תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כדלקמן:
“132. סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו (174)
מומחה רפואי שמינהו בית-המשפט או הרשם רשאי לדרוש מבעל דין שיעמיד לבדיקה מי שטעון בדיקה לביסוס כתבי טענותיו; הוא רשאי לדרוש מבעל דין לאפשר לו לשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי שנתן חוות-דעת מטעם בעל דין ולקבל מכל אדם או מוסד, לעיון ולהעתקה, את הרשומות הרפואיות הנוגעות למי שטעון בדיקה כאמור, והוא חייב לערוך בדיקה ולשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי כאמור, אם ביקש כך בעל דין, וכן לעיין ברשומות כאמור, אם הוגשו לו מטעם בעל דין.”
תקנה 132 לתקסד”א, מתייחסת לאפשרות שהמומחה מטעם בית-המשפט יבקש לשמוע חוות-דעת של רופא או מומחה רפואי שנתן חוות-דעת מטעם בעל דין, ואינה נותנת גושפנקא למפגש בין המומחה לבעל דין אלא אם בעל הדין עצמו הוא הטעון בדיקה, ולצורך הבדיקה ולא לגביית גרסאות {ת”א 377/04 חסן מחאג’נה נ’ אהוד שטרנברג, פדאור 05(31), 267 (2005)}.
מעיון בתקנה הנ”ל עולה בבירור, כי ניתן להעביר למומחה מטעם בית-המשפט חוות-דעת מטעם בעלי דין. במונח חוות-דעת יש לכלול לא רק את חוות-הדעת, אלא גם את המסמכים שעמדו לנגד עיניהם של המומחים מטעם בעלי הדין בעת מתן חוות-הדעת, שהרי כיצד ניתן לבחון את רצינות חוות-הדעת מבלי לבדוק את המסמכים שעמדו לנגד עיניו של המומחה בעת מתן חוות-דעתו?!
בלתי-מתקבל על-הדעת שמסמכים שעמדו לנגד עיניהם של המומחים מטעם שני הצדדים, לא יעמדו לנגד עיניו של המומחה מטעם בית-המשפט, מה גם, שבמרבית המקרים, אין מדובר במומחה מוסכם ולכן ייתכן מאוד שתשמענה עדויות המומחים מטעם הצדדים ומן הראוי שהחומר שעמד בפניהם יעמוד גם בפני המומחה מטעם בית-המשפט על-מנת שיוכל להתייחס אליו.
אנו סבורים כי אין הבדל בין חוות-דעת מטעם מי מבעלי הדין, שאין חולק שניתן להעבירה לעיון המומחה, לבין החלטות של המוסד לביטוח לאומי לדוגמה, מה גם שבמסמכי המוסד לביטוח לאומי קיימים חלקים שאינם יכולים להיחשב כחוות-דעת {והכוונה למשל, לתלונות של הנפגע, ממצאים בדבר בדיקות וטיפולים שעבר הנפגע שבוודאי נופלים בגדרו של הביטוי “רשומה רפואית”; ראה גם ת”א (שלום קר’) 694/06 סולומון דוד נ’ דשנים וחומרים כימיים בע”מ, תק-של 2008(1), 8713 (2008), שם התיר בית-המשפט לצדדים להעביר למומחה מטעם בית-המשפט את ההחלטות והפרוטוקולים של המוסד לביטוח לאומי}.
לאור לשון הוראת תקנה 132 לתקסד”א, מומחה שמינה בית-המשפט רשאי לקבל לעיונו אך רשומות רפואיות הנוגעות למי שטעון בדיקה לביסוס כתב הטענות, וחייב לעיין אך ברשומות כאמור שהוגשו לו על-ידי בעלי הדין.
דומה כי התכלית העומדת בבסיס ההוראה הנ”ל הינה ליתן בידי המומחה שמינה בית-המשפט, כלל המידע הרפואי הנחוץ לו בעניינו של מושא הבדיקה. ככלל, אין המומחה רשאי לעיין בחומר רפואי אחר, אשר אינו נוגע למושא הבדיקה, ואין לחייבו בעיון בחומר רפואי כאמור {בש”א (מחוזי יר’) 3920/05 הסתדרות מדיצינית הדסה נ’ אסתר גודניאן, תק-מח 2005(4), 9661 (2005)}.
