנאים לפסילת חוות-דעתו {השווה רע”א 10895/08 גילי גולן נ’ גנאם דלאל, תק-על 2009(2), 581 (2009)}.
לא זו אף זו. פסילתו של מומחה צריכה להיבחן במשנה זהירות, בייחוד במקום שבו כבר הגיש את חוות דעתו וכאשר יש בה כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין המבקש את פסילתו {ראה גם רע”א 5611/07 שני פישר לינצקי נ’ קופ”ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י, תק-על 2007(4), 1332 (2007)}.
בנסיבות שבהן עסקינן בתובענה זו, הועלתה בקשת הפסלות זמן ניכר לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו ובה נקבעו ממצאים שאינם עולים לכאורה בקנה אחד עם ציפיותיו של התובע. נסיבות אלו מטות את הכף לחובת התובע.
בניגוד לטענת בא-כוח התובע, בית-המשפט התרשם כי המומחה נהג כסנגור של הנתבעת. מטבע הדברים, חוות דעתו של המומחה הנדרש להביע עמדה מקצועית לגבי טענות סותרות, יכול ויקבע ממצאים המתיישבים עם עמדה של צד זה או אחר, ויכול שעדותו של המומחה תעדיף עמדה מקצועית אחת על רעותה. כל עוד מסקנות המומחה הינן מבוססות וסבירות, אין לומר כי המומחה “סינגר” על עמדה זו או אחרת.
ב- ת”א (שלום נצ’) 2247-07 {סייד אמד בסאם נ’ מוסך א.ד.מ. בע”מ, תק-של 2009(3), 29187 (2009)} קבע כב’ השופט ערפאת טאהא כי במצב דברים כאשר המומחה שמונה כבר חיווה את דעתו באשר למצבו של התובע עקב התאונה, מתעורר חשש ממשי לחוסר אובייקטיביות של המומחה, ולפגיעה בשיקול-דעתו העצמאי של המומחה. מאחר שהמומחה כבר חיווה בעבר את דעתו לעניין מצבו של התובע, הרי לא היה טעם במינוי, והתוצאה היתה ידועה מראש.
גם אם בית-המשפט יניח כי המומחה בדק את התובע מחדש והפעיל שיקול-דעת מחדש, לא ניתן לשלול את האפשרות שמסקנותיו של המומחה בחוות-דעתו המעודכנת ושיקול-דעתו הושפעו במידה זו או אחרת מקביעותיו הקודמות.
עוד נקבע כי על-אף שהתובע השתהה בהגשת הבקשה, הפגם שנפל בחוות-הדעת הוא פגם חמור היורד לשורש חוות-הדעת, ולפיכך מן הראוי לפסול את חוות-דעתו של ד”ר מחאג’נה ולהורות על מינוי מומחה אחר.
ב- בש”א (מחוזי ת”א) 6407/09 {מנורה חברה לביטוח בע”מ נ’ נעמי שטיינפלד, תק-מח 2009(3), 2983 (2009)} קבעה כב’ השופטת ברון צפורה כי המומחה אשר מונה על-ידי בית-המשפט, מהנדס אליעזר גוכמן, נבחר מרשימת מומחים אשר משמשים בעת הצורך כמומחים מטעם בית-המשפט. בית-המשפט אינו מקבל את טענתו של עורך-הדין אטיאס מטעם המבקשים בבקשה זו. המבקשים לא צירפו לבקשה את ההחלטה לפסילת המומחה ואף לא את מראה המקום של ההחלטה. לפיכך בית-המשפט אינו יכול לבחון את נסיבות המקרה הנטען.
לאחר עיון בפסקי-הדין אשר שמו של המומחה מופיע בהם, אותם צירפו המבקשים לבקשה, בית-המשפט לא מצא מקום להניח כי אכן ייתכן מצב של משוא פנים. יובהר כי המומחה לא מכיר את הצדדים וזאת לאחר בדיקה טלפונית עם המומחה. לפיכך, טענתו של בא-כוח המבקשים מתרוקנת מתוכן, שהרי אין דומה המקרה בהחלטת הפסילה של המומחה, כפי שנטען על-ידי המבקשים, למקרה הנדון.
העובדה כי עורך-הדין אטיאס נתקל אישית במומחה בעת חקירתו במקרה בו נפסלה חוות-דעתו אינה מהווה הוכחה לכך שהמומחה “יזכור” את עורך-דין אטיאס לשלילה ויפעל במשוא פנים. בית-המשפט יורה על פסילת מומחה מקום בו עלול להתעורר ניגוד עניינים בין המומחה לבעלי הדין.
במקרה דנן, בית-המשפט אינו סבור כי העובדה שהמומחה עובד בחברה אשר מועסקת על-ידי לקוחות פרטיים מהווה ניגוד עניינים בין המומחה לבעלי הדין. למעלה מן הצורך, בית-המשפט הדגיש כי המגבלה היחידה העומדת בפני בית-המשפט בעת מינוי מומחה מטעמו הינה כי המומחה מכיר את בעלי הדין, בשל החשש ממשוא פנים.
ב- בש”א (שלום ת”א) 212203/09 {ברלינסקי יוסף נ’ עיריית חיפה, תק-של 2009(2), 27496 (2009)} קבעה כב’ השופטת ארנה לוי כי העובדה כי ידוע כבר עתה שפרופ’ יסעור תומך באסכולה הגורסת להיעדר קשר סיבתי בין חבלה לא ישירה לגלגל העין להיפרדות רשתית כמו גם העובדה שהמומחה מטעם הנתבעת נמנה אף הוא עם התומכים באסכולה זו, לאחר עבודה משותפת של השניים, מצדיקות בעיני בית-המשפט את ביטול מינויו של פרופ’ יסעור ומינוי מומחה אחר תחתיו.