ב- ת”א (שלום ת”א) 51155-08 {רפי בן לולו נ’ נסי ניסן אברהם, תק-של 2010(2), 19182 (2010)} קבע כב’ השופט ירון בשן כי למרות לשונה של תקנה 132 לתקסד”א, “שמיעת” דעתו של מומחה נעשית על-ידי עיון בחוות-דעתו ולא על-ידי שיחת טלפון אשר אינה מתועדת ואין בידי הצד שכנגד ובידי בית-המשפט לדעת אל נכון מה בדיוק נאמר בה. לאור זאת מונחה המומחה, ד”ר לין, להימנע משיחות בעל-פה עם המומחים מטעם הצדדים בנוגע לחוות-דעתם.
ב- ת”א (שלום נצ’) 7614-07 {עזבון המנוח אופק ירדנאי ז”ל נ’ אביטל בל, תק-של 2009(2), 39478 (2009)} הדגיש כב’ השופט אברהים בולוס בהחלטתו כי הצדדים אינם רשאים להמציא למומחה תיעוד שאינו ריפואי כגון תיק משטרה.
ב- ת”א (שלום ת”א) 38619/07 {חן צבי נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ-פ”ת, תק-של 2009(1), 24222 (2009)} קבע כב’ השופט אבי פורג כי אין זה תקין שהנתבעת מציגה חומר חקירה למומחים מטעם בית-המשפט, שעה שהחומר טרם הוצג לבית-המשפט וכלל לא ברור האם מדובר בממצאים שהם קבילים על-פי דיני הראיות, כיצד הושגו אותם ממצאים והאם בדרך ואופן השגתם ותיעודם יש להשליך על משקלם או קבילותם.
אכן למומחה מטעם בית-המשפט מעמד מיוחד, אולם, לא מצופה ממנו לבדוק את קבילות הממצאים או את משקלם מבחינה משפטית. מבלי לחוות דעה לגבי ממצאי החקירות נשוא תיק זה, שאינם בפני בית-משפט, בהחלט ייתכן שממצאים מוצגים בצורה מגמתית ושאינה משקפת את המציאות {גם אם מדובר בסרטי מעקב} ודברים אלה אמורים להיבחן על-ידי בית-המשפט במעמד שני הצדדים ובמהלך הדיון, עם הצגת הממצאים לעדים ולמומחים במהלך עדותם בבית-המשפט.
הנתבעת אינה מתנהלת באופן עצמאי במהלך הליך משפטי ואינה מנהלת הליך מקביל להליך המתנהל בפני בית-המשפט. בנסיבות מסויימות ולפי בקשה מתאימה שתוגש, ייתכן ובית-המשפט יתיר לנתבעת לגלות את חומר החקירה המצוי ברשותה לאחר תום פרשת התביעה.
יחד-עם-זאת, בטרם הוגשה בקשה מטעמה בעניין ושעה שהחלטת בית-המשפט קבעה במפורש שיש לשלוח אל המומחים הרפואיים מסמכים רפואיים ותו לא – אין הנתבעת רשאית להציג חומר זה למומחים מטעם בית-המשפט והיא מחוייבת להחלטות בית-המשפט.
לאור כל האמור לעיל, הורה בית-המשפט על הוצאת חוות-הדעת האורטופדית מתיק בית-המשפט.
ב- ת”א (שלום נצ’) 4654-07 {זידאני חוסיין נ’ עירית טמרה, תק-של 2008(4), 31199 (2008)} קבעה כב’ השופטת עירית הוד כי מעיון בחוות-דעתו של ד”ר קליגמן, המומחה הרפואי מטעם המשיבות עולה, כי הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי עמדו לנגד עיניו ועל-כן מהווים חלק מהתשתית שעמדה ביסוד חוות-הדעת מטעם הנתבעות.
יתירה מזאת, ד”ר קליגמן אף התייחס במסגרת חוות-דעתו לפרוטוקולים וציין, כי הוא מסכים עם הממצאים והמסקנות העולות מהפרוטוקולים, לפיהם לא נותרה למבקש נכות בכף רגל ימין.
בכדי שיעלה בידי המומחה מטעם בית-המשפט לבחון באופן רציני, ענייני ומעמיק את חוות-הדעת של הצדדים, ראוי, כי יונח בפניו מלוא החומר אשר היה לנגד עיניהם של המומחים מטעם הצדדים שאם לא כן, לא ברור כיצד יעלה בידו להתייחס לאמור בחוות-דעתם של מומחים אלו.