ב- רע”א 4072/06 {כהן הרשפלד בע”מ נ’ אלח’טיב, תק-על 2007(1), 2686 (2007) עסקינן במקרה שבו רופא טיפל בנפגע בעבר ואף ניתח אותו. בית-המשפט קבע כי במקרה הנ”ל מחוייב הוא לפסול את חוות-הדעת אף אם הבקשה לפסילת חוות-הדעת הוגשה לאחר שחוות-הדעת ניתנה והצד המבקש את הפסילה עושה כן לאחר שנודעו לו תוצאותיה והוא אינו שבע רצון.
לעומת זאת, ב- ת”א (שלום יר’) 3023/07 {י’ ב’ נ’ ראג’ב אחמד חמאמי, תק-של 2009(2), 13399 (2009)} כב’ השופט א’ דראל לא פעל על-פי הקביעה בפרשת אלחטיב, בין השאר, מחמת העובדה כי הקשר בין המומחה לבין התובעת במקרה זה “חלש” יותר מזה שנדון בפרשת אלחטיב; אין מדובר באירוע יזום, אלא, בבדיקה מזדמנת במרפאת בית-החולים הדסה שאינה יוצרת זיקה הדוקה כמו זו שנדונה בפרשת אלחטיב של טיפול וניתוח בנפגע; בנסיבות שנוצרו ולאור הסברו של המומחה במכתבו בית-המשפט לא סבר כי מתקיים אותו חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי להצדיק את פסילת המומחה.
ויודגש, בית-המשפט בפרשת אלחטיב הגיע למסקנה אליה הגיע גם לאחר שמצא כי התובע שם פעל בהיעדר תום-לב כאשר המתין לקבלת חוות-דעת מומחה בית-המשפט ורק לאחר שמסקנותיו לא תאמו לציפיות שלו, הוא טרח והגיש בקשה לפסילת חוות-הדעת.
לא כך הוא ת”א (שלום חי’) 15897-07 {טל שחר נ’ עידן כרמי, תק-של 2008(4), 53815 (2008)} ובו הנתבעים הגישו בקשה להחלפת מומחה מטעם בית-המשפט עוד בטרם ניתנה חוות-דעתו אולם זאת הגיעה לבית-המשפט רק לאחר מתן חוות-הדעת ובהתאם לכך התייתר הצורך לדון. בפרשת טל שחר הורה בית-המשפט על פסילת חוות-דעת המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו.
ב- בש”א (שלום ר”ל) 2386/07 {וסף רוס נ’ משהב נ’ חברה לשיכון בניה ופיתוח בע”מ, תק-של 2007(2), 22387 (2007)} קבע כב’ השופט שוורץ אורן כי הסתמכותה של באת-כוח התובעים על הוראות תקנה 126 לתקסד”א ביחס למומחה מטעם הנתבעת אינה במקומה שכן תקנה זו אינה נוגעת למומחה מטעם אחד הצדדים למשפט, אלא, למומחה מטעמו של בית-המשפט.
ב- רע”א 337/02 {רונית מזרחי נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ ואח’, פ”ד נו(4), 673 (2002)} מבחין כב’ השופט ת’ אור בין מקרה של פסלות מומחה, שייעשה במקרים נדירים בהם פעל בחוסר תום-לב, לבין מקרים של ספק, בהם יש מקום למינוי מומחה. לדבריו הוא אינו סבור “שמינויו של מומחה נוסף אפשרי רק באותם מקרים בהם החליט השופט היושב לדין, לפסול את המומחה שמונה על-ידו. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום-לב… מינוי מומחה נוסף, לעומת זאת, יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על-סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע, בעת כתיבת פסק-הדין, בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן” {ראה גם בר”ע (מחוזי יר’) 201/04 מלון “המלך דוד” בירושלים נ’ חנה (אנט) זריהן, תק-מח 2004(2), 4538 (2004)}.
ב- בש”א (שלום ב”ש) 9475/01 {שיכון עובדים בע”מ נ’ רפפורט יוסף, תק-של 2001(4), 7352 (2001)} הועלתה הטענה כי המומחה העלים מבית-המשפט ומהצדדים את העובדה כי נהג לתת חוות-דעת ללקוחותיו כנגד המבקשת ובכך נהג במשוא פנים ודעה קדומה.
בא-כוח המבקשת טען כי המומחה הציג עצמו שלא כראוי. הוא טען כי הוא מופיע כמומחה מטעם בית-המשפט, והעלים את העובדה כי במספר רב של מקרים נתן חוות-דעת כנגד המבקשת, מטעם הצד כנגד. בכך הפר המומחה את החובה לפעול בהיעדר משוא פנים וללא פניות ודעה קדומה.
כב’ השופטת טלי חיימוביץ דחתה טענות אלה הן מפאת העיתוי שבחר בא-כוח המבקשת להעלותה והן לגופה. כל המידע בקשר עם המומחה, היה בידיעת המבקשת עובר למינוי. למותר לציין, כי היה רק בידיעת המבקשת, ולא בידיעת בית-המשפט או הצד שכנגד. למרות זאת, לא טרחה המבקשת להעלות כל טענה כנגד המינוי, והמתינה ככל הנראה לתוצאות חוות-הדעת. כיום, לאחר שהשלים המומחה את עבודתו, עבר זמנה של טענה מסוג זה.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