יש לאפשר למומחה מטעם בית-המשפט לקבל את מלוא החומר הדרוש לו לשם מתן חוות-דעת בתובענה, לרבות המסמכים אשר עמדו לנגד עיני המומחים מטעם הצדדים שאף הם מסמכים הדרושים למומחה מטעם בית-המשפט לצורך גיבוש חוות-דעתו.
בית-המשפט, במקרה דנן, לא מצא לקבל את הטענה לפיה, המצאת המסמכים נשוא הבקשה תפגע באובייקטיביות של המומחה. המומחה מטעם בית-המשפט נחשף לחומר רב ובין היתר לחוות-הדעת המנוגדות של המומחים מטעם הצדדים לתובענה.
המומחה מטעם בית-המשפט הינו זרועו הארוכה של בית-המשפט בתחום הרפואי. שומה עליו להפעיל את שיקול דעתו תוך שימוש בניסיונו והידע המקצועי שצבר. בידי המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט מצויים הכלים לסנן את המידע המועבר אליו, כך שיעלה בידו ליתן חוות-דעת אובייקטיבית בהתאם להתרשמותו, לבדיקות שערך ולחומר המצוי בפניו. לאור האמור לעיל, בית-המשפט דחה הבקשה.
ב- בש”א (מחוזי חי’) 13552/05 {חסן מחאג’נה נ’ פרופ’ אהוד שטרנברג, תק-מח 2005(4), 11645 (2005)} קבעה כב’ השופטת שושנה שטמר כי תקנה 132 לתקסד”א, מתייחסת לאפשרות שהמומחה מטעם בית-המשפט יבקש לשמוע חוות-דעת של רופא או מומחה רפואי שנתן חוות-דעת מטעם בעל דין, ואינה נותנת גושפנקא למפגש בין המומחה לבעל דין {אלא אם בעל הדין עצמו הוא הטעון בדיקה, ולצורך הבדיקה ולא לגביית גרסאות}, שהינו – כאמור בהחלטת בית-המשפט הקודמת – הליך בלתי-מקובל. העובדה כי בענייננו נתבע מס’ 1 הוא רופא במקצועו, אינה מעלה ואינה מורידה.
לא למותר לציין, כי הפרשנות אותה מציעים הנתבעים ביחס לתקנה 132 לתקסד”א, חותרת תחת אחת מאבני המסד עליהם מושתת ההליך של מינוי מומחה מטעם בית-המשפט, והוא היות המומחה מטעם בית-המשפט אובייקטיבי ובלתי-תלוי {ד”ר י’ זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 501}.
ב- בש”א (שלום ק”ג) 1021/03 {חיים פרטוק נ’ פולגת טקסטיל בע”מ, תק-של 2003(4), 5684 (2003)} קבעה כב’ השופטת טלי חיימוביץ כי לא ראתה כל הצדקה שלא לקיים את הוראות תקנה 132 לתקסד”א, והיה על המומחה, באם סבר כי מדובר בהנחיה שאינה תקינה, לפנות לבית-המשפט אשר מינה אותו, ולבקש הנחיות. שעה שלא עשה כן, חרג מסמכותו. אשר-על-כן, אין מנוס אלא לפסול את חוות-הדעת.
ב- ת”א (שלום ת”א) 128320/00 {ש’ י’ (קטינה) נ’ עיריית הוד השרון, תק-של 2001(4), 1566 (2001)} קבעה כב’ השופטת דודקביץ אסתר כי הפרשנות הנכונה מחייבת השארת שיקול-דעת מקצועי למומחה בנושא זה.
כלומר, משנעשית פניה כזו על-ידי צד, פניה שמטרתה חיוב המומחה לשמוע את המומחה מטעם בעל הדין. על הצד המבקש זאת להבהיר למומחה, מדוע הוא סבור שיש מקום לשמיעת המומחה מטעמו – והמומחה, על-פי שיקול-דעתו המקצועי, יחליט מהו דרג “השימוע” ההולם במקרה זה. האם שיחה טלפונית, האם הבהרות כתובות או הסתפקות בעיון בחוות-הדעת.
לפיכך, הורה בית-המשפט כי הנתבעים יפנו אל המומחה וינמקו בקשתם. ההחלטה באם להיעתר לבקשתם זו של הנתבעים נתונה כולה לשיקול-דעתו המקצועי והזהיר של המומחה, ובכפוף, כמובן, לביקורתו של בית-המשפט {ראה גם דברי כב’ השופטת ה’ גרסטל ב- בר”ע 1303/00, 1304/00 עיריית ראשון לציון נ’ רגב בת שבע (טרם פורסם)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
